אהבה של תלתל

פרק 12

נקודת מבט דניאל:

אני משחרר את היד בתנופה וראשה נדחף קדימה, ולפני שאני נרגע מהצחוק אני קולט את שפתיי על שלה.
טוב, זאת בהחלט הייתה תאונה. אבל לא מצערת בכלל.
אני מנשק אותה, תחילה בהססנות ואז מעמיק את הנשיקה יותר ויותר.
אני אמנם רק בכיתה יב ולא הספקתי הרבה בחיי, אבל זאת נשיקה כל כך טובה, היא כל כך טובה שאני לא רוצה להפסיק אותה לעולם.
אני עוצר לרגע, מביט בעיניה העצומות. היא פותחת אותם וממלמלת על שפתחי, "אל תפסיק"
לא הייתי צריך יותר מזה כדי להפוך את הנשיקה לאסרטיבית יותר ויותר. יד אחת שלי תופסת במותניה וידי השניה אוחזת באחורי ראשה.
הלב שלי פועם במהירות. הרבה זמן חלמתי על הרגע הזה, אבל זה היה נראה שאבישג לוקחת אותי לא ברצינות. כמו איזה אח לצרה, ידיד שמצחיק איתו.
אולי גם את הנשיקה הזאת היא לא לוקחת ברצינות?
אני נבהל ולוקח צעד אחורה.
"הכל בסדר?" היא משחררת את היד שלה שאחזה באחורי ראשי.
אני מחייך חיוך מאולץ, "כן.. לא. הכל טוב פשוט כל רגע מישהו יכול להכנס" אני ממהר להמציא תירוץ.
ממש. כאילו שאני שם זין על משהו שמישהו בבית ספר הזה יגיד. מילא עוד חצי שנה בלחץ ואני עף מפה על טיל.
"אל תשקר עלי. מצידך גם לרקוד בעירום בהפסקה" היא נוזפת בי.
אני מחייך בעל כורחי. "איזה כיף זה יהיה" אני צוחק ולרגע שוכח מהחששות שלי.
"ממש משעשע. אולי גם המורה לספרות תצטרף. בחזיה ותחתונים כמובן, כי בפחות מזה אנחנו לא נעמוד" היא מציינת ביובש על המורה הקמלה ברבות השנים שלנו לספרות.
אני צוחק קצת בלחץ, ומביט בשעון שבטלפון שלי.
"פאק! יש לי אימון עכשיו עם הקבוצה, חזרה לקראת המשחק מחרתיים. אני חייב לעוף. נדבר" אני אומר במהירות, לוקח את התיק שלי ויוצא בתנופה מהשירותים.

נקודת מבט אבישג:
אוקיי. לזה ממש לא ציפיתי. למען האמת, לא חשבתי על דניאל בצורה כזאת. אמנם הקשר שלנו התחיל כי הוא דווקא חיפש את זה, אבל לאט לאט כשהכרנו חשבתי ששנינו משדרים על גל הידידים ושזה כיף ככה.
הנשיקה אמנם נפלה בטעות, אבל.. זה היה טוב.
דניאל טיפוס מיוחד ואת זה כבר הבנתי. הוא יודע לצחוק איתי, הוא מבין אותי בדברים שאף אחד אחר לא מבין, אפילו בתאל לפעמים.
לא חשבתי שאגיע איתו לסיטואציה כזאת, אבל אם כבר הגעתי, מה כבר יקרה אם אזרום איתה? אם פעם אחת בחיי אשחרר קצת מגננות ואתן למציאות לשלוט?
אני חושבת קצת בעייפות. חזרתי הביתה בחמש אחרי קניות לארוחות לשבוע הקרוב, כי שוב אבא במרתון של שתיה ויש אחים בבית שרעבים.
אני נאנחת ומרימה עוד רגל למיטה, מתעלמת מנעלי הקונברס שלי שמלוכלכות בבוץ ומכתימות את המיטה שלי.
אני כל כך עייפה. מהמחשבות והלבטים ודמיונות והזיכרונות.
אני כמעט נרדמת שאני מקבלת הודעת וואטספ מבתאל:
'אני ואיתן חזרנו!' עם המון אימוגים מאוהבים.
אני חברה חרא ואני יודעת את זה, אבל אני מסננת את ההודעה וטומנת את הראש בשמיכה. אולי שינה תעזור קצת.
לא אולי, בטוח.

אני מרוגשת כמו ילד ביום הולדת☺️ באמת שלא חשבתי שאני אצליח להגיע ל80 קריאות! אז תודה רבה לכולם.
רף לפרק הבא- 50 כוכבים. זה כולה עשר!! קטן עליכם
אה ושילת אהובתי, הפרק הזה מוקדש לך❤️