(BxB) Smile, For Me • תחייך, בשבילי

מתי נעשיתי כזה אובססיבי?

קודם כל, היי לכולם! הבטחתי פרק ארוך וקיבלתם:)
אז.. הפרק הזה מתקדמים דברים מהר (שוב), והפרק הבא כבר כתוב בערך שלוש שבועות, כי זה משהו שהיה לי בראש כבר הרבה זמן:)
אז יאללה-מטרת הצבעות סוף הפרק, וכשתגיעו הוא אצלכם. תהנו❤️

גיא

הוא חייך. הוא פאקינג חייך. יש לו גומות. והחיוך שלו גרם לבטן שלי להשתולל. אבל יש לו את החיוך הכי יפה בעולם ובעיקרון הדבר הכי יפה שראיתי.
הוא חייך, הוא חייך, הוא חייך, ואני צריך לגרום לו לעשות את זה שוב. זה בערך מה שעבר לי בראש בשניות האלו עד שהתאפסתי על עצמי.
הוא קלט שבהיתי קצת, אז הוא הרים גבה. ''מה?"
''כלום,'' הנדתי בראשי.
''מה אתה עושה פה?" שאלתי.
''עובד, מסדר מדונות.'' הוא משך בכתפיו.
''זאת אחותך?" הוא החווה על נועה.
''לצערי הרב.''
''גיא,'' אמא שלי נזפה בי.
שכחתי שהם כאן.
''רגע רגע, ומאיפה אתם מכירים?". החוויתי על שניהם.
''הוא היה תלמיד שלי,'' היא אמרה.
''אההה.''
ההורים שלי התקדמו למושבים, ואיתמר זז לסדר לעוד כמה תלמידים מציקים את הרמקולים האלה שלהם. הוא לבש ג'ינס שחור וחולצה שחורה קצרה, וכשהוא עמד על הבמה, עושה את מה שהוא צריך לעשות, עם האורות שמרצדים על הצבע הלבן של עורו והשיער הבלונדיני המזדקר, הרגשתי את הפה שלי מתייבש ואת הגוף נרפה.
אני צריך אותו בין שתי הידיים שלי, אלוהים. חשבתי לעצמי בקדחתנות תוך כדי שהידיים שלי מתחפרות בכיסי הקפוצון שלי ואני מרים את הראש למעלה. הרגשתי את הכובע של הקפוצ'ון נופל ובלעתי רוק. לעזאזל איתי.
לאט לאט האולם התחיל להחשיך, וראיתי את איתמר יורד מהבמה והולך למדרגות הצדדיות.
באתי אחריו.
טפחתי לו על הכתף והוא הסתובב בבהלה. ''יש מקום?"
הוא הסמיק והשפיל את העיניים שלו. ''כן, שם,'' והצביע על כיסא.
הוא התיישב והתחיל להכין את כל הדברים לקראת ההצגה, תוך כדי שהוא משתדל להתחמק מהמבט שלי, ומשהו ניקר במוחי. זיו אמר שיצאנו ביחד מהמטבח. קרה משהו? לעזאזל. אם קרה משהו הרסתי הכל. למה אני לא פאקינג זוכר? למה שתיתי? כוסעמק. ניסיתי לנקות את הראש שלי קצת, אז הסתכלתי עליו. האצבעות העדינות שלו עברו בהיסוס על הדפים ועל המכשיר המוזר ההוא, והוא נשך מידי פעם את שפתיו בריכוז.
אכן כן, זה היה מראה מלבב לעיניים. אבל לא עוזר לי ולמחשבות שלי במיוחד.

