איכור

טוראי (חלק 1)

שנה 2 - טוראי
כוכב: פרימה
--------------------
פרסי הוריד את הדברים שלו בבסיס הדרגש שלו. הוא עדיין לא פגש את חברו החדש לאחר שהועבר לקבוצה חדשה. הנבחרת הישנה שלו, זו שבילה איתה אחד עשר חודשים, התפצלה בגלל שהם היו "טובים מדי". הצלחתם הייתה חלקית בגלל שלפרסי היה חוש שישי להנעת אנשים, וחלקית כיוון שלכל אחד היה כישרון מיוחד (פרסי הוא החרב מכיוון שהוא שמר על רוב כוחותיו לא ידועים), וחלקית בגלל שהיה להם סגן מצוין.

כשהסגן שלהם הועלה לדרגה, הקפטן חשב שיהיה קל יותר לפרק את החוליה לחלוטין במקום לנסות להציב סגן חדש אחראי על קבוצת העילית. למרות זאת, להם ולפרסי מעולם לא היה כל כך קשר מעבר לרוח ידידותית, אז לא היה אכפת לו להחליף חוליה. למעשה, הוא קיווה שהחבר החדש שלו והוא יסתדרו. זו הייתה תקופה מוזרה בפרימה. הוא מעולם לא באמת רצה לבוא לכאן מלכתחילה, אבל איזו אפשרות אחרת הייתה לו?

שני המחנות לא היו באים בחשבון, הוא לעולם לא יכול היה לסכן את משפחתו, והקוסמים התמודדו עם בעיות משלהם. הצטרפות לצבא הכאוס הייתה האפשרות היחידה שלו - האפשרות היחידה שהוא ידע עליה בכל מקרה. אבל לגורלות היו יד בכל ההתרחשויות האלה, אז הוא חשב שזה בדיוק המקום שבו הם רצו אותו. איזו ברירה יש למישהו כשהגורלות מתעניינים בך, כמו שאמריקה מתעניינת בתוכניות ריאליטי?

אילו רק הוא היה איזה בן תמותה חלש וחסר חשיבות שהדאגה היחידה שלו הייתה אם הוא יספיק לתפוס את הפרק האחרון של הדרמה האהובה עליו, אז הוא לא היה בבלגן הזה. אך אבוי, זה לא היה מיועד לקרות.
והוא לעולם לא היה מאחל את מזלו הרע לישות אחרת. אז זה השאיר אותו רק עם לעזוב את כדור הארץ לחלוטין, להצטרף לאנשים עם תסביך המושיע, ולהציב חזית של אדישות ועליונות.

כאוס אמר שאנשים ידעו על השם "פרסאוס ג'קסון" ועל הכותרות הנלוות. ככל הנראה, פרסי היה אגדה ברחבי היקום - מישהו שהם סיפרו עליו סיפורים כדי לעורר אחרים לעשות טוב, ודי מצחיק, להצטרף לצבא הכאוס. לא שרבים מהסיפורים שהם סיפרו היו מדויקים בכל אופן, אבל הם היו נכונים מספיק, כלומר הוא היה צריך להיקרא בשם כינוי. הבעיה הייתה שפרסי לא הצליח לחשוב על אחד טוב. הוא לא רצה להיתקע עם משהו שהוא יתחרט עליו מאוחר יותר. והוא לא רצה להחליף את ה'אני' הישן שלו במובן מסוים, אפילו אם הוא מתנהג אחרת לגמרי ממה שהוא נהג. ההחלטה הייתה לא לרשום שם, לא לספק כל מידע, ולתת לחבריו ולממונים עליו לקרוא לו כראות עיניהם.

השם איכור היה מספיק טוב, הוא הניח. יותר טוב ממה שהיו הרעיונות הראשוניים שלו, זה היה בטוח (הוא התחמק מכדור כשכאוס הציע 'ילד מים'.) השם איכור היה אומר משהו לאנשים שהשתמשו בו. הם ראו בו את הדם שחיבר את כולם באיזושהי תחושת שייכות. הם ראו בו מישהו שפעל מעל לסטנדרטים הנורמליים של יכולת וצדקנות. או, שהם ראו בו את הבחור האקראי הזה שאנשים אחרים קראו לו איכור שלא הייתה לו משמעות בחיים שלהם.