אהבה של תלתל

פרק 15

נקודת מבט אבישג:
אני מכתפת את התיק על גבי, אני חייבת לציין שהדבר הזה כבר כמו בן אדם. אני זורקת ביי לחלל הבית ויוצאת החוצה.
"כמה זמן לוקח לך?" בתאל צועקת לי מחלון הרכב הפתוח.
"מה אני אעשה לא נסגר לי התיק" אני נכנסת למושב האחורי, "תודה אמנון" אני אומרת לאביה שבא לקחת אותנו.
אחרי שתי דקות אנחנו כבר מבחינות בהמוני התלמידים שמחכים ברחבה לאוטובוסים.
"בואי מהר שנספיק לתפוס מקום טוב" בתאל אומרת לי בקול לחוץ.
אנחנו יוצאות עם התיקים שלנו כמו שני פילים.
"היי בייבי" איתן רץ לכיוון בתאל.
אני מסיטה מבט מהנשיקה הרטובה שלהם. ברצינות, הזוג הזה זה פשוט ניסוי חברתי. פעם בשבועיים נפרדים, פעם בשבועים חוזרים. ובין לבין, מקללים אחד לשני את החיים בצורה הכי מוגזמת שיש.
עניין של טיפוס, אני חושבת לעצמי.
"מה קורה פעמונית?" דניאל בא מאחורי ולרגע הלב שלי מאיץ פעימה.
מה יש לך אבישג? אני מרגיעה את עצמי. זה סתם היה נשיקה שקרתה בטעות, לא להגזים. דניאל לא לקח את זה ברצינות.
"מה קורה דניאל? מה אתה אומר על שובם של הזוג יונים?" אני אומרת לו בצחוק ומפנה את ידי לכיוון השניים שמתגוששים.
"תאמת?" הוא אומר לי כלוחש סוד, ואני מתחילה לצחוק כי אני מצפה לאיזו עקיצה חזקה על חשבונם.
"רק את האמת." אני אומרת לו בשיא הרצינות.
"אני מקנא אחושרמוטה" הוא אומר לי על האוזן.
פרפרים מתגוששים לי בבטן. רבים שם מכות. שוברים חפצים.
אני נושמת עמוק ומעלה חיוך על פניי. "תראה את זאתי שם, נראית פצצה בשבילך" אני צוחקת צחוק מאולץ.
"לא אני מצטער. יש לי קראש" הוא אומר לי מביט סביב בשעמום.
"תגלה לייי" אני מושכת את מילותיי כמו ילדה קטנה.
"תצטרכי יותר מכמה מילים חמודות בשביל שאני אגלה לך את הסודות הכי כמוסים שלי" הוא צוחק.
אני משרבבת את שפתיי בעלבון וחוזרת לבתאל שסיימה את ביקורה בפיו של איתן.
"הנה האוטבוס" היא צועקת ואנחנו רצות עם התיקים במהירות האפשרית.
בתאל המלכה של חיי עולה ראשונה לאוטובוס ותופסת לנו את המקום שאנחנו הכי אוהבות, לפני הדלת האחורית.
"אז מה קורה ביניכם?" היא שואלת, לא מבזבזת זמן.
"אני לא יודעת," אני עונה לה, יןדעת בוודאות על מי היא מדברת, "התנשקנו, לא דיברנו על זה מאז ככה שאני לא יודעת איך הוא מגדיר אותי. הוא רצה לדבר אתמול ודחיתי אותו להיום כי אני מפחדת שהוא יגיד שהוא מצטער ושזה לא יקרה שוב" אני אומרת לה בקול את הפחדים שלי.
"ואת רוצה שזה יקרה שוב" היא אומרת בהבנה.
"כן" אני מצחקקת.
שאר הנסיעה עוברת עלינו בשינה עמוקה.
-

נקודת מבט דניאל:
אחרי נסיעה שלמה של בהייה בילדה היפה הזאת ישנה ונזיפות מאיתן שאני מתנהג כמו מטרידן, הגענו סוף סוף למלון בירושלים.
המשחק הוא רק בשעה ארבע, והגענו לירושלים ב1 וחצי ככה שיש לנו שעה להתארגן על החיים שלנו ואז לצאת לתיכון של המשחק המארח.
אני לא צריך להתחנן לדעת באיזה חדר אבישג תהיה כי למזלי יש את איתן ובתאל שלא משאירים מקום לספק שנבלה עוד הרבה יחד.
"טוב מאמי נדבר" אני שומע אותו אומר וטופח לו על הכתף.
"אתה מוכן להפסיק?" אני דוחק בו עם המרפק.
"תעזוב אותי" הוא מתנער ממני.
"בוא בוא כבר יא דפוק. רק בגללך לא באלי להכנס לשום קשר"
"כן? זה לא נראה ככה בקשר לאבישג" הוא צוחק.
"תרגיע" אני אומר ולוחץ על כפתור המעלית.
המעלית נפתחת עם חבורה של בנות מצחקקות שכנראה ירדו לפה בטעות במקום לעלות לחדרים.
אני ואיתן מחליפים מבטים ומנסים להדחק במעלית הצפופה.
אני מרגיש מבט של אחת הבחורות נעוץ בי.
אני מביט בה במבט משועמם שלא עונה לה כמו שהיא ציפתה והיא מעקמת את האף.
"אפשר לצאת?" היא אומרת כשהמעלית נעצרת בקומה 3.
אני נדבק כמה שיותר לקיר המעלית אבל זה לא מונע ממנה להעביר "בטעות" את ידה עת חזי.
אני שומע את איתן מצחקק ואני מעביר עליה מבט מרוגז.
"בחורות עפות עליך" הוא לוחש לי בזדוניות ואני נועץ בו מבט יורה חיצים.
"גם אתה עף עלי אני רואה." אני מחייך ופונה אל שתי הבחורות שנשארו במעלית, "אם יש לכם בחור גיי בכיתה, שידע שיש שידוך בטוח עבורו" אני אומר ברצינות.
המעלית נעצרת ואנחנו יוצאים. אני לא מספיק למצמץ וחוטף אגרוף מאיתן.
"תזהר חתיכת חמור" הוא אומר לי בזעם.
אני שומט את ראשי וצוחק בקול.