''איתמרי, גיא?!"
שמענו קול מוכר אומר. הצצתי מאחורי איתמר והופתעתי לראות שמיניסטית משנה שעברה על מדים שבמקרה אקסית של שחר.
''שירי?!'' אמרנו שנינו, ואז הסתכלנו אחד על השני.
''למה אתה מכיר את אחותי?'' הוא שאל.
''אחותך?!" נדהמתי. ''את האקסית של שחר! מה המצב?" ונתתי לה כיף מרחוק. היא צחקה והחזירה לי, ואז משכה את איתמר לחיבוק ונשקה לו בקודקוד ראשו. אלוהים יודע כמה הייתי רוצה להתחלף איתה, אבל התאפקתי.
''מה את עושה כאן?" הוא שאל והיה אדום כולו.
''הוצאתי גימלים,'' היא משכה בכתפיה, חייכה בשובבות וכיתפה את הנשק שלה.
''יפה מאוד,'' התרשמתי.
''נכון, נכון. ומה שלום שחר?" היא שאלה.
צחקתי. ''עושה נזקים בלעדייך, אבל הוא יתמודד.''
היא חייכה קצת בעצב.
איתמר פנה אלינו והצביע הלוך חזור עם הידיים שלו.
''למה אתה מכיר את כל העולם?" הוא שאל אותי.
''הוא אוהב להציק לאנשים,'' שירי הסבירה במקומו.
איתמר הנהן בכובד ראש. ''אני בהחלט יודע.''
''חצופים,'' נאנחתי.
''רגע, גיא, מה בסוף איתך שנה הבאה?" היא שאלה.
''השייטת,'' אמרתי בגאווה וניפחתי את חזי.
''איזו?"
''השלישית, כנראה.''
''פשש,'' הם אמרו ביחד ונראו כל-כך דומים שהרגשתי טמבל שלא קישרתי בינהם עד עכשיו.
''טוב, היה נחמד להתעדכן,'' שירי סיכמה. ''אני הולכת לעשות את תפקיד האחות הגדולה ולא להרדם, נתראה!"
''רגע, איפה אמא ואבא?" איתמר עצר אותה.
''הם כבר יושבים שם מקדימה, טל תפס לנו מקומות.''
''הא, אוקיי.''
שירי נעלמה והמנהלת חטיבה סיימה לחפור את נאומיה, ואיתמר התיישב, משפשף את ברכיו.
הוא ליכסן אליי מבט. ''הם באמת לא ביחד יותר בגלל צה''ל?"
''לא הייתה סיבה אחרת, אני חושב.''
הוא הישיר מבט לבמה ובלע את רוקו. ''היא עדיין אוהבת אותו.''
הנהנתי, ''רואים.'' אמרתי בעדינות.
''אני חושב שזה דפוק להיפרד בגלל הצבא.''
''אני מסכים איתך שזו לא סיבה, אבל אני יכול להבין אותה.''
''היא נפרדה ממנו?" הוא הפנה אליי מבט ופער את עיניו.
היטיתי את ראשי. ''כן..''
''אבל-'' הוא נאנח ונשען לאחור, משחק עם העט בין ידיו. ''אני לא מבין, היא אוהבת אותו!" הוא אמר בחוסר הבנה. אני חייב לציין שזה אחד הדברים הכי מתוקים וטהורים שראיתי בחיי.
''לפעמים יש דברים חזקים יותר מלאהוב בן אדם.'' מי פאקינג כמוני יודע.
הוא חשק את לסתו. רציתי כל-כך לחבק אותו.

**
ההצגה התחילה. איתמר ישב על קצה הכיסא שלו, מרוכז, כשהעתק הדבק שלו, רק עם שיער גלי יותר, יותר עלה לבמה.
''אחיך?" לחשתי.
הוא הנהן והיה בהיכון להדליק/לכבות מדונות.
מהר מאוד התחלתי להשתעמם מההצגה, ועברתי להסתכל עליו.

הלוואי והוא אוהב גם בנים. חשבתי לעצמי. אפילו לא בנים, שיאהב אותי.

ניערתי את המחשבות האלה מהראש שלי, וחיכיתי שאחיות שלי יעלו לבמה, שיהיה לי קצת מעניין.
הן נכנסו.
שתיהן לבשו שמלות מגוחכות ברמה אחרת ותסרוקות מוזרות. שלפתי את הטלפון וצילמתי אותן, כדי שייזכר להן לדיראון עולם.
''אחת מהן היום ביקשה את המספר שלי,'' איתמר זרק לי.
''נועה, נכון?"
''אני חושב.''
''ילדה מזעזעת, אם אתה שואל אותי.''
הוא חייך בחצי פה ולחץ על כמה כפתורים.
משהו ניקר בי. ''רגע. אל תגיד לי שנתת לה!" נרתעתי אחורה.
הוא נבהל וקפץ. ''מה?! מה פתאום! אני נראה לך פדופיל או משהו?"
''התגובה שלך ערערה אותי לרגע.'' הצתדקתי.
''אני פשוט עסוק,'' הוא הסביר את עצמו והעביר דף בטקסט, עובר במבטו על במה.
''מקובל,'' נשפתי וניסיתי להתרכז עוד קצת בהצגה.

