עסקה מוזרה

פרק 21

מיהרתי לעמוד בין ג'ואי לחבורה העצבנית, לוקאס עמד כועס עם אגרופים לצידי גופו, ג'יידן עמד לצידו כמו מגן אנושי שמוכן לפעולה, ומאחוריהם עמדו ג'ון ואלק עם ידיים שלובות, מבטיהם לא השאירו מקום לוויכוח, הם מוכנים למלחמה, עכשיו ראיתי על מה כולם מדברים, החבורה הזאת יכולה להפחיד כשהיא רוצה, לא הייתי רוצה להיות נגדם, אבל עכשיו אין לי ברירה.
"ג'ואי מה אתה עושה כאן?" שאלתי נעמדת מולו חוצצת בינו לבין השאר, "לא אמרת שאתה עם חברים?"
"אני לא מבין תכננת להזמין אותם לפה?" הוא שילב את ידיו, "מה עובר עלייך אלה? את לא מכירה אותם?!" ג'ואי כעס, "למה בכלל את בקשר איתם? שאני אספר לך מי הם?"
לפני שהספקתי לענות לוקאס קטע את דבריי, "אני אשמח לשמוע, תאיר את עינינו" טון קולו היה חד והוא עמד מול ג'ואי, גהר מעליו בזמן שג'יידן מחזיק את כתפו של לוקאס.
"אתה לא מפחיד אותי, אתה בטריטוריה שלי" ג'ואי החזיר, למה ג'ואי? למה אתה חייב לענות לכל דבר?
לוקאס צחק ואז חייך חיוך זדוני, "זה לא מזיז לי באיזה טריטוריה אני, מצידי להיות בארמון בקינגהאם אני עדיין אחסל אותך עד היסוד"
"לוקאס תירגע אחי" ג'יידן מלמל.
"תפסיקו" אמרתי והם התעלמו ממני ממשיכים במבטים הזועמים אחד אל השני, מספיק שאחד יעשה תנועה לא נכונה והשני יתנפל, "תפסיקו!" כעסתי, "ג'ואי הם חברים שלי-"
"חברים שלך?!" ג'ואי שאל בהלם עם שמץ של אכזבה.
"כן, חברים שלי, ואתם" פניתי אליהם, "קחו מרחק, זה אחי הקטן אתם לא יכולים להרביץ לו"
"הוא בטח מאומץ" ג'ון אמר ואלק הנהן, "חנונית הרבה יותר נחמדה" אלק הוסיף ושניהם חזרו לשבת לאכול.
"אלה מה קורה פה?" ג'ואי שאל יותר ברוגע.
"הם באמת חברים של ג'ואי, והם באו לבלות איתי את היום, אתה יודע שאני לא אוהבת להיות לבד" לחשתי את המשפט האחרון אבל תיארתי לעצמי שזה לא חמק מעיניו של לוקאס שעמד לצידי.
"החברים שלך הם העבריינים מבית הספר?"
"אני הולך להרוג אותו!" לוקאס קרא וג'יידן החזיק אותו בכוח.
"אתה לא יכול זה אח של חנונית!"
"היא תתגבר הוא נשמע כמו חרא!" לוקאס ניסה להשתחרר מג'יידן.
"תפסיקו בבקשה!" צעקתי וכולם עצרו, ג'יידן ולוקאס עצרו במקום, ג'ון נעצר עם המזלג באוויר ואלק עצר את הבליעה של המיץ בפיו. "ג'ואי הם חברים שלי, הם לא עבריינים או פושעים, ואתה תקבל את זה" אמרתי, "ואתם" נעמדתי מול לוקאס וג'יידן, "אתם לא יכולים להרביץ לאחי לא משנה כמה הוא מעצבן אתכם"
"בסדר" ג'יידן ולוקאס מלמלו והתיישבו, ג'ואי המשיך להביט בהם.
"אני מקווה שאת יודעת מה את עושה אלה, אבא לא ישמח על זה" הוא מלמל.
"אבא לא פה נכון?" כעסתי, "וגם אם היה אין לו זכות להגיד לי איך לחיות!" עליתי לחדרי וטרקתי את הדלת, כל כך כעסתי, למה כולם חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשבילי? הרכז של בית הספר, סבא וסבתא, ג'ואי, כולם תמיד אומרים לי מה כדאי ומה אסור ואיך לחיות, אבל הם לא רואים, הם לא רואים כמה אני לבד, כמה אני מנסה להתאים לציפיות שלהם ואני לא מצליחה, זה לא פשוט לא עובד יותר.

