איכור

סגן (חלק 1)

שנה 4 - סגן.
כוכב פרימה.
-------------------
"אל תפסיקו, תמשיכו את התנופה, ברגע שאתם מפסיקים, אתם מאבדים אנרגיה."
פרסי הדריך את הנבחרת שלו על טכניקות חרב. הם היו צריכים לעבור אימונים על מגוון כלי נשק, אבל לחולייה של פרסי היו שבעה מומחי חרבות, אז הם התמקדו בזה רוב הזמן. השלושה האחרים היו מיומנים עם פגיון והורשו להתאמן בעצמם במהלך אימון ספציפי לחרב.

"אבל זה לא יוציא את האנרגיה שלך מהר יותר?" שאל אחד הטוראים שלו.

"אנרגיה במובן של הסיבולת שלך, כן. זו הסיבה שאנחנו מתאמנים קשה. בנה את הכוח והסיבולת שלך. אבל אני מתכוון לאנרגיה המופעלת דרך החרב שעושה מכה חזקה."

"סגן, הכוח לא נקבע בעיקר על ידי כוח אישי?" שאל טוראי אחר. "מה עושה תנועת נוזלים?"

"שאלה מצוינת. בוא נדגים."

זה גרם לטוראי להחוויר מעט. הם ידעו שהסגן שלהם מיומן ביותר עם חרב. בכל פעם שמישהו היה מתאמן איתו, הם אמנם יצאו בלי חתכים וחבלות. אך רובם קרסו לאחר האימון מרוב תשישות. אבל השיעור תמיד היה טוב.

באופן לא מפתיע, הפעם לא היה שונה. הם למדו במהירות מדוע תנועה מתמשכת מועילה. אבל זה לא נעצר שם. לאחר מכן פרסי עבר מתי הכי טוב ליישם את הטקטיקה הזו ומתי לא.

"אתה חייב להסתגל. וכדי לעשות זאת בצורה יעילה, אתה צריך לדעת את הסיבות שבגללן אדם עשוי להשתמש בכל טקטיקה. כך תוכל לעשות את הבחירה הטובה ביותר בקרב".

"בלי להעליב, סגן", פרסי התכונן להיעלב, "אבל אנחנו לא אסטרטגים. מה זה עוזר לנו?"

"כוח הוא לא תמיד הטוב ביותר. אפילו כוח חייב להשתחוות לחוכמה לפעמים," הוא ענה אוטומטית.

זה היה משפט ששמע לראשונה בגיל שתים עשרה ממישהו שאהב מאוד. כאב לו להשתמש בו עכשיו, אבל האמת מאחורי זה הייתה טובה מכדי לא לשתף.
אולם הכאב נבע בעיקר ממסקנה אחרת; הוא לא אהב את אנבת' יותר. תמיד יהיה לה מקום בליבו, אבל ארבע שנים היו הרבה זמן. ופרסי ידע שהוא לא יחזור לכדור הארץ בזמן הקרוב. הוא הבין שהוא חייב להמשיך הלאה. הוא היה רוצה שהיא תמשיך הלאה לו היא הייתה במצב הזה. אז היא כנראה חשבה אותו דבר. אבל זו הייתה מחשבה מפחידה. זה הפך הכל ליותר אמיתי. הבגידה של האולימפוס, עזיבה ללא הסבר, חוסר הזכות להיפרד, לעולם לא להיות מסוגל לחזור כל עוד זאוס היה המלך. הכל היה אמיתי מידי.

---------------------------------

היום לאחר מכן היה מלא התרגשות וציפייה. תחרות הכאוס הדו-שנתית התחילה. כל שנתיים (כלומר, כל שנה אחרת) נערכה סגירה של סגנים דרך גנרלים והתארחה תחרות על פני שבועיים. אלה שהשתתפו עשו זאת על אחריותם בלבד. לא אירעו מקרי מוות במילניום האחרון, אבל גם לא היה כלל נגד זה. הדבר היחיד שמנע רצח מכוון היה הגמול שיעמוד בפניו (האדם שהרג) לאחר מכן או בקרב הבא.