**
החרא הזה סוף סוף נגמר. קמתי והתמתחתי, וגם איתמר. ''700 שקל היר איי קאם,'' הוא אמר.
פערתי את עיניי.
''700 שקל??" אמרתי בתדהמה מוחלטת. ''מה, הם רוטשילד??"
הוא משך בכתפיו וחייך, שוב.
''הגומות שלך ממש חמודות,'' אמרתי לו ונעצתי אצבע באחת מהן. הוא הסמיק אבל לא זז. השארתי את היד על הלחי שלו.
זה היה מסוג הרגעים האלו, שלא חוזרים. נעצתי בו מבט והכרחתי אותו להסתכל לי בעיניים. עבר לי חשמל בקול הגוף, והלחי שלו בערה מתחת לאצבע שלי. לא רציתי לשחרר, אבל באיזשהו שלב הוא אחז בידי והוריד אותה. ''אני חייב לזוז לאסוף את כל המדונות,'' הוא לחש וברח, משאיר אותי כמה אחריו.
חיכיתי ביציאה מהאולם, שכולם ייצאו, כשמישהו תפס אותי בשרוול ומשך אותי הצידה.
''רגע מה-'' הספקתי להגיד, ואז ראיתי מולי את שירי.
''היי חח,'' אמרתי לה.
היא שילבה ידיים ונעצה בי מבט מוכיח.
''מה הסיפור שלך עם איתמר?" היא שאלה.
הלב שלי התחיל להלום. היא יודעת?
שילבתי אליה ידיים חזרה, הראיתי לה פנים שלוות, ונשענתי על הקיר מאחוריי. ''איזה סיפור?"
''אני לא טיפשה.''
''מעולם לא טענתי ככה. פלוס, אנחנו רק חברים, זה הכל.'' לצערי.
היא שיחררה את הידיים שלה ונאנחה בדאגה.
''עובר עליו משהו.'' היא קבעה.
''אז תדברי איתו,'' אמרתי לה.
''זה לא כזה פשוט,'' היא נעצה בי מבט יוקד. ''הוא נורא מופנם.''
''שמתי לב.''
היא נאנחה שוב וסידרה את הנשק שלה, מתנועעת באי נוחות. ''תשמור עליו, טוב?"
בחנתי אותה. ''הוא יכול לשמור על עצמו. אבל אני מבטיח לפקוח עין.'' כאילו אני לא עומד על המשמר 24/7. שיט, מתי נעשיתי כזה אובססיבי.

''תודה,'' היא חייכה בחום, ואני חזרתי ליציאה ואז החלטתי להישכב על הדשא בחוץ, עמוס במחשבות.
הוא גיי? הוא לא גיי, אין מצב. אבל אולי כן? ומה זה בכלל היה הרגע הזה ביננו..?
הלוואי והייתי יודע. לעזאזל. הייתי משלם לדעת.
מה שכן אני יודע, אני חושב שאני פאקינג מאוהב, שוב.
ואני מקווה שזה לא ייגמר כמו הפעם הקודמת והראשונה שזה קרה לי.
**
טוב אזזז, איזה פרק, הא?
נהנתם?
אז, לגבי המטרה שלכם לפרק הבא:
כרגע אנחנו על 288 הצבעות( מ ט ו ר ף)
אז, בואו נוסיף עוד 12 הצבעות ונגיע ל300🤙😎
יאללה, הפרק הבא זה באמת פרק שאני כל-כך אוהבת ואני כל-כך מחכה להעלות אותווווו.
יאללה, נשתמע. אוהבת אתכם בכמויותתתת🤍