(BxB) Smile, For Me • תחייך, בשבילי

לנסות זה חשוב;)

אוקיי, קודם כל רוצה להגיד לכולכם תודה רבה על הכל! בזכותכם יש לי מוטיבציה להמשיך✨
אני כל-כך כל-כך אוהבת לקרוא את התגובות, כל אחת מהן מחממת לי את הלב, וגם ההצבעות💕
מטרת הצבעות בסוף הפרק. תהנו!

גיא

4:00 לפנות בוקר. אנדרלין זרם לי בגוף כמו לא יודע מה, והייתי ערני כמו שאני לא ערני אחרי 16 שעות שינה. נכנסתי לנטפליקס וחיפשתי משהו מעניין לראות- אחרי 5 דקות התייאשתי.
הלכתי לאינסטגרם, ואמרתי לעצמי שאם אני ער לפחות שאהיה יעיל ואצפה בדברים לא מעניינים שאנשים העלו.
דפדפתי באנשים שהעלו סטורים, ופרופיל אחד צד את עיני.
וואו, חשבתי לעצמי. לא אופייני לאיתמר להעלות.
נכנסתי והכל התברר.
הילד שצעק עלינו במגרש באותו יום, אריאל או משהו, הוציא לשון והרים גבות, כשמאחוריו איתמר יושב עם דפים, מבט חלול והשיער שלו מזדקר בצורה שרציתי לבלגן אותו עוד טיפה, ולידו ילדה שעושה ויקטורי עם האצבעות שלה ועוצמת עיניים.
מסכנים, לומדים.
המשכתי לעבור עוד קצת על האינסטגרם וראיתי שאחותי העלתה פוסטר של הצגה של החטיבה, בעוד שבועיים.
מה?!
אחיות שלי לא נוהגות לסתום לגבי מה שקורה אצלן, ובטח לא אם זה משהו שהן מתרגשות לגביו. איך פספסתי? אני עוד אציק להן קצת בבוקר.
המשכתי לשוטט בעמודי מימז עד שהרגשתי עייף סוף סוף ועצמתי עיינים.
***
נשענתי על השיש כדי לא להרדם ובכל זאת ניקרתי לתוך הכוס קפה שלי. שמעתי את אחיות שלי מדברות וזה עבר כמו זמזום טורדני ליד האוזניים שלי, אבל פתאום קלטתי קטעים משיחתן.
''אתן!" קראתי פתאום והפניתי אצבע מאשימה. ''יש לכן הצגה??"
''כן!" שתיהן ענו והתחילו לדבר בבליל של קולות.
''לא, לא, לא,'' עצרתי. ''סתמו רגע,'' נשמתי אוויר. ''איך הצלחתן לשתוק לגבי זה כל-כך הרבה זמן?"
''זה היה צריך להיות הפתעה,'' אמרה נועה בהתנשאות.
''כן? אז למה העלת פוסטר של ההצגה באינסטגרם?"
היא הסמיקה וכיווצה עיינים. ''איך ראית?"
נתתי לה מבט מיואש וחזרתי לקפה המנחם שלי.
''תצלמו לי, טוב?" אמרתי אחרי לגימה.
''אתה לא בא?" שירה שאלה בקול המום.
''לא, למה לי?"
''לראות אותנו מופיעות?"
''אתן מופיעות מספיק בבית, תודה.''
''ג-יא'', הן התחילו להציק.
העוויתי את פניי. ''אני אחשוב על זה, טוב?"
נועה התקרבה ודרכה עליי. ''תבוא.''
משכתי לה בעדינות בשיער. ''אמרתי לך שאני אחשוב על זה.''
''אייי'', היא צעקה, דרכה עליי שוב, ורצה לסדר את השיער שלה.
''תינוקת,'' מלמלתי לתוך הכוס שלי, ואז נמאס לי אז רוקנתי אותה לכיור.

''אביה!'' צעקתי אל אחותי הקטנה. ''אני יוצא ברגל, רוצה לבוא איתי טיול?"
היא ירדה בשעטה במדרגות עם זוג מגפיים בידה.
''לא, אני נוסעת עם אמא לרופא.''
''מה רופא?" שאלתי.
''כל הזמן כואבת לי הבטן..אמא אמרה שהולכים לצילום ואז לרופא.''
''הא''. נאלמתי. אני מקווה שזה שום דבר.
''ביי,'' צעקתי לאוויר ופניתי לכיוון הדלת
''דפוק!!" שמעתי את נועה צועקת וחייכתי לעצמי.
כמה כיף להיות אח גדול.

