שנה - 13
כוכב - פרימה.
---------------------
"תודה שהצטרפתם אלינו," פרסי בירך רשמית. "ארוחת הערב הזו היא לחגוג את הקידום של טראוויס סטול לרב-סרן כהוקרה על החשיבה המהירה שלו ותפיסתו המהירה של קורלי מבינמת'. מי ייתן והוא ימשיך לשרת היטב את הצבא ולבצע עוד פעולות של זוהר ואומץ".
"שמעו שמעו!" כולם קראו מסביב לשולחן.
פרסי ישב בתחילת השולחן, עם טרוויס מימינו במושב הכבוד.
"אז, טרוויס - אפשר לקרוא לך טרוויס? - ספר לנו על עצמך," ציווה מייסון יותר מאשר שאל.
כולם סביבו הקשיבו היטב. השמועה פשטה לגנרלים שטראוויס הכיר את איכור לפני שהצטרף לצבא, אז כולם רצו לראות אם הם יכולים לאסוף מידע על המפקד שלהם דרכו.
"ובכן," פתח טרוויס, בוחר את מילותיו בקפידה ככל שיכול, מתוך רצון לכבד את רצונו של פרסי להסתיר את עברו, גם אם הוא לא ידע מדוע זה סוד, "הצטרפתי לצבא לפני קצת יותר מחמש שנים. אני באמת לא יודע איך הגעתי להיות רב סרן כל כך מהר, גנרל פארן קידם אותי ממש מסגן, לרס"ן מסיבה כלשהי. אני אסיר תודה, כמובן, אבל הכל עדיין די מפתיע למען האמת".
"אתה יכול לקרוא לי אנדרו כאן, טראוויס. זו ארוחת ערב לא רשמית, חוץ מקוד לבוש. ואני בחרתי בך כי אתה הטוב ביותר, ואני לא רוצה שהפוטנציאל הזה יתבזבז על סיורי גבולות."
"זה נהדר והכל אבל כולנו ידענו את זה. מה עוד? התיק שלך מסווג כמעט כמו של המפקד שלנו."
"מסיבה טובה," פרסי התערב. "אתם לא צריכים לדעת על העבר שלי."
"אתה חושב שזה כל כך לא חשוב, פרסי?" טרוויס התפרץ, מזעזע את כל השולחן עד שקט.
"סלח לי?" שאל פרסי נבוך ומעט נעלב.
"באמת לא היה אכפת לך מהעבר שלך עד כדי כך שמחקת אותו? למה עזבת? הא? בלי זכר, פשוט נעלמת. חשבנו שמתת , פרסי. ידעת את זה? בילינו חודשים בלחפש אותך." טרוויס כבר הרים את קולו אשר רעד מכעס.
"זו לא הייתה הבחירה שלי לעזוב את כולכם."
"מעורר רחמים!" צעק טרוויס. "זו תשובה פתטית ואתה יודע את זה! למה עזבת אותנו?!"
"לא עשיתי... זו לא הייתה הבחירה שלי," ניסה פרסי להסביר. הוא מעולם לא ראה את טרוויס כועס כל כך בגלל שום דבר.
"תשעה חודשים," אמר טרוויס בשקט מפחיד. ברור שהוא היה על סף דמעות. "תשעה חודשים אחרי שנעלמת הותקפנו. אחד האויבים הישנים שלך תכנן התקפה ואתה לא היית שם כדי לעצור אותם. זה היה... לא יכולנו... אנשים מתו, פרסי. קונור," קולו פרצו והדמעות נפלו, "קונור מת. אחי הקטן מת. הוא לא היה צריך למות. הוא לא היה צריך למות". עד הסוף, טרוויס שוב שקט, ראשו בידיו.
פרסי נתקף באימה. הוא מעולם לא העלה בדעתו שהמחנה יהיה מאוים כל כך, זמן קצר לאחר שהביסו את גאיה. ובוודאי לא בכוח שלא יכלו להתמודד איתו. הוא ייחל שיכל היה להיות שם כדי לעזור להילחם, אבל הוא ידע שזו לא אופציה. לא משנה כמה רצה בכך, מה שהוא אמר היה נכון. ההחלטה לעזוב אותם לא הייתה שלו ולא הייתה לו ברירה בעניין.
YOU ARE READING
איכור
Fanfictionלא הייתה לו ברירה. הוא יכול היה למות ברחובות או להצטרף לצבא הכאוס, אתם יכולים לדמיין איזו אפשרות הייתה מושכת יותר. אז פרסאוס ("פרסי") ג'קסון עזב את כדור הארץ והתחיל חיים חדשים. אף אחד לא יודע מי הוא, אבל הם גדלו לדעת מי הוא הגיע להיות. פרסי זכה לכוח...
