איכור

סגן (חלק 3)

שנה 4 - סגן

כוכב - פרימה

--------------------

כפי שהתברר, מייסון היה אחד מהסגנים של איכור, כך שההעברה לא הייתה רחוקה מדי, מה שהפך את העברת הפריטים המעטים של איכור לקלה למדי. מייסון היה קצת עצבני להשיג שותף חדש לדירה, כי הוא ידע שחברו יתעלה עליו בסופו של דבר. אז הוא החליט ליהנות מלהיות עם איכור כל עוד הוא יכול.

למייסון מעולם לא היה חבר באמת לפני כן. או שהוא היה מנודה על כוכב אמֵ או שהוצב על כוכב רחוק מדי מכולם מכדי ליצור קשרים משמעותיים. איכור היה האדם הראשון שלקח את הזמן להכיר את מייסון מעבר להיותו אמפתי משופר. הוא הקשיב למייסון ממשיך לדבר על ספרים שהוא נהנה, הפוליטיקה על הפלנטה שלו, הרעיונות הרפורמים שהיו לו, והשטויות המוחלטות שהיו הציורים שלו. מייסון לא היה גדול באמנות, אבל זה הביא לו שמחה, אז הוא הרגיש שכדאי להמשיך. איכור מעולם לא שפט אותו על כך שהביע את עצמו, על היותו רגשי, על כך שהוא עומד מאחורי מה שהוא נלהב ממנו. זה הרגיש נחמד סוף סוף לשמוע, להיראות.

הוא ניסה לעשות את אותו הדבר עבור חברו, אבל איכור מעולם לא שיתף הרבה והוא אף פעם לא הצליח לקרוא את רגשותיו של איכור. או שהוא מעולם לא היה באמת חרד, מבולבל או מפוחד, או שהיה לו כוח מסוים על המוח שלו. אולי תערובת של שניהם. בכל מקרה, היה קשה לראות את איכור עם חברים אחרים. הוא ידע שאיכור לעולם לא יזרוק אותו הצידה, הם עברו הרבה ביחד בשנים האחרונות, אבל חוסר הביטחון של מייסון השתלט עליו. הוא חשב שאולי האנשים האחרים האלה היו חברים טובים ממנו. לפתע, הוא שאל את עצמו אם איכור באמת נהנה להיות חבר איתו. הוא דיבר יותר מדי? האם הוא התנהג מרוכז מדי בעצמו? למה שלאיכור בכלל יהיה אכפת ממנו? לאף אחד אחר לא היה. למה שלו כן יהיה?

"פיאל."

קולו של איכור משך את מייסון ממחשבותיו. שלושת האחרים חזרו בשביל אחרון הארגזים, אז זה היה רק ​​מייסון ואיכור במגורי הקפטן.

"כן?"

"אני לא צריך להיות אמפתי משופר כדי לדעת שמשהו לא בסדר." מייסון הרגיש שעיניו של איכור ננעצות בו כמעט כאילו הוא מחפש את האמת ויכול לשלוף אותה אם ימצא אותה.

"למה שלא תשאיר לי את קריאת הרגש, הא?" מייסון התבדח.

שני האנשים ידעו שזו רק סטייה מהשאלה המשתמעת. אבל אף אחד מהם לא התכוון להזכיר את זה. פרסי לא רצה לדחוף אותו יותר עד שיהיה לו זמן לבד עם חברו. כמו על סימן, שלושת האחרים נכנסו לחדר.

"איפה אתה רוצה את זה?" שאל אנדרו.

"אני יכול לקחת את זה," אמר פרסי בעודו נע לתפוס את הקופסה מידיו של אנדרו.

פרסי לקח את הקופסה בקלות, הניח אותה על מיטתו והתחיל לפרוק את המפות הפלנטריות בתוכה.

למייסון, איכור לקח את הקופסה בקלות כשהתעלם מהחרדה הגואה, הבלבול המתנפח והפחד הקל שאנדרו מפגין.

לאנדרו, איכור נגע בידו כשלקח את הקופסה בקלות, הסתובב ברכות לפני שהסומק הזוחל אבק את פניו.