כשהתקרבתי לשערי בית הספר, לכדתי במבטי ראש בלונדיני עם שיער מזדקר שעליו אוזניות קשת. חייכתי והתקרבתי אליו מאחור.
הוצאתי את היד שלי מהכיס של המעיל אל האוויר הקר והורדתי לו את האוזניות לכיוון הצוואר. הוא נבהל והסתובב.
''היי,'' חייכתי אליו. הוא הרים אליי מבט והעור החיוור שלו ממילא נראה קצת ירקרק.
''היי,'' הוא אמר בקול חלוש והתחיל לצעוד לכיוון המבנה. התקדמתי איתו.
''הכל בסדר?" שאלתי בעדינות, חשבתי שאולי קרה לו משהו.
הוא בלע רוק.
''ממש לא.''
''מה קרה?"
הוא בלע שוב.
''מתכונת. בהיסטוריה.''
''אה,'' חייכתי אליו ופרעתי לו עוד קצת את השיער. ''אתה תיהיה בסדר.'' העור הירקרק שלו נהפך לאדום.
חמוד.
הוא גנח בעייפות. ''אני אהיה חרא. לא יודע את החומר.''
הרמתי גבות. הוא דווקא לא נראה לי כמו אחד שלא יודע את החומר. ''אבל שלחתי לך סיכומים, לא למדת?"
הוא נראה נזוף. ''ניסיתי.''
''לנסות זה חשוב,'' דחפתי אותו קצת עם הכתף. ''אבל תכין צ'יטים, מה הבעיה?"
הוא הסמיק שוב. ''אף פעם לא עשיתי את זה.''
נפעמתי. ''אין טהורים כמוך.''
''זה לא קשור,'' הוא התרגז קצת. ''פשוט, אף פעם לא הייתי צריך, זה רק היסטוריה הבעיה כאן.''
''הכל באשמת ההיסטוריה.'' אמרתי ברצינות תהומית.
''נכון,'' הוא נאנח ושפשף את עיניו. ריחמתי עליו כל-כך באותו הרגע, ואז חשבתי על משהו מבריק. ''מתי המתכונת?"
''שעות שניה- שלישית, למה?"
''לוקחים לכם את הטלפונים, נכון?"
''כן..'' הוא היסס, מנסה להבין לאיפה אני חותר.
''המ,'' ניסיתי להבין איך לעשות את זה.
''יש לך שעון?"
''לא, זה מפריע לי על היד.''
''אז תתממודד עם זה במשך שעתיים.'' הסרתי את השעון שלי מהיד, תפסתי פרק היד שלו וכרכתי סביבה את השעון שלי.
''ב11:40 תצא לשירותים של הקומה השניה עם שאלות שאתה לא יודע כתובות לך על היד, אני אהיה מוכן עם הסיכומים ששלחתי לך, ותקרא את התשובות.''
הוא הביט בי במבט נדהם. שמתי לב שהגענו לקומה של השכבה שלו, אז קרצתי אליו ולא התפאקתי ופרעתי את השיער שלו שוב. ''נתראה,'' דילגתי במדרגות שתיים-שתיים, ואז הסתובבתי אליו וקראתי אליו: "בהצלחה!"
הוא בהה בשעון שעל היד שלו, ובתגובה הוא הרים מבט, והנהן.
✨💕🌞
היי לכולם!
אז, כל הכבוד! עמדתם ברף הקודם ואפילו יותר ממנו!
כרגע הספר עומד על 109 הצבעות. הרף שאתם צריכים לעבור כדי להגיע לפרק הבא הוא עוד 11 הצבעות. משמע: 120 הצבעות סה''כ לספר. (אפשר להצביע לכל פרק שרוצים.)
קטן עליכם😝
אז אשמח אם תפרסמו את הספר בקיר שלכם ותמליצו לחברים🌞
אוהבת מלא, נתראה🤍