across the road

פרק 2- סוטה

רייס קופר-
״את לא נערת החזיות?״ אם כן, פאק את כוסית.
היא שותקת, מביטה בי כשפרצופה עוטה מסכה מבוהלת, ״אלוהים רייס!תסלחי לי קימברלי, לאחי הגדול אין בדיוק מעצורים.״ מרי פונה לנערת החזיות, ״בואי.״ היא מניחה את ידה על גבה ומורה עליה להתקדם, לפני שהן עוברות אותי, הנערה מסתכלת עליי, עיניה ירוקות בהירות והן יכולות להפנט.
״אגב, שמחה לדעת שעשית מחקר על הציצי שלי, חתיכת סוטה.״
מרי נראית מופתעת מאחוריה, גם אני, אף אחד לא מעז לדבר אלי ככה, כולם שותקים שאני עובר לידם, וכשאני רב עם מישהו זה לא אני שיוצא עם דם מהאף או צלע שבורה, גם אם זה האחר שהתחיל את את המריבה.
אחרי משפט כזה אני לא יכול לעצור את עיני, מבטי יורד לחזה שלה, החצופה הקטנה השאירה את הכפתורים הראשונים פתוחים, אפשר לראות את חזיית התחרה הבורדו שלה, שמלאה להפליא בזוג שדיים יפהפיים.

אייזיק, קאי, טי-ג׳יי וקווין נכנסים לבית הספר, קווין שחקן מצויין לנבחרת שלנו, הוא יכול להביא אותנו לעוד הרבה ניצחונות אם נשחק יחד. אתמול הוא הגיע לאימוני תחילת שנה, והפתיע את כולנו בגדול, הוא אכל את כל השחקנים בלי למצמץ, וכמעט ניצח אותי.
קווין קיבל את מספר 24, זה היה המספר של ג׳וש קלי, הוא עזב לטובת קבוצה אחרת, חתיכת בוגד בן זונה, אבל ללא ספק היה שחקן מדהים.
״עשרים וארבע!״ אנחנו חולקים כיף גברי במיוחד, ״מה קורה קפטן.״ הוא מצחקק איתי, ״תזכיר לי איך קוראים לאחותך?״
״קימברלי, מה היא עשתה עכשיו?״ קולו משקיף על כך שהוא רגיל לסיטואציה, ומיואש ממנה.
״כלום, רק ניבלה קצת את הפה היפה שלה.״
״תרגע.״
אני מרים את ידי כמחווה לחף מפשע, ״צודק.״
״בלי ידיים על אחותי, שמעתם?״ קווין מדבר אל כל החברים סביבנו, כולם מהנהנים בנחרצות ושותקים, אבל אני יודע שהסיפור שלי עם נערת החזיות, לא נגמר, הוא רק פאקינג מתחיל.
נראה שכיף לעצבן אותה, פתיל קצר ופה מלוכלך.

                                  _____________

״קדימה בן!״ אני שומע את המאמן סטיב צורח לי מהצד השני של מגרש הפוטבול.
פוטבול זה המקום היחידי שבו אני מרגיש חיי, כל מי שמכיר אותי, בין אם זה לעומק ובין אם לא, יודע את זה.
אני נמצא כאן בשעות בית הספר, כאלה שהן חופשיות וגם כאלה שלא.
לרוב, אני נוהג להישאר במגרש גם אחרי שעות הלימודים, אוהב לעבוד קשה כדי לראות את התוצאות הטובות ביותר שלי כשיש משחק.
״קופר משמאלך!!״ אני מביט מעלה ורואה את הכדור מרחף לעברי, עושה מאמצים רבים כדי לתפוס אותו, הולך עוד ועוד אחורה עד שאני נתקל במשהו. זה גוף קטן מידי כדי להיות מישהו, פאק זה מישהי.
אני מסתובב מהר כדי למנוע את הנפילה שלי על אותו הגוף הנשי.

אלוהים נערת חזיות. את בכל פאקינג מקום.

