עמדתי בחדרו של לוקאס כאילו זאת פעם ראשונה שלי, לא ידעתי מה לעשות עם הידיים, לא ידעתי אם לשבת או לעמוד, אלה תתאפסי על עצמך! "חנונית מה את עושה?" הרמתי את עיניי והידקתי את שפתיי, "א-אני" התחלתי לגמגם, "אני לא יודעת" לחשתי בכנות ולוקאס נאנח מולי.
הוא סגר את הדלת ואז אחז בידיי מכוון אותי לשבת על המיטה, "מה יש? את רוצה שנתקדם לאט? את מתחרטת? את צריכה לדבר איתי חנונית למרות שאני מושלם אני לא קורא מחשבות" צחקתי בקול, הוא פשוט אידיוט, "אז?" שידל אותי לענות.
"אני מתביישת" מלמלתי.
"ממה?"
"אני לא מרגישה בטוחה בגוף שלי לוקאס, אני לא רזה כמו שאר הבנות, יש לי כרס וצלוליט, וירכיים ותחת ו-"
"חנונית" קטע אותי, "אל תתני לקולות בראש שלך לנצח, תאמיני לי שאותי גירית באותו יום" נזכרתי באותו יום שישבתי עליו ולחיי התחממו, "ורק שתדאגי ירכיים ותחת זה מושך בטירוף" הוא קירב אל לחיו ללחיי, "אנחנו אוהבים להצליף בהם" פערתי את פי והרחקתי את לוקאס הצוחק ממני, "אני צוחק חנונית, אני לא אצליף בך" חייך, "אלא אם כן תרצי" אני הולכת לחטוף התקף לב.
"אז מה עכשיו?" שאלתי לועסת את השפה שלי בלחץ.
"עכשיו את הולכת לנשום יחד איתי ולהירגע" התחלנו בנשימות כמו תמיד, "יופי בדיוק ככה חנונית, נרגעת?" שאל וחייכתי מהנהנת, איכשהו הבן אדם עם הפתיל הכי קצר שאני מכירה יכול להרגיע הכי טוב. "אני הולך להוריד את החולצה שלי עכשיו וכשאת מרגישה בנוח תורידי את שלך" לוקאס התרומם ממיטתו פושט את חולצתו וזורק אותה למקום רנדומלי בחדר, גופו העליון, נשכתי את שפתי, כבר שכחתי איך הוא נראה מתחת לבגדיו, רציתי להעביר את ידיי על כל הקעקועים שלו והצלקות שלו, להרגיש בידיי כל וריד וגיד.
"מה אם לא ארגיש בנוח?" שאלתי כשהוא התיישב חזרה מולי.
"אז אל תורידי, חנונית בחיים אל תעשי משהו שאת לא מרגישה בנוח איתו" הנהנתי ונשמתי עמוק, הרמתי את החולצה מעל גופי, זרקתי אותה על המיטה ועצמתי את עיניי משלבת את ידיי על החזה, "חנונית, תפקחי את העיניים" פתחתי לאט את עיניי וראיתי את עיניו של לוקאס, אישוניו היו מוגדלים ושפתיו קפוצות.
"אל תסתתרי ממני" הוא אחז בידיי נותן לי להוריד אותם מחזי, החזייה שלי הייתה חזיית ספורט לבנה, כמובן שלא התכוננתי לרגע הזה, "אל תיבהלי" ביקש והנהנתי, הרגשתי את שפתיו של לוקאס מנשקות את כתפיי ומשם יורדות אל החזה שלי, מניחות נשיקות עדינות מבעד לחזייה, ראשו ירד לבטני מנזק את מותני וטובל את לשונו בטבורי.
"ל-לוקאס" נאנחתי אוחזת בראשו, זה הרגיש טוב, זה הרגיש נעים, לא, זה הרגיש כאילו הוא סוגד לגוף שלי, כאילו הוא באמת אוהב את מה שהוא רואה והוא חייב לטעום מהכל.
הרגשתי את ידו מלטפת את גבי ונעצרת על תופסן החזייה שלי, הוא הרים את מבטו אליי, "אני יכול?" הנהנתי מהדקת את שפתיי.
הרגשתי את תופסן החזייה נפתח והוא הרים מעט את כתפיי עוזר לי להעיף את החזייה ממני, מיהרתי להניח את ידיי על החזה שלי.
"חנונית" הוא נאנח, "מה אמרנו?" הוא שאל בטון עדין, "את לא צריכה להתבייש ממני"
הוא חיכה עד שארגיש בנוח מביט בי בחיוך עדין ואז הסרתי את ידיי, מבטו זינק לחזה החשוף שלי ונשכתי את השפה שלי.
שפתיו ירדו אל צווארי ומשם אל החזה החשוף שלי, "יפייפיה" מלמל רגע לפני שנישק את הפטמה שלי, גורם לי להיאנח.
"באמת?" שאלתי.
"חנונית, אני לא שקרן ובטח לא אחד שחס על רגשות של מישהו כדי שירגיש בנוח" הוא נישק אותי נשיקה עמוקה, "אם אני אומר לך משהו תאמיני בזה" אפשר שלא? הכנות בערה בעיניו באופן תמידי, אפשר להגיד על לוקאס המון דברים אבל הוא בהחלט אדם ישר וכן.
YOU ARE READING
עסקה מוזרה
Romanceאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
