אהבה של תלתל

פרק 3

נקודת מבט אבישג:

"אבישג." אני אומרת ויוצאת מהקופה לסדר שימורים במדפים.
"ואני יכול לשאול למה את מוכרת כאן בפיג'מה?" הוא עומד מעלי וזה קצת מציק לי.
"לא. יש עוד משהו שאתה צריך?" אני מרימה עליו מבט עצבני.
"מספר טלפון ואני הולך" הוא אומר בחיוך. אני בוחנת אותו ואי אפשר לומר שלא מתרשמת. הוא נראה בן עשרים בערך, עיניים חומות חמות, בלורית שחורה, ואני לא יכולה לומר שהוא לא מריח טוב.
אבל עד למספר טלפון.
"אתה רושם?" אני אומרת ומוציאה עוד קופסת תירס למעמקי המדף, מודעת למבט החסר בושה שלו שמושטט לי על התחת.
"זה היה מהיר. כן אני רושם" הוא מוציא את הטלפון.
"0523368914" אני אומרת במהירות, מגיעה לתירס האחרון מניחה אותו ומתרוממת.
"ועכשיו אחד אמיתי?" הוא אומר, עדיין באותה התנוחה.
"לא תקבל" אני אומרת וחוזרת לקופה.
"למה את קשה?" הוא שואל ומתיישב על ארגז.
"מי אתה ומה אתה עושה פה?" אני בוחרת לשאול משהו אחר.
"אני דניאל. עברנו לשכונה לפני כמה ימים." הוא עונה לי, מפתיע אותי בכנותו.
"וואלה? מאיפה באתם?" אני מתעניינת באמת. יש לו מראה שזוף, אבל לא של קיבוצניק, והתנהגות חפלה אבל לא של חיפה. אני תוהה לעצמי מה הוא יענה.
"בת ים" הוא אומר.
"נכון. צפוי" אני אומרת ואוספת את השיער שלי לקוקס מרושל.
"למה ככה?" הוא שואל.
אני לא עונה. אין לי כח. על הבוקר מזיין לי את השכל בשטויות ואני חייבת לדעת אם אבי קם ולקח את תהלי לבית ספר. יש לה היום מתכונת במתמטיקה והיא חייבת ללכת.
אני רואה שהשארתי את הטלפון ליד הארגזים של השימורים.
"תביא את הטלפון" אני אומרת לו.
"כבר רוצה את הטלפון שלי?" הוא מחייך חיוך זחוח.
"לא, ילד מפגר. תביא את הטלפון שלי. הוא ליד הארגזים." אני מצביעה.
הוא שולח יד ומרים את הטלפון, והכל קורה מהר מדי.
אבי נכנס למכולת צועק ומקלל, תהלי לידו בוכה, ודניאל נבהל ומפיל את הטלפון.
"מה אתה עושה?" אני צועקת על שניהם. "מה את בוכה תהלי" אני מנמיכה קצת את הקול.
"תהלי מאחרת למתכונת"
"הוא לא העיר אותי"
"אני חושב שהטלפון שלך נשבר"
שלושתם עונים לי בבת אחת.
"הוא.. מה?" אני יורה מבט רצחני בדניאל. אני מזנקת לארגזים וזוכה לראות במו עיני את המסך השחור והמנותץ.
"היית חייב להפיל אותו הכי חזק שיש?" אני צורחת בעצבים על דניאל.
"זה לא היה בכוונה!" הוא מתגונן.
"אבי, תישאר במכולת היום. אני צריכה לעשות דברים" אני לוקחת את הטלפון ומתכוונת לצאת לתקן אותו.
"אבל לא הבאת לי טלפון!" דניאל צועק.
"הבאתי"
"לפחות תגידי לאן אני אגיע אם אני אתקשר?" הוא צועק מירכתי המכולת.
"למרכז לסיוע לבנות שחוות הטרדות" אני שואגת מהכניסה.