פרק 23

320 34 6
                                    

"אתה לא רציני?" פלטתי מפי, אם הוא צוחק עליי זו המתיחה הכי גרועה בתבל.
"אני נראה לך צוחק?" הוא היה רציני, קשוח.
"אבל, אבל, אני אפילו לא הטעם שלך, איך זה יעבוד? איך נתנהג אחרי זה? מה נגיד לשאר? מה אם תיגעל ממני?" תקפתי אותו בשאלות ומד הלחץ שלי עלה.
לוקאס התיישב מולי על המיטה ואחז בכתפיי, "תנשמי חנונית" הוא שאף אוויר וחיקיתי אותו, "תנשמי" קולו הרגיע אותי והנהנתי.
"נתנהג כרגיל, למה שניתן למשהו כזה להשפיע עלינו, זה נטו עזרה לחברה, לא עבדנו כל כך קשה במהלך החודשים האחרונים כדי שניתן למשהו כזה להרוס הכל,אין צורך להגיד כלום לשאר כמו שלא אמרנו להם כלום עד עכשיו, ולמה לעזאזל את חושבת שאיגעל ממך?" הוא החזיק את ראשו מיואש,  "את רוצה את אספן או לא?" ניסה לשכנע אותי.
"אני רוצה" שפתיו התהדקו והקשיחות חזרה לעיניו.

"אז אני הקלף הכי טוב שתוכלי להשתמש בו" משך בכתפיו. "אלא אם כן את רוצה לנסות את השאר?" אמר משועמם, ברור שהוא ידבר על נושא כזה בשיעמום, הוא רגיל לדברים כאלה, היה עם בחורות ולא אתפלא שכמה מהן נפלו לרגליו, הלוק של לוקאס מושך בטירוף.
חזרתי על דבריו שוב וניתחתי הכל, לא אוכל לבקש מאף אחד חוץ ממנו, אני כבר יודעת שהוא לא יספר לאף אחד, הוא הוכיח לי את זה, והכי חשוב אני מרגישה בטוחה איתו, הוא לא הבריון שחשבתי שהוא, הוא לא הנער הרע של בית הספר.
"אתה צודק, אתה מנוסה, אני מרגישה בטוחה איתך ואנחנו לא ניתן לזה להרוס הכל בינינו, ואז אספן יצא איתי" אמרתי בביטחון. זה רעיון גאוני מה כבר יכול להשתבש.
"כן, אז אספן יצא איתך" מילמל וחזר לספרו, התעלם לחלוטין מקיומי.
"לוקאס" הוא רטן, "אתה כועס?" שאלתי.
"לא" נהם.
"כן, אתה כועס אני מכירה אותך מה יש?" בחודשיים האחרונים למדתי להכיר את לוקאס מקרוב, את טון קולו המשתנה בהתאם למצבי הרוח, את עיניו הבוערות ושפתיו הקפוצות כשהוא כועס.
"אני לא כועס" חטפתי את הספר מידו וזרקתי אותו לרצפה, "עכשיו איך אני אדע איפה עצרתי?" הסתכל על הספר שהיה על הרצפה.
"לא אכפת לי, למה אתה כועס עליי?" שאלתי, היום הזה היה מסה של רגשות והרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי, עיניו התרככו וטון קולו היה מרגיע כשדיבר.
"אני לא כועס עלייך אני פשוט לא מבין אותך" מלמל.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"למה שתרצי אותו? אם הוא לא מוכן לצאת עם מישהי שהיא בתולה כנראה שיש בו איזשהי בעיה, זה שטחי, אלה" אלה, לא חנונית, אלה, "הוא עד כדי מושלם?"
"אוי תעשה לי טובה, אתה כזה צבוע" כעסתי.
"אני?"
"כן! אתה בחיים לא היית יוצא עם בתולה!"
"ברור שלא, כי אז היא תידבק אליי לא תשחרר" אמר בכנות. "אבל, אבל אם אני אוהב אותה ברור שאני אצא איתה ולא אכפת לי מזה שהיא בתולה" באמת?
"בטח שכן, ואם היא תגרום לך לחכות?"
"אז אני אחכה" אמר כמובן מאליו.
"לא נראה לי" הוא הסתכל עליי, עמוק בעיניים, הייתי משלמת כסף כדי לדעת מה עובר לו בראש ברגע הזה, הוא ליקק את שיניו ועיניו בערו.

הוא התקרב אליי, מניח את ידיו משני צידי ירכיי, והוא גוהר מעליי, "את באמת חושבת שלא הייתי מחכה?" התקשיתי לבלוע רוק, "אז תני להגיד לך משהו, הוא צריך להיות אידיוט גמור כדי לא לצאת איתך רק בגלל שאת בתולה, לא לנסות מערכת יחסים איתך כדי לא לחכות עד שתהיי מוכנה, כנראה שהוא החסר ביטחון פה אם הוא כל כך פוחד מזה" פניו היו סנטימטרים ממני.
"הוא לא פוחד" מלמלתי.
"אני הייתי מחכה, כי אני יודע שזה משהו כל כך פעוט, מערכת יחסים לא מתבססת על סקס ואת יודעת את זה" הוא גלגל את עיניו, "ברצינות חנונית, אתה צריך להיות חסר ביטחון אם אתה פוחד להיות עם בתולה"

עסקה מוזרהWhere stories live. Discover now