עסקה מוזרה

פרק 20

יום שבת הגיע ואני הייתי מוכנה ליום שלי עם עצמי, ג'ואי הכין לי בבוקר ארוחה ענקית כי הוא יודע שאני ובישול זה לא הפיתרון ואז הלך לבלות את המשך היום שלו עם חברים, הוא יודע שאני שונאת להיות לבד בבית אבל מצד שני אני לא רוצה לבודד אותו יותר מידי מחברים שלו, ימי שבת תמיד היו שלי ושל ג'ואי, תמיד היינו רואים סרטים כל היום ומדברים על דברים שקורים בבית הספר, יותר דברים שקורים אצלינו לא הייתם מאמינים לדרמות שמסתובבות בגיל הזה גם אם יספרו לכם.
אבא לא טרח להתקשר השבת, איכשהו זה לא הפתיע אותי, סבא וסבתא התנצלו שהם לא יכולים לבוא, הנסיעות כבר נהיו קשות עבורם, הבטחתי לעצמי ששבת הבאה אסע אליהם, המון זמן שלא ראיתי אותם.
חיממתי את הרביולי שג'ואי הכין לי בבוקר, מזגתי לי מיץ ענבים והנחתי את הכל על השולחן בסלון, הלכתי לחדר האמבטיה ומחיתי מסנטרי את האבוקדו שנזל, הבעתי בבועה שלי עם מסיכת האבוקדו וכיוונתי טיימר בשעון לרבע שעה, חזרתי לסלון מתיישבת בספה ומפעילה את הסרט -'לא רק בלונדינית'

הנחתי את הצלחת על ברכיי ורגע לפני שבלעתי ביס גדול של הפסטה פעמון הדלת צלצל, נאנחתי, עוצרת את הסרט וניגשת לדלת, מי בא לפה ביום שבת? אולי חברים של ג'ואי שחושבים שהוא פה?
פתחתי את הדלת ופערתי את פי, "אמרתי לכם שחנונית היא חייזרית בסתר" אלק עמד לצד ג'ון ואמר את זה בשיא הרצינות, ג'יידן עמד מאחוריהם והביט בי בהלם, "למה את כל כך ירוקה?" הוא שאל מבולבל.
"מה אתם עושים פה?" מיהרתי להסתיר את פניי מהם ללא הצלחה, אחרי הכל הם כבר ראו הכל.
"יש לך בית נחמד" ג'ון נכנס לביתי ללא רשות ואחריו ג'יידן ואלק, "הו חבר'ה רואים סרט בואו!" הוא תפס את מקומי בספה ואחריו ג'יידן ואלק התיישבו.
"מה נראה לכם שאתם עושים? זאת פלישה!" שילבתי את ידיי.
"לאן נעלמת- ג'יזס!" לוקאס זינק ממקומו בכניסה לביתי והביט בי מבוהל, "מה לא בסדר איתך חנונית?!" איתי מה לא בסדר? הוא רציני עכשיו? "זה לא ליל כל הקדושים חנונית את לא צריכה להפחיד אנשים" הוא סגר את הדלת מאחוריו והצטרף לחבריו בספה.
הם הרגע ראו אותי עם מסיכת אבוקדו, וואנזי של טיגריס וסרט בשיערי כדי שלא יפגע במסיכה, אלוהים אתה יכול לקבור אותי עכשיו? אני לא אכעס.
"מה אתם עושים פה?" נעמדתי מולם חוסמת את הטלוויזיה.
"שיעמם לנו ולוקאס אמר שיש לך בית גדול" אלק משך בכתפיו.
"אתם לא יכולים פשוט להתפרץ לבית של בן אדם!"
"אבל אנחנו לא התפרצנו" ג'ון אמר בתמימות, "רצינו לבלות עם החברה החדשה בחבורה שלנו" אוי לא, לא, אל תעשה לי את זה.
