עסקה מוזרה

פרק 15

התהפכתי במיטה בפעם החמישית בעשר דקות האחרונות, אחרי שאני ולוקאס סיימנו את השיעור כל אחד הלך לביתו, למרות שלא באמת התקדמנו היום, גם זה שלימדתי את חבריו וגם הנשיקה שעיכבה אותנו, הנשיקה, אוי אלוהים לאן הכנסתי את עצמי, דפקתי את ידי בראשי, כבר אמצע הלילה וכל מה שאני מצליחה לעשות זה לשחזר בראשי את האירועים האחרונים.
זה טוב, לוקאס יעזור לי וככה אשיג את אספן, אומנם אני מאחור מבחינת שאר הבנות אבל זה לא פער שאי אפשר להשיג.
השעון המעורר צעק באוזניי וקיללתי אותו, במשך חמש דקות פשוט ישבתי במיטה עד שהכרחתי את עצמי לקום, שינה טובה לא הייתה לי אם אפשר לקרוא לזה בכלל שינה.

מצמצתי ובהיתי בלוקר שלי, אני בקושי זוכרת את ההתארגנות שלי בבוקר, תפקדתי כמו זומבי, אין פלא שאומרים ששינה זה חשוב הייתי הורגת כדי לקבל עוד שעה מתוקה של עצימת עיניים.
"שלום לך!" ליילה עמדה מולי ומצמצתי שוב, אני לא חושבת שאשרוד את היום הזה ערנית, "המורה מחלקת אותנו לקבוצות היום וברור לך שאני איתך" ברור. "היי מה קרה לך בצוואר?" היא שאלה והבטתי בה מבולבלת, "יש לך סגול שם, זה נראה כמו היקי" היא קימטה את מצחה בזמן שאני נחנקתי מהרוק שלי, היא החלה לצחוק, "את מתארת לעצמך? את והיקי?" היא החזיקה את בטנה, "בטח נעקצת או משהו, חייבת ללכת ביי"
כן ביי, ברור שזה לא הגיוני שיהיה לי היקי כי למה שמישהו בכלל יתעניין בי.
סגרתי את הלוקר והלכתי לשירותים, הבטתי בבועה שלי במראה ונאנחתי, היא צדקה, שפתיו של לוקאס השאירו חותם על צווארי, נגעתי בנקודה ונשכתי את שפתיי, עדיין יכולתי להרגיש קרוב אליי.
תנשמי אלה, אף אחד לא יחשוב שקרה משהו בינך ובין לוקאס, כולם יחשבו שנעקצת בדיוק כמו שליילה חשבה.

