(BxB) Smile, For Me • תחייך, בשבילי

''אתה לא אלוהים, ואת תסתמי את הפה שלך.''

אוקיי אזז
שני פרקים ביום כי עקפתן את המטרה:)
אז הממ.. פרק מקסים לפנינו, ומטרה בסופו.
תהנוווו!

איתמר

הראל נחת לידי כששכבתי על הדשא שבחצר של הבית שלי, חצי מנמנם.
''מה אתה עושה כאן?" מלמלתי אליו והזדקפתי, משפשף את עיניי.
''יש לנו לעשות שיחה רצינית וחשובה.''
''ממתי יש לנו שיחות רציניות?"
''נו, איתמר.'' הוא התעצבן. ''זוכר את ה200 שקל שלי?"
לא הייתי צריך להתאמץ. ''מההתערבות עם יערה?"
''בול.''
''נו, מה איתם?"
''אולי עכשיו תגיד לה?"
נאנחתי. אולי כן? אין לי מה להסתיר.
''בסדר,'' פיהקתי וחזרתי להישכב על הדשא.
''ועל הדרך תגיד לי מי החברש'ך''.
''אני אחשוב על זה.''
זה כנראה היה מספיק טוב בשבילו, כי הוא נשכב לידי והתחלנו להתחרות במי מחזיק את הנשימה בפנים יותר זמן כמו שהיינו עושים כשהיינו יותר קטנים.

''יאללה, הפסקה,'' הוא טפח על ברכי אחרי שיעור אזרחות וניסה להקים אותי. התרוממתי בכבדות והלכנו ביחד לכיוון הכיתה של יא'1.
הראל הציץ עם ראשו לפתח הכיתה ואני עמדתי מאחוריו, משחק באצבעות שלי ואדום ממבוכה.
כעבור רגע יערה יצאה, מפהקת.
''מה אתה רוצה, מוגבל?"
''ניצחתי,'' הראל אמר ברגש.
יערה בתוך רגע איבדה את העייפות שלה. ''מה זאת אומרת ניצחת?" היא שאלה, מסרבת להאמין.
''איתמרי שלנו אוהב זין."
נחרדתי. ''הראל, מה לעזאזל,'' רטנתי ודרכתי עליו.
יערה התעלמה ממנו והסתכלה עליי. ''אתם עובדים עליי בשביל ה200 שקל?"
''לא,'' אמרתי ועיוויתי את פניי. ''כאילו שהקמצן הזה ייתן לי אגורה שחוקה.''
''איך אני יכולה להאמין לך?" היא שאלה ושילבה את ידיה.
''לא יודע.''
''תגיד לי מי החבר.''
''חראות.'' פלטתי והרגשתי את האוזניים שלי לוהטות. ''אוקיי, בסדר. גיא חדד. טוב לכם?"
הם שניהם קפצו מהמקום.
''2 חתיכים בתיכון פח הזה ירדו מהרשימה,'' היא אמרה בקול אומלל.
''אני אלוהים, אני אלוהים, אני אלוהים,'' הראל מלמל בקדחתנות.
''אתה לא אלוהים ואת תסתמי את הפה שלך,'' אמרתי להם בכעס. ''קרציות.''
הם התעלמו ממני ונעצו מבט אחד בשניה.
''ה200 שקל שלי, בייבי.''
''אחותך בייבי. איך אני יודעת שלא עבדתם עליי?"
''אין לי שום אינטרס לעבוד עלייך,'' ציינתי.
''אני רוצה שחדד יאמת את זה.''
אוי. הוא בטח יעשה מכל העניין צחוק, כמו שאני מכיר אותו.
''בסדר.'' אמרתי ביובש. ''אבל אני לא יודע אם השכבה שלו בכלל כאן היום. אתמול הייתה להם בגרות אחרונה.''
''הם בטוח במגרש או משהו, בשלב הזה באים בשביל החברים, לא בשביל הלימודים.'' היא אמרה בידעתנות.
''אז בואו נבדוק במגרש,'' אמרתי באדישות.