"אבל אם את רוצה שנלך" ג'יידן קם ממקומו, "אז נלך, אנחנו לא נרצה להפריע לך חנונית, בואו חבר'ה, נמצא מקום אחר להיות בו" החבורה קמה אחריו חוץ מלוקאס שנשאר לשבת.
"חכו!" נאנחתי, הם איכשהו מצאו מקום חם בלב שלי ולא יכולתי לאכזב אותם, "בסדר תישארו איתי אבל אני לא מעבירה את הסרט" אמרתי, הם הסתכלו אחד על השני כאילו חושבים על כך ואז הנהנו, חזרנו להתיישב, ישבתי באמצע הספה, ג'ון ישב בכורסה, לוקאס מצד ימין שלי וג'יידן מצידי השמאלי, אלק שכב על הספה הקטנה לצידנו.
לא ככה תכננתי לבלות את יום שבת, לשבת ליד החבורה המוזרה הזאת בזמן שמסיכת אבוקדו על פניי ואני צופה איתם בסרט, הטיימר צלצל ואני מיהרתי לשירותים להוריד אותה, כשחזרתי צפיתי בחבורה מרוכזת בסרט, בהתחלה הבנתי למה הם היו מרוכזים, אל וודס בבגדי ים זה תופס כל גבר אבל הם נראים באמת מרוכזים, זה די מצחיק.
"אני רעב!" ג'ון קרא, הרגשתי לא נעים לאכול לידם אבל הם הבהירו לי שאני צריכה להתנהג כאילו הם לא היו פה אז המשכתי לאכול רגיל, "חנונית מה את יודעת להכין?"
"כלום" התיישבתי במקומי חזרה, "אני יודעת לשרוף מים"
"ג'יידן" אלק התיישב, "כישורך נדרשים, זה עניין של חיים או מוות, אתה יודע אם ג'ון רעב אז אני רעב ואנחנו לא חושבים בהיגיון כשאנחנו רעבים" הוא היה רציני, ג'יידן בשלן?
"כן ג'יידן גם אני נהייתי רעב" לוקאס אמר לצידי, ירכיי הייתה צמודה לירכו, אף אחד לא חשד שקרה בנינו משהו למעט ג'יידן שלא ייחס יותר מידי חשיבות, "חנונית" לוקאס הניח את ידו על ירכיי, "יפריע לך אם ג'יידן ישתמש במטבח שלך?" לא חשבתי בהיגיון, ידו היו חמה וכבדה על ירכיי וכל מה שעיניי עשו זה להסתכל על שפתיו העבות, צאי מזה אלה!
"כן בטח" אין לי מושג למה הסכמתי.

ג'יידן ולוקאס חזרו עם מצרכים שלא היו לי כמו פרגיות וקצת ירקות ועשרים דקות מאוחר יותר צפיתי בג'יידן מחולל קסמים במטבח שלי, ג'ון ואלק המשיכו לצפות בסרט ואני ולוקאס עזרנו לו, קצצתי ירקות ולוקאס שימש כסו-שף של ג'יידן, ריח התבלינים היה מדהים, הוא הכין פסטה ברוטב עגבניות, צרב פרגיות על מחבת ותבלן את הירקות הקטנים שחתכתי, הוא הניח את כל הירקות בקערה ואז הרים אותה קלות, גורם לירקות לקפץ באוויר ולהתערבב.
"אתה שף" אמרתי בפליאה.
"ג'יידן מוכשר במטבח, תני לו אפילו שלושה מרכיבים והוא יקים לך ארוחת גורמה" לוקאס מלמל שוטף את הכלים בזמן שג'יידן סיים את עיסוקיו האחרונים.
"איך אתה יודע לבשל כל כך טוב?" שאלתי המומה, מעולם השולחן בביתי לא ראה כזאת ארוחה שנראית כל כך טוב, אומנם לא הייתי רעבה אבל ריר הצטבר בפי כשהרחתי את האוכל.
