across the road

פרק 1- נערת החזיות

קימברלי ג׳ונס-
״לעזאזל!״ אני צועקת מבעד לחטיף האנרגיה שנמצא בפי בזמן שאני בועטת בעוד ארגז קרטון שנמצא בחדר שלי, גיליתי שגם הוא לא אחד מארגזי הבגדים שלי אז אני בטוחה שאני מתחילה להתחרפן.
״אמא, איפה ארגזי הבגדים שלי!?״ אני פותחת את דלת החדר בעצבים, קווין מחליט לעבור במסדרון בדיוק בזמן, ״כן אמא תחזירי לה את הבגדים כי אם אני אראה אותה שוב עם חזייה ותחתונים אני עוזב. לתמיד!״
חיוך ציני עולה על שפתי, אני בטח נראית מגוחכת בגלל חטיך הבריאות שעדיין תקוע בין שיני, הוא ממשיך ללכת בזמן שאני זוקרת לעברו אצבע משולשת ומקללת אותו בליבי.

כעבור כמה רגעים אמא עולה את המדרגה האחרונה, כשפרצופה עוטה מבט משועשע והיא צוחקת אל הטלפון שלה, ״תודה רבה, נתראה.״
היא מנתקת את השיחה ופונה אלי, ״קימברלי  ג׳ונס! את לא יכולה להסתובב ככה בבית, במיוחד לא כשאחיו הגדול נמצא חדר לידך, גם אבא אמור להגיע בכל רגע.״ היא נוזפת בי, אני מגלגלת את עיני ומתנצלת.
״את יודעת איפה ארגזי הבגדים שלי?״
״אמורים להגיע רק בעוד כמה שעות, המוביל עשה טעות בדרך.״ היא מוציאה אוויר בחדות, ״אין לי מה ללבוש!״ ידי מגיעות לראשי ומתחילות לעבור על הרקה שלי, ״תשארי בחדר שלך, אני בטוחה שהוא יעשה מאמצים רבים כדי להגיע מהר.״ היא ממשיכה ללכת במסדרון הארוך ומגיעה לחדר שלה ושל אבא, משאירה אותי עם סט של תחתונים וחזייה מתחרה שחורה.

אני טורקת את הדלת ומחליטה ללמוד למבחני הקבלה שיש לי מחר, בחרתי להרחיב ביולוגיה וקרימינולוגיה, לאור הציונים הגבוהים שלי בביולוגיה, אני אתרכז בקרימינולוגיה היום.
הספרים כבר מוכנים על המיטה שלי, אני נזרקת עליה בייאוש ומתחילה לדפדף בחומר, ממרקרת את הדברים החשובים במרקר צהוב, מהסוג הזה שכואב בעיניים.

שעה וחצי עוברת מאז שהתחלתי ללמוד, אבל הראש שלי עסוק בדבר אחד.
הכתם שיש לי על החלון, הוא נוראי באמת, אני קמה על הרגליים שלי, לוקחת ספרי חלונות וסמרטוט מארגז הניקיון שמונח על השולחן.
ידי זזות במהירות כדי להוריד את הכתם המענה הזה, כשפתאום עיני נתקלות בגוף שרירי ושזוף.
אלוהים אדירים. זה השכן שלי?!
אני מחליטה להתעלם מהמראה המרהיב שנמצא בבית שמעבר לכביש, וממשיכה לנקות.
עיני שוב מביטות באותו גבר מסתורי, הפעם הוא כבר מביט בי, חיוך ערמומי עולה על שפתיו בעוד שעיניו הופכות אפלות יותר.
פאק. הצלחתי לראות את כל זה מכאן?
אני מסיטה את מבטי במהירות וקופצת שוב על המיטה.
שיט.שיט.שיט. שכחתי שאני לבושה בסט מגרה להחריד.

הצלחתי ללמוד עוד קצת, אחרי שסיימתי את שהנושא השני אמא אמרה לי שהמובילים הגיעו, סוף סוף זרקתי על עצמי טי-שירט גדולה ומכנסונים  שחורים, אני מביטה במראה, מורידה את מבטי מעיני לצלקת המכוערת שנמצאת על השפתיים שלי, נזכרת איך הכל קרה.
ואז מחשבותיי נקטעות על ידי טריקת דלת, אבא פה.