יצאנו אל השמש שהתחילה לחמם,  וירדנו בדשא לכיוון המגרש. כמו שיערה ניחשה, גיא וכמה שמיניסטים היו שם.
''חדד!" יערה צעקה לי באוזן.
''סתמי ת'פה,'' רטנתי ושפשפתי את אוזני כשגיא הפנה את מבטו אליי והרים את גבותיו בחיוך מופתע.
נופפתי לו בביישנות והוא התקרב, מנגב את הזיעה מפניו.
''מה המצב?" הוא שאל ובהה בשלושתינו.
''אנחנו צריכים שתאמת משהו, עומדים פה על הכף 200 שקל שלי.'' יערה אמרה והניחה את ידיה על מתניה.
''אהע?" הוא אמר בבלבול.
''בואו למקום ריק,'' הראל הורה.
''אני כבר בא,'' גיא סובב את ראשו, צעק לחבריו במגרש והתלווה אלינו.
נכנסנו לכיתה ריקה, והדבר הראשון שעשיתי זה להתרחק מכולם ולשבת על אחד השולחנות שליד החלון, משתדל להיעלם.
''אז,'' יערה פתחה. ''הראל ואני התערבנו על 200 שקל האם איתמר ייצא איתי או לא. והוא לא יוצא איתי כי הוא יוצא איתך, אבל הקטע ההוא שאין בי אמונה. תוכיח.''
היא אמרה בנשימה אחת.
''אין בעיה,'' גיא אמר בחיוך שובב והסתכל עליי. הרגשתי שאני מסמיק שוב.
הוא צעד אליי ותפס בידיו בשני הלחיים שלי.
''זה בסדר?" הוא ביטא בלי קול.
הנהנתי הנהון לא מורגש.
יכולתי לראות את יערה והראל עומדים עם פיות פעורים לפני שגיא הנחית על פי נשיקה.
הוא השתחרר וחייך, כשאני פלטתי נשימה ארוכה וניסיתי להרגיע את הלב שלי שפעם במהירות.
ואז הוא רכן לאוזני. ''נמשיך אחר כך אם ממש תרצה,'' הוא אמר והתיישר ישר. זה לא עזר ללב שלי להירגע.
''מרוצים?" גיא אמר בקול רגיל לגמרי.
''אני לא מאמין,'' הראל היה פעור פה ועיניים.
''זה היה כל-כך חמוד,'' יערה נמסה.
''אני לא חמוד,'' רטנתי.
''אתה כן,'' גיא ויערה אמרו ביחד ואז נעצו מבטים אחד בשניה.
''תשמרי מרחק,'' גיא קרץ לה, טפח על כתפה ויצא מהכיתה הריקה.
''ה200 שקל שלי.'' הראל אמר.
''יא חרא, טוב.'' יערה נאנחה ושלפה את הטלפון שלה, מעבירה לו את הכסף בביט.
ורק אני ישבתי שם, חושב מה הדרך הכי מהירה לברוח ולא לראות אותם יותר לפחות בשבועיים הקרובים.

''זה היה כל-כך מביך,'' פלטתי בעגמה כשגיא ואני עשינו את ההליכה הרגילה שלנו בערב.
''נע, אתה בסדר.'' גיא אמר ופרע את שיערי.
ניפחתי את לחיי והוצאתי את האוויר שבהם כתגובה.
''מקסים,'' גיא אמר בהתפעלות.
''לא.''
''שקט.''
''אוף.''
הוא צחק וחיבק את כתפיי.

''שבוע הבא אני מסיים תיכון.'' הוא אמר, מתקשה להאמין לעצמו.
הנהנתי.
''זה מטורף.'' השתעלתי ''אתה תיהיה חסר בתיכון.'' הוספתי במבוכה.
הוא פזל אליי וחייך. ''אני לא אתן לך להתגעגע יותר מידי,'' הוא אמר.
הסמקתי. ''אני מקווה.''
הוא נשק למצחי. ''אני גם מתגייס רק בנובמבר, אז אין לחץ לביינתים.''
''גם כן נחמה.''
גיא נעצר והניח את שתי ידיו על כתפיי. ''אני יודע מה אתה חושב,'' הוא כחכח בגרונו. ''זה לא יהיה כמו שחר ושירי, בסדר?"
הרגשתי את העיינים שלי צורבות והפניתי את מבטי, מהנהן.
''יהיה בסדר,'' הוא לחש וחיבק אותי.

✨✨✨
אעאעאעא
עוד קצת
אזז, מטרה לפרק הבא: פאקינג 1000 הצבעותתתתתץתתתתת
אעעעע
אנחנו שםםם זה מטורףףףףף
יואו
כן
טוב
אוהבת אתכם מלאאאא