״מה לעזאזל?!״ היא נופלת על התחת שלה. יופי רייס, עבודה טובה.
״שיט אני מצטער.״ היד שלי נשלחת לעברה, היא מכווצת את פניה בגועל והודפת את ידי, ״אני לא צריכה את העזרה שלך, חמור!״ אני בוחן אותה, נראית כל כך קטנה על הרצפה, החצאית שלה עלתה יתר על המידה וחושפת מעט את תחתוני התחרה שלה, נושאים צבע בורדו.
״היי סוטה! הפלת אותי רק בשביל לבהות בתחתונים שלי?!״ היא מתרוממת במהירות ודוחפת אותי.
אצבע מאשימה מכוונת אלי, יחד עם הפרצוף הכועס שלה, היא חמודה שהיא כועסת, מנסה להראות מאיימת.
״אתה תקשיב לי טוב עכשיו!״ אני מתקדם לעברה והיא הולכת אחורה.
״אתה תפסיק להתקרב אלי. אתה תפסיק לבהות לי בציצים, או בתחתונים. אני ברורה?!״ היא צועקת עלי, כל המבטים עלינו, כולל מאמן הקבוצה.
פאק. נדפקתי.
אני הולך לשים לזה סוף.
נערת החזיות נתקעת בקיר, מה שנותן לי את האפשרות לקלוע אותה בגופי, אני משעין את שתי ידי על הקיר לצידי ראשה, ורוכן קדימה עם פני.
״לא. את תקשיבי לי נערה. את רק הגעת והפה שלך לא מפסיק לזוז. אני נשבע לך, ביקר לי. שאם תהרסי לי את העונה בגלל הדיבורים חסרי הטעם שלך על זה שאני סוטה. אני אהרוס אותך.״ אני המשפט האחרון אני כמעט לוחש, כדי שאף אחד לא ישמע, במיוחד לא המאמן.
״לך תזדיין, וזה קימברלי.״ היא מתכופפת תחת ידי ובוחרת ממני, צועקת את המשפט כך שכולם ישמעו.

אם חשבתי שהאימון נגמר וישחררו ממני עכשיו, אז צדקתי, חלקית.
המאמן סטיב ניגש אלי לאחר שסיימתי לשטוף את גופי במלתחות, ענן אדים משתרך אחרי.
״מה קורה בן?״ הוא פונה אלי בעדינות, אבל אני יודע מה המטרה שלו.
״אם הגעת עד לכאן כדי לדבר איתי על המקרה עם הנערה. תחסוך לעצמך זמן, לא קרה כלום, היא סתם עושה דרמה.״ אני מסיים ללבוש את תחתוני הבוקסר שלי ומוריד את המגבת, מניח אותה על הספסל שעליו יושב המאמן.
״סוטה זה לא סתם קופר.״ כששם המשפחה שלי יוצא מבין שפתיו אני מבין שהוא לא מאמין לי.
אני מסיים ללבוש את הטרנינג האפור ואת החולצה השחורה שלי, ומחזיר את מבטי למאמן, והוא כבר מביט בי בשאלה.
״לא קרה כלום אני מבטיח. זו סתם דרמה של נערה חדשה בבית ספר.״
״אוקיי, אני מאמין לך בן, אבל תדע שאני שם עלייך עין. מה שחסר לי עכשיו זה שאצטרך להעיף אותך מהקבוצה בגלל שהשמועה על היותך סוט-״
״שהיא לא נכונה.״ אני מדייק בטון נמוך וחד.
״אני מבין, ניפגש מחר באימוני החלוקה.״ ובזאת הוא יוצא מהחדר, כשקווין נכנס רגע אחריו בעצבים, נראה שזה עובר בגנים.
״למה לעזאזל אחותי קוראת לך סוטה רייס?!״
״אני מבטיח לך ששום דבר לא קרה, היא סתם מקשקשת.״ אני מעביר את המגבת בשערי הלח, משתדל שלא לאבד את זה, משתדל שלא לחשוב על זה.
רק אל תחשוב עליו רייס והכל יהיה בסדר.
אל תחשוב עליו עכשיו.
הוא לא כאן, והוא לא מסתובב חופשי.
הוא רחוק מכאן.
״אחי?״ קולו של קווין חודר למחשבותיי, אני מתנער מהמחשבה המטרידה וחוזר למציאות, המציאות שהוא לא נמצא בה.
״מה?״
״הכל טוב?״
״כן כן, בטח.״
״אוקיי תקשיב, אחותי  מסוגלת לעשות דרמה על הדבר הכי קטן. אז בגלל זה אני מאמין לך, אבל תדע שאם אגלה אחרת, אני אפרק לך את הצורה.״ הוא מביט לעיני, עמוק עמוק כך שאני מרגיש כאילו הוא מחטט בנשמה שלי, כאילו היא פתוחה לרווחה מול עיניו הרעבות.

הוא רואה אותו?