נקודת מבט אבישג:
פאק. מה עשיתי? אני מתקדמת במהירות במעלה המסדרון והלב שלי דופק מהר. שוב נתתי למשהו טוב בחיים שלי לברוח מבין האצבעות שלי.
אבל אני לא מסוגלת להכנס לקשר הזה. לא מסוגלת לפגוע בו, לא מסוגלת להפגע.
לא מסוגלת לחזור לסיוטים שלי. הכאב הזה גדול לי מדי.
אני עולה לחדר במדרגות במהירות, נכנסת ורואה שבתאל לא בחדר. אני נועצת את ציפורניי חזק בבשר, ניגשת לתיק שלי שמונח בפינה ומוציאה בזריזות את השקית.
מתעלמת מהצביטה הזאת בלב שלי ויורדת לחצר שוב.
אני מתיישבת על הדשא בעייפות, מוציאה ומיישרת את השטר. ואז מסניפה את כל האבקה הלבנה עד הגרגיר האחרון.
אני עייפה מלהלחם במצפון שלי כרגע, מזה שהבטחתי לעצמי שאני לא אחזור לחרא הזה.
לאט לאט הערפל מסתיר לי את הבלגן בראש ואני נושפת בועות אוויר מאושרות.
אני מחכה שהדופק שלי קצת יירגע, ואז עולה בחזרה.
אני עוברת במסדרון ושומעת צחוק, צעקות וחגיגה.
חם לי מבפנים כל כך. אני מדלגת לכיוון החדר, רואה שבתאל עדיין לא חזרה ונכנסת ישירות למיטה.
-
נקודת מבט דניאל:
היא מעבירה את אצבעותיה הלוך וחזור על צווארי, וידיה הקטנות עוברות על החזה החשוף שלי. אני רוצה להריח אותה, ללטף את התלתלים שלה, לראות את העיניים החומות שלה מסתכלות עלי ולצרוח מאושר.
אבל תחת ידי יש שיער גלי, והעיניים שמביטות בי, הם בכלל תכלת שמיים.
פאק. הראש שלי כל כך כואב ומבולבל. וממתי כמה לגימות מסכנות משכרות אותי עד אבדן חושים?
על מי אני עובד. זה היה כמה וכמה כוסות והם לא היו מסכנות.
אני עוד שומע בערפלי ראשי את איתן צועק לי שאני מגזים אבל זין. אני רוצה להשתיק את המח המזדיין שלי, ואם זה ילך רק בעזרת משקאות, אז ככה זה ילך.
"דניאל? אתה רוצה שנעבור לחדר שקט יותר?" היא אומרת לי בלחש באוזן.
עצביי מתרפים תחת מגעה של הבחורה שאני אוהב.
ברור שאני רוצה שנעבור לחדר שקט. אלוהים, זה מה שאני רוצה מאז שראיתי אותה בפיג'מה הזאת באותו בוקר במכולת.
אני כמעט אומר לה שנרוץ לחדר שקט, אבל נזכר שעל ברכיי יושבת אותה בחורה שהיא לא אבישג, ולמען האמת, אני אפילו לא יודע איך קוראים לה.
אני פוקח עין אדומה ועייפה. החדר נראה כמו אחרי מתקפת טרור. איתן ובתאל מרוחים על המיטה בשכרות, שאר הבחורים מפוזרים בחדר בגושים של עייפות ופה ושם אני רואה עוד בחורה שאני לא מכיר שנמצאת עם אחד מהם.
בחיי, מתי החדר שלנו נהיה בית זונות?
אני מחליט להתאפס על עצמי. אני מניח בעדינות את ידה של הבלונדינית על ברכה, מקומה הטבעי שמשום מה הייתה בדקות האחרונות אך ורק על גופי.
"אני צריך להשתין" אני לוחש לה כשהיא מסרבת לקום ממני.
"נו אני יכולה לעזור לך" היא אומרת בחיוך פלרטטני ומאוד שיכור.
אני מחייך בנוקשות, היעדר שמה מראשי ממש מקשה עלי.
"אני צריך גם לחרבן, זה לא רעיון טוב"
"אני אוהבת את זה ככה" היא אומרת ואני מצטמרר.
אני מפסיק לנהל את השיח המיותר הזה איתה ומניח את גופה על המיטה.
אני נכנס לשירותים ושוטף את פניי במים קרים. ההרגשה כבר יותר טובה.
אני סוגר את האסלה ומתיישב בכבדות.
נדפקתי לגמרי.
-
נקודת מבט אבישג:
אני פוקחת עין ששורפת מעייפות. אבל לא העין זה מה שמדאיג אותי. הלב שלי דופק כמו קצב של תוף קובני. בום בום בום בום. כל כך חזק שאני פוחדת ששומעים אותו עד למטה.
אני מנסה לנשום עמוק ולהרגע, הלחץ שמשתלט עלי רק מחמיר את המצב.
הלמות הלב, והמחשבות שחזרו להתרוצץ. אני מנסה לקום מהמיטה אבל הכאב שלא מפסיק גורם לי להשמט בתסכול חזרה לכרית.
אני מרגישה את ההתקף חרדה משתלט לי על המחשבות.
הלב שפועם הקצב היסטרי.
אני אמות פה הערב כי לקחתי סם דפוק לגוף שלי?
אלוהים אבישג את כזאת חסרת אחריות! אני מנסה להכניס אוויר לריאותיי, לנסות להכניס רוגע אל תוך עצמי אבל זה לא פאקינג עובד. אני נושכת את שפתיי בלחץ.
אני מנסה שוב. פותחת את הידיים ומשוועת לאוויר שיכנס. החושך בחדר רק גורם לאוויר כאילו להיעלם.
אני שומעת את נשימותיי כאילו חירחורים.
אני עוצמת עיניים ומדמיינת את עצמי מטל דניאל עכשיו. מחזירה את המילים שלי. אומרת לו שזה ילך מצוין בינינו, וכוסעמק תנשק אותי כבר.
אני מרגישה כאילו השאיפה שלי נפתחת לאט לאט. אני מכניסה אוויר לאט לאט. ממקדת את מבטי בכפתור הכיבוי של הטלוויזיה.
אני לאט לאט נרגעת. הגוף שלי מתרכך בהדרגה עם כל נשימה שנכנסת.
אבל אז אני שומעת את מה שגורם לנשימה להעלם לי, מהר כמו שהיא הופיעה.
אזעקה.
YOU ARE READING
אהבה של תלתל
Romance"מה אתה חושב שאתה עושה?" אני צורחת על דניאל ברגע שאני מגלה שזה הוא שתפס את זרועותיי. "תרגעי, אבישג. שלא תסתבכי" הוא אומר לי בפנים רגועות. "מה אתה מתערב? תעוף מפה" אני משחררת את זרועותיי מהאחיזה שלו. "מה הוא עשה לך? למה את רבה מכות?" הוא שואל באותו מ...