במהלך היום לא הצלחתי להתרכז בכלל, אולי אבריז? אלה מה עובר עלייך? ממתי את חושבת דברים כאלה? נשמתי עמוק ויצאתי למחששה, אולי לנשום אוויר יעזור לי, צפיתי בלוקאס וחבריו יושבים ומעשנים, לפנות אליהם? אחרי הכל אתמול לימדתי אותם במשך שעות.
"היי חנונית!" ג'יידן הרים את ידו, "בואי לכאן!" התקדמתי אליהם, לוקאס נשען לאחור ורגליו מונחות על השולחן בזמן שידיו שלובות ועיניו עצומות, לצידו ישבו ג'ון ואלק והיו באמצע לעשן, ג'יידן נעמד מולי, "נחשי מה?" אמר.
"חייזרים פלשו לכדור הארץ ושאר היום התבטל?" שאלתי.
"מה?" הביט בי מבולבל
"מה?" הידקתי את שפתיי.
"היא מוזרה אחי" אלק לחש לג'ון, "אני יודע נכון?" החזיר לו וגלגלתי את עיניי.
"בכל מקרה" ג'יידן התערב, "הגשתי את העבודה ולמרות שזה היה באיחור המורה הסכימה לקבל אותה, נחשי מי קיבל שמונים וחמש" אמר בגאווה.
"באמת?" שאלתי מחייכת, "זה גדול, אני כל כך שמחה!" הנחתי את ידיי על חזי, ג'יידן הרים אותי ממותניי והעיף אותי באוויר בזמן שצחקתי.
"אנחנו צריכים לשמור אותה!" קרא.
"אתה צריך להוריד אותה" האווירה השתנתה, לוקאס פקח את עיניו והסתכל עליי, "אמרתי לכם לא להתקרב לחנונית, היא מספיק פוחדת מאיתנו" ג'יידן הוריד אותי בעדינות ונאנח.
"אתה צודק, מצטער חנונית, רק אל תלכי לספר לאחרים שהרבצנו לך" הוא הדליק סיגריה.
"למה שאגיד דבר כזה?" שאלתי מבולבלת.
"זה מה שכולם אומרים" ג'ון משך בכתפיו, "אנחנו לא מהאוכלוסייה המובחרת כאן אז כל פעם שמישהו רוצה להרוויח קצת פרסום על חשבוננו הוא הולך ומספר שהרבצנו לו"
"כמו החרא הקטן הזה מכיתה י'" אלק אמר וג'ון הנהן.
"קיבלנו השעיה לשבועיים" ג'יידן מלמל, "פספסתי את המבחני קבלה לקבוצת הפוטבול" וואו, אני לא חשבתי שזה קרה.
"בסוף הוא קיבל את מה שהגיע לו" ג'ון חייך וצחק, "אתה זוכר איך הוא התחנן על הברכיים"
"אני חושב שהוא אפילו השתין" אלק אמר.
"אז כן הרבצתם לו?" שאלתי מבולבלת.
"רק אחרי" ג'יידן התערב, "חזרנו מההשעיה ולוקאס כאן" הוא טפח על כתפו שלוקאס שספק ישן ספק מקשיב לנו, "סידר לנו קבלת פנים יפה איתו, בואי נגיד את זה ככה מאז הוא לא מפיץ שקרים עלינו, ואם יפיץ אנחנו נהפוך את זה לאמת" השאר הנהנו.
"אנשים באמת עושים את זה? משקרים כדי שתושעו?" שאלתי בהלם.
"זה מה שהחבר שלך רצה לעשות לי לא?" לוקאס פקח את עיניו והשאר הסתכלו עליו מבולבלים, "אספן לא? הוא לא ביקש ממך להכשיל אותי?" מבטם של השלושה חזר אליי ועל כולם הייתה הבעה אחת, 'נו הוא צודק?'
"זה לא אותו הדבר" גוננתי על אספן.
"אה לא? אז מה זה בדיוק?" בחן אותי ונשמתי עמוק, מה אני יכולה להגיד על דבר כזה?
"רגע, זה אומר שניסית להכשיל גם אותנו?" ג'ון שאל בהלם, טון קולו היה פגוע ואני הסתכלתי על הרביעייה המוזרה, מי שבר להם את הלב כל כך הרבה פעמים שהם מגיבים ככה? זה כאילו אף אחד מעולם לא האמין בהם.
"לא!" קראתי, "בחיים לא אעשה את זה"
"תוכיחי" לוקאס אמר, "היום בשיעור שלנו תלמדי גם אותם, יש להם עוד דברים שהם מתקשים בהם"
"לוקאס" מלמלתי, "אנחנו לא נתקדם עם הלימודים שלנו, אני לא יכולה לעשות את זה, אולי תבקשו עזרה מהמורים אין סיבה שלא יעזרו" קיוויתי לפחות שהם יעזרו, לפי איך שזה נראה המורים הם האחרונים שיאמינו בהם.
