עסקה מוזרה

פרק 35

עמדתי מול לוקאס שסגר את הדלת מאחוריו, עדיין הייתי עם השמלה על גופי והנעליים, אפילו לא הספקתי להיפטר מהיום הזה לפני שהוא בא, גמעתי את דמותו, הוא לבש חולצה לבנה שחבקה את שריריו, ג'ינס ונעלי בלנסטון, הקעקועים שלו צצו מבין שריריו, אותם קעקועים שליקקתי כל כך הרבה פעמים, הוא נראה כאילו הוא לא ישן, זיפים קטנים צצו על לחייו ושערו היה פרוע.
"איך היה הדייט שלך?" הוא שאל.
"לא עניינך" אמרתי משלבת את ידיי כשהבזק של הריב שלנו צץ במוחי, מה הוא חושב? שיש לו זכות לדעת הכל עכשיו?
"הוא נישק אותך?" לוקאס לחש, אוחז בלחיי מרים את מבטי אליו.
"לא עניינך" אני לא יודעת למה אבל רציתי לבכות, חלום של שנים התפורר לי בין הידיים וכל מה שרציתי זה להתחפר בין הזרועות של הבחור שמחזיק אותי בצורה כל כך עדינה, בחור ששום דבר בו לא עדין.
"הוא נישק אותך?" הוא שאל שוב ביותר נחישות, שמעתי רק את הנשימות שלנו בחדר.
"לא, בסדר, לא" מלמלתי, "אתה מרוצה? באת לשמוח לאידי?" שפתי רעדה.
"תודה לאל" מלמל לפני שכבש את שפתיי, לשונו נכנסה לפי חוקרת כל פינה, אחזתי במותניו ונאנחתי לפיו, ידיו הגדולות ליטפו את לחיי וצווארי, השפתיים האלה כל כך רכות וחמות, רציתי שייגעו בי לנצח.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי מתנשפת אוחזת בחולצתו שלא יתרחק ממני.
"באתי להביא לך מתנת יום הולדת" ידיו ליטפו את ברכיי, "לילה שלם לסגוד לגוף שלך" שפתיו ירדו אל צווארי, "רגע לפני שתקבלי איידס מהחנפן ההוא" צחקקתי לאוויר בזמן שידיו עלו אל ישבני, הוא סיבב אותי אל המיטה בזמן ששפתינו סירבו להתנתק אחד מהשני, ידיי אחזו בעורפו וסירבתי לשחרר ממנו בזמן שנפלנו על המיטה.
"זכרת את היום הולדת שלי" מלמלתי בזמן שהוא פשט את חולצתו ומכנסיו נשאר רק עם הבוקסר, "לא חשבתי שתזכור" מלמלתי בזמן שחזר לגהור מעליי.
"אני זוכר כל דבר שקשור אלייך" הוא אחז בשולי שמלתי, התרוממתי עוזרת לו להעיף אותה ממני, "את החנונית שלי" פלט כאילו זה דבר חסר משמעות, אבל הלב שלי החסיר פעימה, ידו הסירה את החזייה ממני ואני צפיתי בשפתיו יונקות את הפטמה שלי.
"לוקאס" נאנחתי, ראשו ירד דרומה וידיו אחזו בתחתונים שלי.
"מצטער" מלמל והרגשתי את הבד נקרע לרגליי.
"לוקאס!" קראתי, אני לא מאמינה שהוא קרע לי הרגע את התחתונים, ואני לא מאמינה עד כמה אני רוצה שימשיך, "זה כל כך טוב!" קראתי בזמן שראשו היה בין רגליי.
"בדיוק ככה אלה" הוא נאנח, "תשתחררי בשבילי" זרקתי את ראשי לאחור.

"היי" מלמלתי כשמבטו חזר להיות מולי.
"היי" הוא חייך מנשק את אותי עמוקות, אחזתי בשולי הבוקסר שלו והוא בעט אותו ממנו, "קונדום?" שאל.
"אנחנו עדיין בזמן בטוב" מלמלתי והוא חייך, הוא נישק את שפתיי וחדר לתוכי באיטיות, אחזתי בעורפו בזמן שגופינו היו צמודים אחד לשני.
"תסתכלי עליי, אל תסיטי מבט" קרא בזמן שנדחף לתוכי, "תני לי העיניים שלך אל תעצמי אותם" התנשמנו בכבדות, הלב שלי, הלב המסכן שלי, למה זה מרגיש כל כך חושף, העיניים שלו, כאילו הוא מכיר את כל סודותיי והמגרעות שלי והוא עדיין כאן, איתי.
"לוקאס אנ-" הוא תפס את שפתיי נותן לי לגנוח לפיו, גופי רעד בהתכווצויות עונג, גופו קרס מעליי בזמן שרעד, ליטפתי את גבו והנחתי נשיקה על הלחי שלו, הוא יצא מתוכי והתגלגל לצד השני סוחף אותי איתו, ראשי נח על החזה שלו וירכי על הבטן שלו, זרועותיו היו כרוכות סביבי, נאנחתי כשהרגשתי את שפתיו על מצחי.
"אהבת את המתנה?" הוא שאל חצי ישנוני, "היום הולדת הכי טוב אי פעם" נישקתי את חזהו, וככה נרדמתי.