למריסה ודרלין, איכור פרק והיה הרבה פחות משעשע מהמסיבה שמתנהלת בינתיים.

פרסי קלט את השעמום של מריסה ודרלין, ובכל זאת נשאר בור לרגשות האחרים בחדר. "למה שלא תהנו כולכם מהמסיבה. אני עייף מהתחרות".

הסאהלים הסכימו מיד לפני שאנדרו ומייסון יכלו לטעון אחרת. שניהם רצו להתווכח מסיבות שונות; אנדרו כי הוא רצה לבלות כמה שיותר זמן עם איכור ומייסון כי הוא רצה לראות אם חברו פשוט לא מודע למצב. מייסון גם הבין שייתכן שסוג אחר של קנאה הגיע מהחלק של אנדרו. אז כשהם עזבו והציעו לאיכור לילה טוב, מייסון משך את אנדרו הצידה.

"היי, אני יודע שאנחנו לא מכירים טוב, אבל אני רק רוצה להגיד שאיכור ואני חברים טובים. לא... טוב, אין לך מה לדאוג ממני... אממ... מבחינת תחרות ..."

אנדרו בהחלט דאג. הוא לא חשב שהוא כל כך מובן מאליו.

"אני אמפתי מוגבר", הסביר מייסון. "לא יכולתי שלא לקלוט את התערובת המדויקת של רגשות שמוצגת בדרך כלל סביב קראש. סליחה, אם אני טועה או חורג או משהו כזה. רק רציתי להבטיח לך שהיחסים שלי עם איכור הם אפלטוניים בלבד. "

אנדרו, סגן בטוח בעצמו שלעג לנוכח הסכנה, לא היה בו אמון יותר. "אממ... תודה. כן, אני... אממ... אני בקושי יודע איך אני מרגיש. הרבה זמן לא התראינו, אבל... הלוואי שזה לא היה המקרה."

מייסון חייך חיוך תומך. הוא חשב שהם יכולים להיות חברים טובים יום אחד. "אני לא אספר או ארמז על זה, אני מבטיח. אבל אם אתה צריך משהו ממני, קשור לאיכור או לא, אני כאן בשבילך."

משקל מסוים התרומם מהחזה של אנדרו כששמע את זה. הוא לא ידע מה יעשה אם איכור יגלה על התעניינותו כעת. אחרי שלוש שנים, זה נראה קצת מטורף שהרגשות האלה עדיין נמשכים. אנדרו פשוט לא יכול היה להתאפק. בסיבוב אסיר תודה כלפי מעלה של השפתיים, אנדרו אמר, "אני אקח את זה בחשבון. תודה. אתה איש טוב. לאיכור יש מזל שיש לך אותך כחבר."

"גם אתה. או אולי יותר מחבר יום אחד."

"כן.. אולי."

"רוצה לשתות איתי משהו? איכור לא מאשר אלכוהול, אז כבר חודש לא שתיתי".

אנדרו ממש צחק מזה. "בטח, מייסון. אני יכול ללכת על סקוץ' נחמד."

"סקוץ'? באמת, אנדרו? בורבון עדיף בהרבה."

"אתה לא אמרת את זה."

"אני כן."

"אז הרשה לי לחנך אותך."

השניים הלכו לבר והחליפו סיפורים כל הלילה, כשמעדו חזרה לצריפים שלהם רק כשהשמש הראשונה התחילה לעלות. זו הייתה ההתחלה של צמד ידידות ואנשי כנף נהדרים. יחד, הם תמכו באיכור כמיטב יכולתם. יחד, הם עזרו לאיכור לבנות עתיד טוב יותר לצבא ולכוכבי הלכת שבהם ביקרו. יחד, הם עמדו לצידו של איכור ללא שאלה או חרטה. אילו רק יכלו להביא את אנדרו ואיכור ביחד.

-----------------------------------------------

מועדים לשמחה:))))))

מקווה שנהניתם מהפרק!!! יותר ממוזמנים לכתוב לי מה דעתכם עליו:)

(וכמובן, לכל איות שגוי או משהו לא ברור, מוזמנים לכתוב לי:)

(בפרק הבא סוף סוף נגלה איך פרסי גויס לצבא כאוס! אז התכוננו;)