פרק 13

17 2 4
                                    

נקודת מבט דניאל:
אני לא מפסיק לחשוב עליה. ברצינות, הראש שלי עסוק כל היום בילדה עם הריסים והתלתלים.
"דניאלי בוא לאכול צהריים" אמא שלי צועקת לי מהמטבח.
אני מהנהן, כאילו שהיא רואה את האישור שלי, וממשיך להשתעשע במחשבות מה היה קורה אם לא הייתי תופס רגליים קרות באמצע הנשיקה ובורח.
ובכלל, איך היא מגדירה אותנו עכשיו? מה אני מגדיר אותנו עכשיו? אני.. מאוהב בה? לא. לא פאקינג יכול להיות שאני בתוך שבוע מאוהב.
חוץ מזה, בטח אבישג כבר שכחה מהנשיקה הזאת.
אני טופח לעצמי על הראש. אלוהים! מה נהיה ממני? כוסית פחדנית?
אני גבר. ואני לא מפחד מהצל של עצמי כמו מטומטם.
אני בוחר להיות בוגר ולהקליט לה הודעה.
"היי פעמונית מה המצב?" אני מצחקק במבוכה, "אז ראיתי שלא כזה יצא לנו לדבר מאז מה שקרה בשירותים, והייתי רוצה שנדבר כמו שני בוגרים כי לא נוכל להתחמק מהשיחה הזאת לנצח. אחרי הכל זה נשיקה ועד-"
"מתוקי לא שמעת אותי?" אמא מתפרצת לחדר ומשתתקת כשהיא שומעת נשיקה.
"מה נשיקה? חמודי על מה אתה מדבר?" היא שואלת בחשש.
אני לוחץ על סיום ההקלטה ושולח ככה, כי לעזעזל אני גבר אלפא ולא אכפת לי.
"אמא מה עם איזה דפיקה בדלת? קטנה, בודדת, לסמן פרטיות? אין דבר כזה בבית?" אני נושף ברוגז.
"לא חמוד אני פשוט חשבתי שנרדמת אז באתי לחדר. על איזה נשיקה דיברת?" היא חוזרת לנושא שמעניין אותה באמת.
"שום נשיקה אמא. ביי" אני מנפנף אותה עם ידי.
"שום ביי" היא אומרת ומתיישבת על המיטה בחיוך.
"דניאל אתה יודע, אני לא בטוחה שאתה מודע, אבל כשבחור ובחורה מתאהבים נוצר ביניהם קשר מאוד חזק. ולפעמים יש קצת חוסר שליטה בגוף שלנ-"
"ממש ממש לא. החוצה אמא, אני הולך לישון" אני נשכב אחורנית וסותם אוזניים.
"אבל הכנתי שניצלים!" אמא אומרת באכזבה.
"תודה אמא, אני לא רעב" אני אומר ובטני שולחת מנגינה ארורה ומבשרת רעות.
"בוא" אמא מושכת אותי מדש חולצתי לכיוון המטבח.
"אז איך בתיכון בינתיים? חוץ מהנשיקה המסתורית שאתה מעדיף לא לדבר עליה" היא שואלת אותי בחיוך דואג כשאני אוכל בתאבון רב בשביל ילד לא רעב.
"אחלה בינתיים" אני אומר בפה מלא.
"כן? יש לך חברים? אתה מסתובב בהפסקות עם ילדים או שאתה בכיתה?" היא שואלת בדאגה.
"אלוהים אמא אני לא בכיתה ב! מי מסתובב בהפסקה? לפני שאני אספיק לרדת כבר צריך לעלות לשיעור הבא" אני אומר ולוגם לגימה עמוקה מהמיץ.
"צהריים טובים " אבא שלי מקדם מפתח הבית.
"או איזה יופי שאתה גם פה דניאל. אני צריך שתעזור לי לתקן את המצבר של הרכב" הוא אומר בחיוך גדול.
אני לוקח עוד ביס של פירה עם חתיכת שניצל, ומסמן לו בידי לא.
"מה לא תעזור לאבא הקשיש שלך?" הוא אומר בצחוק.
"אבא אין מוסכים היום? אין?" אני שואל ברוגז.
"אבל למה להוציא כסף עם יש לנו את אדון מגמת מכונאות בדיוק פה?" הוא שואל בחיוך.
"אבנר דניאל התנשק היום" אמא שלי מוצאת לנכון להגיד באותה השניה.
"אוהו. בחורצ'יק אין ספק שגדלת" אבא אומר לי בהערכה מחודשת.
"רק נישקת?" הוא אומר ובוחן אותי מלמעלה עד למכנסיי.
"לילה טוב. אתם ההורים הכי מעיקים שיכולתי לבקש לעצמי" אני יורה, ונכנס בחזרה לחדר.  לישון קצת לישון, זה חייב להרגיע אותי.

אהבה של תלתלWhere stories live. Discover now