"חנונית" קולו של לוקאס חדר את חלומי, "אני חושב שכדאי שתקומי" מלמל, המשכתי לעצום את עיניי והתחפרתי בחזהו, "חנונית" חזר שוב עם קולו הממכר באוזני.
"למה?" גנחתי לתוך חזהו, אני לא רוצה להתעורר לעולם.
"יש כאן מישהו שרוצה לראות אותך" מלמל.
"עוד פעם לוקאס?" העברתי את ידי על בטנו אל מפשעתו, "לא הספיק לך אתמול בלילה?"
"חנונית!" לוקאס נחנק מצחוק, "אני ממש חושב שכדאי שתפתחי את העיניים שלך עכשיו!" 
"בסדר" נאנחתי ממצמצת כמה פעמים, הסתכלתי על הדלת הפתוחה שלי, למה היא פתוחה? פקחתי את עיניי באיטיות וראיתי חליפה מוכרת, עיניי עלו מרגליו אל גופו עד שהגעתי לפניו המוכרות.

"אבא?!" קראתי מצמידה את השמיכה לחזה שלי, "מה אתה עושה כאן?!"
"מה אני עושה כאן?!" הוא החזיר בקולו הצורמני, "מי הבחור הזה אלה?! מה קורה כאן?" הוא שילב את ידיו.
"אבא אני יכולה להסב-"
"עכשיו אתם יורדים למטה לשיחה, קדימה!" הוא צעק.
"אוקיי" לוקאס משך בכתפיו.
"לא מה-" הוא קם מהמיטה עומד מול אבי ערום, אבי הביט בו בהלם וכעס.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" הוא צרח. 
"מה?" לוקאס משך בכתפיו, "ביקשת שנרד עכשיו למטה" למה הוא מרגיש כל כך בנוח עם הערום שלו?!
"מי אתה לעזאזל ומה אתה עושה עם הבת שלי?!" הוא סקר את גופו, "מי העבריין הזה?!"
לפני שהספקתי להגן על לוקאס אחי צץ בפתח הדלת.
"מה זה כל הצעקות האלה?" הוא קפא בכניסה, "לא יצאת עם אספן אתמול?"
"שני גברים? שני גברים?!" אבי הפך לאדום, "יש לך חמש דקות להיות למטה אלה ואתה" הצביע על לוקאס, "כדאי מאוד שלא תהיה פה אחרת אזמין לך משטרה"
"תקשיב לי אתה חתי-"
"הוא יהיה למטה אבא אל תדאג" ג'ואי נחלץ לעזרתי, אבי העיף בנו מבט אחרון וירד למטה, "אני לא רוצה לחשוב על זה אלה" הוא הצביע עלינו, "אני מקווה שאת יודעת מה את עושה" אמר והלך.
"חתיכת טיפוס אבא שלך" לוקאס אמר בזמן שהתלבש, "בטח כיף איתו במסיבות" קמתי מהמיטה עם השמיכה מלופפת סביבי, "סליחה על זה" הנחתי את ראשי על ידיי.
"יום הולדת שמח חנונית" לוקאס אחז בלחיי ונישק את שפתיי בעדינות, "אני עף מפה לפני שהוא מזמין לי משטרה" לוקאס יצא במהירות מחדרי לפני שהספקתי לומר משהו, עדיין לא דיברנו על כל מה שקורה בנינו.

התלבשתי במהירות ושטפתי את פניי, ירדתי לסלון כדי למצוא את אבי מסתובב מצד לצד בזמן שג'ואי צופה בו ואוכל חטיף, "מה חשבת לעצמך?!" אבי החל לצעוק עוד לפני שסיימתי לרדת את המדרגה האחרונה, "זה לא מתאים לך אלה, להסתובב עם אנשים כאלה?!" 
"אבא-"
"הם התקשרו אליי מבית הספר, ואני לא האמנתי להם, והנה אני כאן כדי להפתיע את הבת שלי ליום ההולדת כדי למצוא אותה במיטה עם בחור?!" אבי דיבר עם הידיים, הוא היה כל כך אדום שחשבתי שיתפוצץ.
"הוא לא סתם בחור" ג'ואי מלמל, "הוא אחלה גבר"
"לך לחדר שלך עכשיו!" אבי צעק.
"לא!" כעסתי, "אתה לא יכול לעשות את זה!"
"מה אמרת?" אבי היה בהלם שעניתי לו.
"אתה לא נמצא איתנו אבא, אף פעם! אתה לא יודע כלום עלינו" דמעות החלו לזלוג מעיניי, "הוא לא עבריין או פושע, הוא אדם עם לב זהב שתמיד היה שם בשבילי"
"כן ראיתי איך הוא היה שם בשבילך" אבי אמר בארס, "הוא מנצל אותך אלה? זה מה שקורה פה?" הוסיף, "אני יכול לדאוג שיעוף עכשיו מבית הספר" הוא שלף את הטלפון שלו.
"לא!" קראתי, "אבא בבקשה אני אוהבת אותו"