עסקה מוזרה

פרק 28

 אחרי שאני ולוקאס התאוששנו קמתי ממנו וסידרתי את בגדיי בזמן שהוא התארגן, "הרגע עשינו את זה בבית הספר" פלטתי ולוקאס הביט בי מבולבל.
"אני מודע לזה, הייתי איתך שם את זוכרת" גלגלתי את עיניי, ברור שאני זוכרת איך אני יכולה לשכוח?
"זה אסור בכל כך הרבה היבטים" גמגמתי, מוחי זרק את הספרייה מה אם יש פה מצלמות? חייב להיות פה מצלמות, מה אם מישהו ראה אותנו? מה אם יספרו לאבא שלי? אני אמות אם אבא שלי יגלה.
"חנונית" לוקאס עצר את מחשבותיי הרועשות, "למי אכפת?" שאל בשעמום, "אין פה אף אחד, לא צילקנו ילדים תמימים בסך הכל עשינו את מה שכל תלמיד טוב היה עושה" הבטתי בו מבולבלת, לפעמים לא הצלחתי להבין את ההיגיון שלו, "למדנו" משך בכתפיו, "נכון החכמת?" חייך, לא יכולתי להתאפק וצחוק נפלט מפי, האופן שבו מוחו עובד תמיד מדהים אותי מחדש.
"פספסנו את שאר היום" אמרתי, "מה אגיד למורה?"
"שהיית צריכה לעזור לתלמיד אחר בבעיה שלו"
"איזה בעיה?" הייתי מיואשת. "אני לא יכולה לשקר לה היא תגלה!"
"צודקת תגידי לה את האמת, תגידי לה שזיינת את הילד הרע של התיכון בספרייה" נחנקתי מהרוק של עצמי, והוא חייך בתגובה, הוא אהב להביך אותי, "ותגידי לה שעשית את זה מאוד טוב"
"באמת?" הוא הנהן וחייכתי, הרגשתי טוב באופן מוזר, כאילו אני מתקדמת בשיעורים שלי.
"לכי תדעי אולי תהיי מצטיינת" משך בכתפיו.
"מה מקבל המצטיין?" אני לא מאמינה שאני זורמת איתו על השטויות האלה.
"את אספן" פי נסגר, נכון, אספן, "בכל מקרה אני גמור, צריכה טרמפ לבית?" הנהנתי, כל הנסיעה חשבתי על דבריו, תתמקדי אלה, את עושה את כל זה בשביל מטרה ספציפית וזה להשיג את הבחור שאת דלוקה עליו כבר שנים.

יום למחרת לוקאס תפס אותי בכניסה לבית הספר ואמר שהיום אגיע ללמד את החבורה הקטנה כמו שהבטחתי שאעשה, כמובן גלגלתי את עיניי, אני זוכרת שהבטחתי דבר כזה.
ג'ון ואלק דחפו לי את המבחנים שלהם לפרצוף, חייכתי כשראיתי את הציונים שלהם עולים וג'יידן נהנה ממשחקים פלרטטנים על הבחורות בבית הספר.
לא יכולתי לשקר לעצמי, גופי רעד כשנכנסתי לבית הספר, פחדתי לראות שוב את קארל וחבורתו, הלכתי במסדרון ובאופן מפתיע לא ראיתי אותו או את חבריו, הם גם לא נכחו בכיתה, ולא במבחן במתמטיקה שהיה לנו, לא בשיחה עם המנהל לקראת סוף השנה, אולי הוא חולה? אבל כולם?
"היי חנונית, תפני מקום" אלק התיישב לצידי באולם הספורט בזמן שהמנהל דיבר, לא פספסתי את המבטים של שאר האנשים בבית הספר, איך ממישהי שאף אחד לא מכיר הפכתי לשיחת היום?
"אני שונא את האיש הזה, הוא פלוץ עם רגליים" ג'ון מלמל לצידי וקברתי את צחוקי בכף ידי, "למה את מסתכלת לצדדים כל שניה את מי את מחפשת?" הוא הביט לדלת כמוני.
"אני פשוט לא רוצה לראות אותם שוב" מלמלתי, לא הייתי צריכה להרחיב במילים ידעתי שזוג האחים יבין אותי.
"אל תדאגי את לא תראי אותם יותר" אלק אמר והפניתי את מבטי אליו, המנהל כבר לא עניין אותי.
"מה עשיתם?" אלוהים, בבקשה אל תגיד שהם רצחו אותם.
"אנחנו לא עשינו כלום, לוקאס עשה" הסתכלתי לצדדים, לוקאס לא פה, למה? ליבי החל לפעום במהירות, מה אם הוא עצור? "אל תדאגי חנונית הוא לא עשה שום דבר לא חוקי, עדיין" משך בכתפיו.
"מה הוא עשה?" שאלתי, סף החרדה שלי עלה.
"אל תספר לה, היא תסתבך בצרות" ידעתי, ידעתי שזה משהו לא טוב.
"תירגע אחי, זאת חנונית, היא כמו ג'יאנה" ג'ון אמר, "ג'יאנה זאת אחותי הקטנה"
"היא ממש לא כמו ג'יאנה אחותך היא שטן בהתגלמותו" הבנתי שהיא אחותו האמיתית ולא המאומצת בבית האומנה, "חנונית היא כמו סוריקטה" אלק הוסיף.
"סוריקטה? כמו טימון?" ג'ון שאל ואלק הנהנן, למי אכפת מסוריקטות עכשיו?!
"מה לוקאס עשה? אם לא תספרו לי לא אלמד אתכם יותר!" כעסתי, עדיין הקפדנו להיות בשקט אך לא פספסתי את מבטו של המנהל אליי, ג'ון צודק, הוא באמת פלוץ עם רגליים.
"יכול להיות שהוא איים על המנהל שאם לא יעיף את החבורה המזדיינת מבית הספר הוא יפרסם את הסרטון מהמסדרון שהם עומדים להרביץ לך ולא רק לך אלא לעוד ילדים שהם אוהבים להתבריין אליהם" ג'ון אמר ונשימתי נעתקה, לוקאס איים על המנהל בשבילי? אפילו שהוא על תנאי?
"איך הוא עשה את זה?" שאלתי. 
"זה די פשוט, הוא פרץ לחדר המנהל מצא את הקלטת מאותו אירוע ומעוד אירועים ועידכן את המנהל בנחמדות שאם לא יעיף אותם הוא יפיץ את הסרטונים ברשת ובית הספר יאבד מהערך שלו" ג'ון הוסיף.
"אבל זה לוקאס זה לא חדש" אלק הוסיף, "פעם אחת חבורה מתיכון לוינסון פינצ'רו לג'יידן את הגלגלים אז הוא שרף להם את כל המכוניות" קפאתי במקום, "אל תדאגי הם לא היו בפנים, הצלחנו לשכנע אותו לחכות עד שיהיו רחוקים מהמכונית" מצמצתי.
"כן, והוא הצליח להתחמק מזה, לוקאס לא אוהב שפוגעים בנו" ג'ון משך בכתפיו, "לא הייתי רוצה להיות אויב שלו" מי כן ירצה?