אהבה של תלתל

פרק 8

נקודת מבט דניאל:

"תרגעי" אני תופס בזרועה כשאני גורר אותה החוצה.
"הבן זונה הזה.." היא אומרת בזעם.
"מי זה?" אני שואל על אדם מבוגר שנראה האב בית ומנסה להסיח את דעתה.
"ילד קקי, האקס שלי מכיתה ט, היריב המושבע של אבי אח שלי, להמשיך?" היא אומרת.
"יש לך אקס בן 60?" אני שואל בגיחוך.
"מה?" היא מרימה את ראשה וסוף סוף מבינה על מי דיברתי.
"לא פאק מה הוא עושה פה?" היא עוזבת אותי וממהרת לכיוון האדם המבוגר.
"אבא מה אתה עושה פה יפדחן?" אני שומע אותה לוחשת לו בקול.
אני סוקר את דמותו של אביה. הוא נראה מבוגר ואי אפשר לומר שלא ממורמר.
"הזמינו אותי לשיחה בגלל אבי" הוא עונה לה בקוצר רוח.
"מה המזרוב הזה עשה?" היא שואלת בעייפות.
"התחצף" הוא עונה לה בלא פחות עייפות ואז הוא מבחין לראשונה בנוכחותי.
"אבישג מצאת חבר חדש?" הוא מגחך.
"זקן לא מחכים לך במזכירות?" היא עונה בזעף וחוזרת אלי.
"אני חושבת שאני אלך עכשיו. יש עוד עשרים דקות עד סוף היום וכמו שאתה יודע יש לי טלפון חדש לקנות" היא עוקצת אותי.
מבוכה מטפסת בי. "לא כפרה אני ממש מצטער. אני אקנה לך ואשלם לך פיצוי" אני אומר במהירות.
"אני נראית לך עניה? מישהי שצריכה שתשלם לה פיצוים?" היא מתרגזת.
"למה ככה? הרסתי ואני אשלם. אל תהפכי את זה למשהו שזה לא"
"עזוב לא צריך" היא מתקדמת לכיוון השער.
"רגע רגע אבישג" אני מרגיש שזה עכשיו או לעולם לא, "אולי נלך לעשות משהו? היה יום מעצבן רצח גם לי וגם לך" אני אומר לה בתקווה.
"מה זה דניאל? אתה מנסה לצאת איתי לדייט?" היא מגחכת ומניחה את ידה במעלה חזי. פרפרים מתעופפים לי בבטן. רגע מה? הרגע הכרנו. מה קורה לי?
"אל תקראי לזה דייט. סתם לצאת" אני מחזיר את מילותי.
"לצאת לצאת או לצאת לצאת?" היא צוחקת ובשונה מכל הדמות שהיא מייצגת, הצחוק שלה דווקא קליל ועדין. כמו פרח. כמו קטיפה.
דניאל מה יש לך? מתנהג כמו כוסית וממציא ביטויים נשיים לבחורות. אני חייב להתאפס על עצמי ומהר.
"השני" אני עונה בחיוך.
"טוב." היא אומרת לבסוף, "דווקא מתאים לי לא לחזור עכשיו לכל הבלגן בבית"
אני שולט בעצמי ולא צורח צוות אושר.

באמת שאני מנסה לעשות פרקים ארוכים ולא מצליחה. אין מה לעשות💔