עסקה מוזרה

פרק 24

"הגענו אפשר להפסיק לדאוג" החבורה נכנסה לחדרו של לוקאס, "למה לא באת היום?" ג'ון שאל את לוקאס, אלק פתח את ארונו של לוקאס ובחר לעצמו חולצות וג'יידן התיישב לצידי על המיטה.
"היי חנונית החלטת בסוף לבוא" הנהנתי, כנראה שלא נתחיל את השיעורים שלנו היום, "אז מה עושים?" הוסיף.
"אני רעב" לוקאס אמר, "קדימה ג'יידן, אתה יודע מה אתה צריך לעשות"
"אבא שלך במטבח הוא בחיים לא ייתן לי להתקרב לשם" ג'יידן אמר.
"טעות, הוא בחיים לא ייתן לשני אלה" הצביע על ג'ון ואלק, "להתקרב לשם"
"הוא עדיין זוכר את זה?" ג'ון שאל.
"זה קרה פעם אחת!" אלק הוסיף.
"פעמיים" ג'יידן אמר, "איך אפשר לשרוף מטבח פעמיים?" שאל בפליאה.
"שרפתם מטבח פעמיים?" שאלתי, זה סוג של כישרון.
"פעם, פעמיים, הדקויות לא באמת רלוונטיות" ג'ון אמר.
"אולי אני אחבוט בך עכשיו?" לוקאס שאל מניח את ספרו, "פעם, פעמיים, הדקויות לא באמת רלוונטיות נכון?" הוא התרומם מכיסאו נעמד מול ג'ון.
ג'ון מיהר לעמוד מאחורי ג'יידן, "א-אני לא התכוונתי לזה ככה" ג'ון חייך חיוך לחוץ, "ג'יידן תגיד לו!"
ג'יידן הסתכל על לוקאס ואז על ג'ון, "לא, אני בסדר" משך בכתפיו ויצא מהחדר, מבטו המבועת של ג'ון התביית עליי ואז הוא קפץ על המיטה מאחוריי, אוחז בזרועותיי לא נותן לי לזוז, לוקאס עמד מולנו בזמן שבלית ברירה הגנתי על ג'ון עם גופי.
"אתה לא יכול להרביץ לחנונית!" קרא בניצחון, "אלק תעזור לי, אני אחיך!" ג'ון בהחלט נהנה מכל זה.
"אני הולך לעזור לג'יידן" אלק מלמל בחיוך, "אוהב אותך אחי" קרא כשיצא מהחדר.
"לוקאס בוא נסגור על הפסקת אש?" ג'ון שלח את ידו ללחיצת יד מעל לכתפי, "אתה לא רוצה שחנונית תיפגע נכון? היא תפסיק ללמד אותנו" לרגע לא חשבתי שלוקאס באמת ישתמש בכוח עליי כדי להגיע לג'ון, ידעתי שגם לוקאס לא עצבני ככה שגם אם יחבוט בג'ון זה כנראה יהיה רגוע.
"אתה צודק" לוקאס נאנח ובמקום ללחוץ את ידו של ג'ון הוא אחז במותניי והעיף אותי על כתפו, "לוקאס!" קראתי, הוא תמיד עושה את זה, מרים אותי כמו איש מערות.
"עכשיו אני יכול להרביץ לך בלי שחנונית תיפגע" לוקאס מלמל, יכולתי לנחש את מבטו של לוקאס.

שמעתי תוך שניות את הדלת נטרקת ולוקאס הוריד אותי בעדינות על רגליי, ג'ון ברח, אידיוט.
"נסיים לאכול ואז אראה לך את מי את צריכה ללמד" לוקאס מלמל, "אל תדאגי הם יעופו מפה בקרוב ונתחיל בשיעורים שלך" אמר ויצא מחדרו משאיר אותי להתמודד לבד עם מד הלחץ, רגע לוקאס, תחזור, אני צריכה שתגיד לי לנשום!
תנשמי אלה, תנשמי, זה רק לוקאס, תכבי כבר את הפרפרים האלה בבטן, הם נוראיים, לא מפסיקים להתעופף.
ג'יידן הכין ארוחת מלכים לכולנו כולל מר מרשל, ג'ון ניצל את העובדה שמר מרשל שם וזרק חיוכים מתגרים ללוקאס, אלק הכניס בשקט חולצה של לוקאס לתיקו וג'יידן המשיך לאכול כאילו הכל רגיל.
"אתה באמת הולך להרביץ לג'ון?" שאלתי והוא הניד בראשו.
"יש לי דברים יותר חשובים בחיים" קרץ לי, השיעור שלנו זה יותר חשוב? תפסיקי להסמיק אלה!
"אתה יודע שאלק לקח לך חולצה נכון?" שאלתי, לא רציתי שזה יתגלה בדיעבד ואז באמת לוקאס יכעס, הוא הנהן בתגובה, "וזה בסדר מצידך?"
"לפעמים אין להם מה ללבוש, תפסתי את אלק כמה פעמים לוקח ממני חולצות בזמן שג'ון מנסה להסיח את דעתי, זאת הדרך שלהם לגנוב דברים, אמרתי לאלק שהוא יכול לקחת מתי שהוא רוצה חולצה אבל בגלל ששניהם נבוכים מידי שאחרים לא ישמעו שאני נותן להם בגדים אז הם עושים לי את התרגיל הזה ואני מעמיד פנים שאני לא באמת שם לב" הוא הכניס מחית תפוח אדמה לפיו מתנהג כאילו הרגע לא טלטל אותי עם הגילוי הזה, מה שהוא אומר זה לא הגיוני, זה התנהגות של אדם טוב לא דמות עבריינית. "למה את לא אוכלת?" הוא הסתכל על הצלחת שלי בזמן שכל מה שאני ניסיתי לעשות זה להבין את הדמות המסובכת שעומדת מולי, מי אתה באמת לוקאס?
מיהרתי לאכול ולהתעלם ממחשבותיי, לאחר שסיימנו לאכול מר מרשל פרש לשינה, נכנס לחדרו וסגר את הדלת, ג'ון שטף כלים ואלק התיישב על הספה, "אז מה עושים עכשיו?" נאנח מחזיק את בטנו.
"אתם עפים מכאן ואני מחזיר את חנונית לבית" לוקאס ענה.
"אבל משעמם לנו בבית!" ג'ון קרא מהכיור, "אתה לא יכול לגרש אותנו!"
"אני תיכף מעיף אותך מהחלון" אמר ברצינות, "או שתלכו ברגל או דרך האוויר"
"מי עיצבן אותך היום?" ג'יידן שאל מסתכל עליי ואני הרמתי את ידיי כחפה מפשע.
"אני עייף" אמר כאילו זה מסביר הכל.
"בסדר" אלק קרא וקם מהספה, "נתראה מחר" הוא וג'ון התקדמו אל הדלת, "ביי חנונית" נופפתי להם לשלום.
"זה בגלל אמא שלך?" ג'יידן שאל לפתע, לא הספקתי למצמץ ולוקאס כבר אחז בצווארון חולצתו והצמיד אותו לקיר, "אני נשבע באלוהים ג'יידן אני אקח אותך עד לגג ואזרוק אותך משם בזמן שאצפה בזה אוכל פופקורן" 
"בסדר, בסדר" התפתל באחיזתו, "שחרר אידיוט" הוא דחף את לוקאס ממנו, "כדאי לך לא להפחיד את חנונית" נופף לי לשלום ויצא מהבית.