"לא הייתה לי ברירה הייתי חייב ללמוד" לסתו התהדקה ולא יכולתי שלא לחשוב שאולי יש משמעות כפולה למשפט הזה. "אני הולך לשים את האוכל בסלון" הוא אמר לוקח את קערת הפסטה והסלט.
"אנחנו נביא את השאר" לוקאס אמר והוא הנהן ויצא מהמטבח.
הוצאתי ארבע צלחות מהארון ולוקאס נעמד מולי מונע ממני לצאת, "קרה משהו?" הוא לקח את הצלחות ממני והניח אותי על האי לידנו, ידו הונחה על מותניי והוא קירב אותי אליו.
"לא המשכנו את השיעורים שלנו" הוא מלמל ואני הידקתי את שפתיי, "תעזי חנונית"
הנחתי את ידיי על צווארו, התרוממתי על קצות אצבעותיי והצמדתי את שפתינו, הפעם הוא לא נשאר אדיש אליי, הוא טרף את שפתיי ונאנחתי, הרגשתי את גבי התחתון מוצמד לאי, ידיו ירדו אל ברכיי והוא הרים אותי אל האי עומד בין רגליי, שפתיו ירדו אל צווארי, "לוקאס" אמרתי והוא המהם לצווארי.
"מה לוקח לכם-" התנתקנו במהירות אחד מהשני רואים את ג'יידן עומד בכניסה למטבח, "שום פעם חנונית אמרה לך שאתה לא יודע להתנשק?" הוא שאל בגיחוך.
"זה לא מה שאתה חושב" מילמלתי.
"כן זה מה שתמיד אומרים" הוא ניגש אל הפרגיות לקח אותם וצלחות וסכום, ויצא מהמטבח כשהוא צוחק.
הכיתי את לוקאס שהביט בי מבולבל, "בשביל מה זה היה?!" כעסתי.
"חנונית אם את לא מוכנה להתנשק איתי ליד חברים שלי שהם גם חברים שלך איך בדיוק תנשקי את אספן ליד חברים שלו? או ליד כל בית הספר?" לא חשבתי על זה, "מה תכננת? להתנשק רק בחדרי חדרים שהכל חשוך?"
"לא תכננתי בסדר?!" שילבתי את ידיי בכעס, אני יודעת שהתנהגתי כמו ילדה קטנה אבל הבנה נחתה עליי, באמת לא תכננתי כלום, שום דבר מזה, מה חשבתי לעצמי? אני תמיד מתכננת דברים, הכל.
"אל תדאגי לגבי ג'יידן סביר להניח שהוא רק יצחק עלינו כמה פעמים אבל הוא לא יספר לאף אחד, הוא לרוב משועמם והוא חולה על סודות כאלה" לוקאס אמר בטון עדין אוחז במותניי וגורר אותי בעדינות מהאי גורם לי לעמוד על רגליי, "בואי אני רעב"
כשחזרנו לסלון ג'ון ואלק כבר היו באמצע לאכול, ג'יידן התכתב בטלפון שלו והסרט היה על פאוז, לוקאס התיישב לצידם והתחיל לאכול גם הוא, מעולם לא אכלתי עם חברים, אף פעם לא הזמינו אותי לימי הולדת למעט פעם אחת בגיל שבע, זה החיסרון בלעבור כל כך הרבה בתי ספר, אף פעם לא נקשרים לאנשים ואלו שכן נקשרת אליהם בסוף פוגעים בך.
"אלה!" דלת הבית נפתחה, "אני מוכן עכשיו לראות את הסרט בנו-" ג'ואי נעמד מולנו, "מה קורה פה? למה העבריינים של בית הספר אצלינו בבית?"
"עבריינים?" לוקאס נטש את האוכל והתרומם לעמידה, "רוצה להגיד את זה שוב כשהפרצוף שלך מפוצץ?" השאר גם התרוממו לעמידה, שיט.