across the road

פרק 20- אתה לא אבא שלך

קימברלי ג׳ונס-

״ואני חושבת שהוא זה שגרם לתאונה שלי, כי לא רצה שאספר.״ אני יושבת על הספה עם כרית כלואה בין ידי ובקושי מאמינה למה שיוצא מפי.

קרלוס קופר.
אבא של רייס ומרי.
אנס אותי.
וגרם לי לאבד את הזיכרון.

״קיי אני כל כך מצטערת.״ מרי מחבקת אותי, ״אני לא ידעתי שהוא מסוגל לזה.״ היא מתייפחת על כתפי, אני מנשקת את ראשה, ״היי מיי, הכל בסדר. לא את ולא רייס אשמים במה שהוא עשה לי.״ אני מביטה ברייס ההמום כששקט ממלא את החדר.
״רייס?״ אני קוראת בשמו, אבל הוא לא מרים את הראש, רק קם ויוצא מהחדר, הוא והשקט שלו.
אני רואה שקווין וטי-ג׳יי מתכוונים לקום אבל אני מקדימה אותם, ״תנו לי הפעם.״ אני מבקשת, הם מהנהנים באישור כשאני קמה לכיוון הדלת, רייס כבר לא במסדרון, אבל אני חושבת שאני יודעת לאן הוא הלך.

אני מגיעה למגרש הפוטבול ורואה את רייס במרכזו, עם ערימת כדורים, כל פעם הוא משליך כדור בין המוטות הצהובים במקום לעשות טאצ׳דאון.
אני מתקרבת אליו לאט לאט, ״היי.״ אני אומרת בעדינות כשאני נמצאת מעבר לערימת הכדורים.
״לפני שאתה מתחיל לדבר, אם בכלל, תן להגיד לך משהו...״ אני מתקרבת אליו, לוקחת את הכדור מידו ומניחה על הרצפה, הוא לא מביט בי עד שאני מורידה את ראשו עם ידי.
עיניו מספרות לי הכל. אני לא צריכה לשאול אותו איך הוא מרגיש.
״אני יודעת שאתה רוצה למצוא את אבא שלך ולהרוג אותו. ואני יודעת שהמקרה שלי קשה לך בתור הבן שלו, ואני יודעת שאתה לוקח אחריות על המעשים שלו, אבל בבקשה אל... זה לא אתה, זאת לא אשמתך שהוא כזה. בבקשה אל תיהיה קשה עם עצמך רק כי הוא הרע בסיפור. זה שהוא אבא שלך, לא הופך אותך לאדם רע.״  וברגע אחד, רייס מתחיל לבכות, אני נבהלת מעט כי בחיים לא ראיתי אותו בוכה, אבל לוקח לי רגעים ספורים להתאפס לפני שאני מחבקת אותו, והוא מרטיב את הכתף שלי.
״אני כל כך מצטער צ׳רי.״
״היי, אתה לא צריך...״ אני מלטפת את שערו הרך, ונהנית מהכינוי האהוב עלי, מהכינוי שלא שמעתי הרבה זמן.
״את יודעת שאם הייתי יודע אני קובר אותו חיי.״ אני מהנהנת, ״תאמין לי שאני יודעת.״
הוא סוף סוף מביט בי, עיניו אדומות ופגועות.
אני תופסת עם שתי ידי את פניו, ״אתה לא הוא.״ אני מבהירה שוב, אני צריכה לדעת שהוא מאמין לי במאה אחוז. ״אתה לא אבא שלך.״
ואז הוא עושה משהו שמרגיש מוזר. בקטע טוב. טוב מאוד.

הוא מנשק אותי.

ואני מנשקת אותו חזרה.
שפתיו כל כך רכות, ולשונו חודרת לפי במטרה לחקור כל פינה ופינה, הוא מרים אותי דרך הישבן וזה מרגיש כל כך טוב, כל כך נכון.
הוא מוצץ את שפתיי בעדינות שמרטיבה אותי, ואז הנשיקה הופכת מלוכלכת יותר, נשיכות, מציצות, רטיבות ועונג.
כשאנחנו מתנתקים אני מניחה את מצחי על מצחו, הוא מחייך לעברי חיוך שמזכיר לי את רייס הקטן.
״את מתוקה.״
״אכלתי דובדבנים.״ הוא צוחק ומנשק את שפתי שוב.

——————

״נייתן פליקס אתה מושהה מהאוניברסיטה.״ המנהלת צועקת על נייתן שיושב מימיני חבול מכף רגל ועד ראש, כשהוריו ההמומים יושבים מאחוריו, אימו בוכה אל תוך הטישו שלה ואביו מנסה שלא להתרגז יתר על המידה, רואים את זה בפנים האדומות שלו.
״אני כל כך מצטערת על אי ההבנה רייס, אתה כמובן יכול לשחק במשחק מחר, וקימברלי...״ מבטה הכואב נח עלי, ״אני מצטערת מעומקי ליבי.״ היא מניחה את יד ימין על איזור הלב, אני מהנהנת ומחייכת, ״תודה רבה.״
״רייס וקימברלי, אתם יכולים לצאת... ושוב, אני מצטערת.״
אחרי שקיבלנו את האישור לצאת אני מרוממת על רגלי ויוצאת החוצה יחד עם רייס.

אוויר קריר פוגע בי, ומשהו בי הפך קליל יותר.
כאילו הורדתי חתיכה ענקית מהלב, אני סוף סוף מרגישה חיה, מרגישה שהכל מאחורי, כאילו תת המודע שלי ידע על המקרה אבל לא הצלחתי להיזכר, וכשזה קרה, אני מרגישה הרבה יותר טוב.
אפילו מעולה.
צחקוק קטן נשמע מאחורי, אני מביטה ברייס עומד שעון על הקיר, ״מה מצחיק אותך אדוני?״ אני משלבת את ידי על חזי ומעבירה משקל לרגל שמאל, ״אני פשוט מאושר, אני רואה שזה מאחורייך, ורק לפי המבט שלך, אני שם לב שחזרת לחיות, שחזרת להיות הילדה הקטנה שאהבתי.״ הוא מתקרב אלי, ידיו נחות על פני, והוא כמעט מנשק אותי אבל אני מתרחקת, ״אהבת? אהבת אותי רק כשהייתי קטנה?״
״אהבתי אותך תמיד, ואני אוהב אותך תמיד קימברלי.״
״טוב אם אתה אוהב אותי, אז תפסיק לקרוא לי קימברלי, זה מוזר.״ אני מכווצת את פני, והוא עונה לדרישה לי בנשיקה עדינה על השפתיים.

——————

״כמו שאמרתי לאח שלך. אני לא רוצה שתיקחו אחריות על המעשים שלו... אפשר בבקשה לעזוב את הנושא הזה, לעד?!״ אני מצטרפת למרי שנמצאת בסלון, היא צופה בטלוויזיה כשערימת טישו על שולחן הקפה לצד קופסת טישו ריקה.
״אוקיי אוקיי, אבל תבטיחי לי שהכל בסדר.״
״מבטיחה.״ אני מחבקת אותה בחוזקה, אני יודעת שזה לא אשמתם, אני לא רוצה לגרום להם להרגיש רע עם המקרה, זה קרה לפני המון זמן, וזה מאחורי, היה שוק רגעי כי לא האמנתי שקרלוס מסוגל לעשות את זה, אבל הוא עבר, כי נזכרתי שמרי אמרה לי שהוא היה פדופיל פסיכופט.
אני רוצה שזה יהיה מאחורי, מאחורינו.

אבל אני צריכה לדבר עם בן אדם אחד לפני שזה באמת יהיה מאחורינו.