"חנונית" לוקאס נעמד מולי, "זוכרת את העסקה שלנו?" פערתי את עיניי, אין מצב שהוא הולך לחשוף אותי כאן מול כולם, "אם את רוצה שהיא תתקיים את תלמדי את שלישיית המוסקטרים פה"
"איזה עסקה?" אלק שאל מבולבל ואני הסתכלתי על לוקאס, בבקשה, בבקשה אל תספר לאף אחד.
"לוקאס בבקשה" לחשתי.
"עופו מכאן" טון קולו היה חד משמעי, השלישייה קמה והתחפפה מהמקום, "את נשארת" אמר כשראה שאני מתכוונת ללכת.
"אתה מבין שזה בלתי אפשרי נכון? אני לא אוכל ללמד גם אותך וגם אותם" קראתי.
"הם יעשו מה שצריך, ילמדו גם בשבתות אם צריך" שילב את ידיו, גם שבתות? היום החופש היחידי שלי, לא שאני עושה בו משהו מיוחד אבל זה היה הים היחיד שיכולתי לנשום בו לרווחה.
"מה אתה מציע?" שאלתי.
"אני אלמד אותך כל מה שאת צריכה, איך לנשק ואיך לפלרטט וכל השיט הזה, את תשיגי את היפיוף והתמורה תלמדי אותם, הם כמוני, אם הם לא יעברו את השנה הזאת אין להם עוד הזדמנות" הוא הרים גבה מחכה לתשובתי.
"ואתה לא תספר לאף אחד" הוא הנהן.
"בסדר" הוצאתי אוויר, "אבל הם חייבים לעשות כל מה שאני אומרת כולל אתה, אם אני קובעת שיעורים אתם מגיעים"
"את דורשנית" גיחך, "אני אוהב את זה" הסמקתי, "את תמיד אומרת לאחרים מה לעשות?" הוא הנמיך את ראשו אליי ככה שהיינו פנים אל פנים.
"ל-לא"
"חנונית, אם את באמת רוצה להצליח בשיעורים האלה את תצטרכי להסתכל לי בעיניים בלי להסיט מבט ולא לגמגם" הוא אחז בסנטרי והרים את עיניי אליו, "עכשיו נשקי אותי"
"מה?!" קראתי והוא גלגל את עיניו, מניד בראשו מיואש.
"אם אני הולך ללמד את תצטרכי לעשות כל מה שאני אומר ואם אני קובע שיעורים את מגיעה" חזר על דבריי, "ועכשיו תרגיל ראשון, קחי יוזמה ותנשקי אותי, זה לא יכול לקרות תמיד מצד הגבר, אנחנו אוהבים שנשים לוקחות יוזמה" נשכתי את שפתיי ועיניו הביטו בפעולה הפשוטה הזאת.
עצמתי את עיניי והצמדתי את שפתינו וחיכיתי, וחיכיתי, "אתה לא מתכוון לעשות משהו?" שאלתי כשהתנתקתי ממנו.
"לא, אמרתי לך, קחי יוזמה, תפתי אותי" אמר בקלילות, בטח, ואחרי זה אקפוץ באנג'י מעל הרי ההימלאיה.
נשמתי עמוק ושוב הצמדתי את שפתינו, הוא המשיך לעמוד שם כמו בול עץ, ליטפתי את שפתיו עם שפתיי, ועדיין הוא לא הסכים לפתוח את פיו, נאנחתי בתסכול ודרכתי לו על הרגל בעצבים.
"בן זונ-" הוא קרא ומיהרתי לתפוס את שפתיו בשפתיי, הכנסתי את לשוני אל פיו, והרגשתי את גופו נרגע מהמכה כשלשונו פגשה בלשוני, אחזתי בעורפו מקרבת אותו אליי ועמדתי על קצת אצבעותיי בזמן שהפיות שלנו נהנו מהריקוד המשותף.
ידיו מצאו את מותניי והרגשתי לאט לאט איך הוא מושיב אותי על הספסל, לוקאס היה מעליי ממשיך לנשק אותי, הרגשתי את הספסל הקשה על גבי והעברתי את ציפורניי בשערו של לוקאס שגנח אל פי.
זה כל כך נעים, שפתיו נישקו את לסתי, נשיקות קטנות בזמן שהתנשמתי בכבדות והוא חזר אל שפתיי.

"לוקאס שכחתי את- הו שיט!" לוקאס קם ממני במהירות ומרים אותי יחד איתו, צפינו בג'יידן משלב את זרועותיו ומחייך אלינו, "זה חדש" הוא צחק, "לא אמרת שהיא פוחדת מאיתנו"
לא היה דרך לשנות את מה שראה, שנינו מתנשמים בכבדות, שפתיי נפוחות ופניי אדומות, לוקאס היה נוקשה כשהביט אל ג'יידן.
שיט, שיט, אנחנו נהיה חייבים לספר לו מה קורה ואז הוא יגלה את הסיבה שאנחנו עושים את זה, ומחר בבוקר כל בית הספר ידע, כולל אספן.