התיישבתי על אדן החלון ושילבתי את ידיי, יכול להיות שזה לא היה רעיון טוב להשאיר אותם לבד אבל גם לא יכולתי להישאר שם, "חנונית" הדלת נפתחה ולוקאס נכנס סוגר אחריו את הדלת, "אחיך הוא קוץ בישבן" הוא התיישב באנחה על מיטתי וצחקתי, "הוא התחיל לריב עם אלק מי ניצח בקרב האחרון של ראסלמניה וג'ון התעצבן כי זה מפריע לו בסרט" התיישבתי לצידו על המיטה.
"מצטערת שהשארתי אתכם לבד" מלמלתי, "לא יכולתי להישאר שם"
"זה מובן אם אני הייתי חי איתו גם אני הייתי מנסה לברוח" צחקתי, 
"הוא אח טוב, הוא פשוט מגונן מידי" מלמלתי.
"הוא מגונן כי אבא שלכם לא פה?"
"מה?" שאלתי, השאלה הפתיעה אותי.
"אבא שלכם, שמעתי מה אמרת למטה" משך בכתפיו.
"הוא איש עסקים, נמצא המון בחו"ל, סבא וסבתא שלי היו מגדלים אותי ואת ג'ואי אבל כבר נהיה קשה להם הנסיעות לכאן, אבא משאיר לנו חשבון בנק פתוח שנקנה מה שצריך אבל הוא אף פעם לא פה" השפלתי את עיניי, "הוא תמיד עובד, בקושי מדבר איתנו, כשההורים שלנו התגרשו היינו הרבה אצל סבא וסבתא אבל אז אמא חלתה, וכשהיא נפטרה אבא קיבל את המשמורת עלינו" משכתי בכתפיי, "רוב הזמן זה רק אני וג'ואי"
לוקאס הנהן, "אז בגלל זה אמרת שאת לא אוהבת להיות לבד"
"בדרך כלל בימי שבת אני וג'ואי מבלים ביחד אבל יש לו את החבורה שלו ואני לא רוצה לקחת את זה ממנו"
"כמו שלך יש את החבורה שלך" הוא חייך, "אנחנו" חייכתי.
"מה עם אמא שלך? לא ראיתי אותה כשהיינו אצלך" לוקאס התקשח, קם מהמיטה וניגש אל הדלת.
"בואי חנונית לפני שהם יהרגו אחד את השני למטה" התקדמתי לעברו, הייתי כל כך סקרנית אבל ידעתי שאי אפשר ללחוץ על לוקאס זה חייב לבוא ממנו.

שעה מאוחר יותר ג'ואי נעלם לחדרו, ג'ון ואלק שטפו את הכלים ואני ישבתי עייפה על הספה, בדרך כלל אני ישנה שנת צהריים בשעה כזאת אבל לא יכולתי לעשות את זה עכשיו שהחבורה איתי, פיהקתי והנחתי את ראשי על משהו מוצק, כנראה גב הספה.
מצמצתי בעיניי כמה פעמים מנסה להתרגל לחדר החשוך, כנראה נרדמתי עד הלילה, הרמתי את ראשי וראיתי את ראשו של לוקאס נשען על גב הספה ואז הבנתי באיזה תנוחה אנחנו, ישנתי על לוקאס, יותר נכון על הכתף שלו וברכיי התחפרו בבטנו כנראה כדי לחפש מקום חם, עיניו היו עצומות ואני סקרתי את החדר.
ג'ון ישן על הכורסא הפוך כשראשו קרוב לרצפה ורגליו על גב הכורסא, ועל הספה מצידנו אלק ישן מחבק את זרועו של ג'יידן שראשו נח על כתפו של אלק, כולם נרדמו, אצלי בבית, אם אבא היה יודע על זה הוא היה מרתק אותי לבית לכל החיים, פעימות ליבי דהרו, ככה זה מרגיש לעשות משהו רע? נשכתי את שפתיי, למה זה מרגיש טוב? נכון?
"אה קמת?" לוקאס גרגר לצידי, "את בסדר?" שאל בעיניים חצי עצומות.
"כן, מה כולכם עדיין עושים פה?" שאלתי מבולבלת.
"אמרת שאת לא אוהבת להיות לבד" הוא הניח את ראשו בצווארי והניח את זרועו על מותניי ונשען עליי, משתמש בי כמו כרית, "אז כולנו נשארנו" אמר כמובן מאליו.
הלב שלי, זהו, הוא עומד למות, להתפוצץ, דמעות עלו בעיניי, החבורה הזאת, החבורה המוזרה הזאת היא החבורה הכי טובה שיש, יפחה נפלטה מפי ולוקאס מיהר להתרומם ממני.
"מה קרה חנונית למה את בוכה?" הוא שאל מבולבל והבכי שלי התגבר. "זה בגלל שהייתי כבד והשתמשתי בך ככרית?" הוא שאל בתמימות מבולבל מכל הסיטואציה וכנראה עדיין לא ער באופן מלא.
"זה פשוט ש-" יבבה נפלטה מפי ודמעות זלגו על לחיי.
"מה? מה קרה?!" ג'ון נפל על הרצפה וקם במהירות, "למה חנונית בוכה?" הוא שאל מבולבל.
"אני לא יודע היא פשוט התחילה לפלוט דמעות מהעיניים" לוקאס אמר מבולבל.
"אלק!" ג'ון קרא מעיר את אלק וג'יידן, "קומו חנונית בוכה!"
"חנונית למה את בוכה? זה בגלל האח המעצבן שלך?" אלק שאל.
"את נותנת לנו אישור להרביץ לו?" ג'יידן שאל.
"אני ראשון!" לוקאס קרא נעמד לרגליו כנראה מוכן להיכנס בג'ואי.
"זה לא פייר אתה תמיד מנחית את המכה הראשונה" ג'יידן מלמל.
"זה לא זה" גמגמתי והם עצרו פונים אליי, "אני פשוט- בחיים לא היה לי את זה, חברים שיאכלו איתי ארוחות ויראו איתי סרט וישארו איתי כדי שלא אהיה לבד, אני פשוט שמחה" בכיתי יותר מכסה את עיניי בידיי.
"עכשיו תראה מה עשית!" ג'ון נתן לאלק מכה בחזהו, "בגללך חנונית בוכה"
"אני? אתה אמרת שזה יהיה נחמד להיות עם המורה שלנו" 
"קומו גרמנו לחנונית לבכות היא לא רוצה אותנו פה" ג'יידן אמר, כל כך מתאים להם לשמוע רק חצאי מילים.
"לא אל תלכו" מלמלתי, "אני אוהבת שאתם כאן"
זה פעם ראשונה שאומרים לנו את זה" לוקאס מלמל, כן זה גם פעם ראשונה בשבילי.