"פאק" לוקאס גנח וקרס על גופי, צחקקתי לעצמי, אני עדיין מופתעת כל פעם מחדש שהגעתי לסיטואציה הזאת, "אני מצחיק אותך?" הוא הרים את ראשו מסתכל עליי.
"מאוד" מלמלתי אוחזת בצווארו, "אתה ממש ליצן" לסתו התהדקה.
"אני אראה לך מזה ליצן!" הוא קרא תוקף את צווארי בנשיכות וליקוקים, צחקקתי לאוזנו בזמן שדגדג את גופי, "נכנעת?" ידיו תקפו את גופי והוא הביט בי במבט נחוש, ידעתי שהוא לא יוותר.
"כן! כן!" קראתי, "אתה אכזרי" אמרתי בציניות כשהוא קם מעליי, הוא לבש את הבוקסר שלו וזרק אליי חולצה שלו, לבשתי אותה וריחו עלה לאפי, נשכתי את שפתיי, הריח שלו גברי, חזק, כמו אדמה אחרי גשם.
"בואי אני גווע" הוא משך בידי בכוח גורם לי ליפול מהמיטה בשביל שהוא יתפוס אותי וירים אותי על כתפו, "את מרעיבה אותי" הוא טפח על ישבני וצחקתי בזמן שפניי היו מול גבו.
"תוריד אותי אני חצי ערומה!" קראתי, אומנם חולצתו הסתירה את רובי והגיעה עד אמצע ירכיי אבל הדבר האחרון שאני רוצה זה שמר מרשל יראה אותי ככה.
"שטויות כבר ראיתי אותך ערומה, ואבא שלי יגיע עוד שעה" הוא זרק אותי על הספה, כן זרק, ג'נטלמן כמו תמיד, גלגלתי את עיניי, "אני מכין פסטה" אמר והנהנתי, מידי פעם תקפו אותי מחשבות כמו עכשיו, לאיך הגענו למצב הזה?
כבר עברו שבועיים שלמים שאני מלמדת את החבורה המוזרה והחבורה הקטנה של לוקאס, המכשול היה ללמד אותם אצלי בבית, ג'ואי לא שמח בלשון במעטה שחבורת נערים יסתובבו שם עד שהוא ראה את אנה והשתתק, אני חושבת שאחי הקטן נדלק על הנערה המופרעת, לא ידעתי איך להגיב לזה אבל גם לא ראיתי שזה מתפתח למשהו מעבר כדי לייחס לזה חשיבות.
הציונים שלהם עלו ואני הרגשתי כמו אמא גאה, הם האמינו בי ואני האמנתי בהם, לוקאס דאג להיות איתי ברוב השיעורים ולשמור על ההתנהגות שלהם, עדיין הסתרנו את מה שקורה בנינו ובצדק, המבטים בבית הספר היו בלתי נסבלים, כולם ידעו שקורה איתי ועם החבורה, ליילה הפסיקה לדבר איתי, היא טוענת שאני חברה גרועה שאני מסתירה ממנה דברים אחרי שלא הסכמתי להביא לה את הכתובת של ג'יידן, הבנות הפופולאריות של בית הספר לא הסתירו את הסלידה שלהם ממני, ויום אחד הרכז דיבר איתי ואמר שאם לא איזהר אשאב לעולם שלהם, לעולם של החבורה המוזרה שנהפכנו לחברים שלי.
עדיין לא יכולתי להתרחק מהם, כל יום מחדש שמעתי סיפורים מצחיקים על האחים המאומצים של ג'ון ואלק, על בחורות שנדבקו לג'יידן ועל הנערים מתיכון לוינסון שעיצבנו את לוקאס, התמכרתי אליהם, ידעתי עליהם כמעט הכל, מה הם אוהבים, מה הם שונאים, ומי הבחורה הבאה שהם מתכננים לשכב איתה.
טוב, חוץ מלוקאס, הוא היה רק איתי, כמעט כל יום, מיום ליום הרגשתי יותר ויותר בטוחה בעצמי ובגוף שלי, השיא הגיע לפני שבוע, הוא איתגר אותי להתהלך ערומה בחדר שלו במשך עשרים דקות, משהו בזה הרגיש לי כאילו אני מגשימה לו איזו פנטזיה והוא בהחלט נהנה לצפות בי מתענה ומובכת אבל כך או כך זה עזר לביטחון שלי.
"בואי לכאן משעמם לי" הוא קרא מהמטבח, התקדמתי אליו והתיישבתי על השיש בזמן שחתך עגבניות בצד השני, הפסטה כבר הייתה במים בזמן שחשבתי.
"אתה צריך עזרה?" שאלתי והוא הרים את מבטו במבט של 'נראה לך?' "זה די מעליב שתדע אני יכולה להיות סו-שף נהדרת" אמרתי, מאז שהחבורה התחברה אל ג'ואי הוא דאג לספר להם כל סיפור מביך עליי, כמו הפעם ההיא ששרפתי את המטבח של סבא וסבתא.
"את תשטפי את הכלים כמובן" משך בכתפיו, כמובן, גלגלתי את עיניי.
"מה נעשה בזמן שנחכה לפסטה?" הוא נטש את הקרש חיתוך ונעמד בין רגליי, הנחתי את ידיי על כתפו.
"אתה לא יודע שובע" מלמלתי כשהיה קרוב לשפתיי.
"זה לא אשמתי שאת חצי ערומה ויושבת על השיש לידי" הוא נשך נקודה בצווארי, "את אשמה" צחקקתי. "אני חושב שיש לנו זמן לעוד סיבוב מהיר" הוא הרים אותי מהשיש והניח אותי על השולחן בזמן שחקר את פי, אהבתי את זה, את זה שהוא תמיד רוצה ממני עוד, הוא מעולם לא העמיד פנים תמיד התנהג כמו עצמו, פי ירד דרומה והוא נישק את ירכיי, "תפתחי את הרגליים" ביקש, אחזתי בראשו ונאנחתי בזמן שהגיע לנקודה הרגישה שלי.
"לוקאס למה תמי-" לוקאס מיהר להתרומם ולעמוד להסתיר אותי, קפאתי בזמן שצפיתי במר מרשל שהביט בנו בהלם, יופי אלה, נהדר, את חצי ערומה על השולחן ומר מרשל הרגע ראה את ראשו של לוקאס בין רגליי, אלוהים, בבקשה תקבור אותי עכשיו.
"מר מרשל" גמגמתי, אלוהים זה כל כך מביך, "אנחנו כל כך-"
"אבא מה אתה עושה כאן?" לוקאס נאנח בשעמום עדיין עומד בין רגליי מסתיר אותי, ידעתי שאם רק יזוז לשנייה אביו יראה הכל והובכתי מספיק לרגע אחד.
"אני גר כאן, אל תתחצף" מר מרשל היה נוקשה, כנראה לא ידע איך להתמודד עם מה שראה, "א-א" מר מרשל גמגם, פצצת אטום תהיה דבר נחמד מאוד עכשיו.
YOU ARE READING
עסקה מוזרה
Roman d'amourאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
