across the road

פרק 15- פתק

קימברלי ג׳ונס-

המרצה לפסיכולוגיה עונה על כמה שאלות לקראת סוף ההרצאה של סטודנטים שנה א׳, כמוני וכמו מרי, וסטודנטים של שנה ב׳, כמו קווין ורייס.
ההרצאה הזאת היא השיעור הראשון שלי ושל מרי באוניברסיטה, וכמעט איחרנו אליה אחרי שלא התעוררנו בזמן.
לחישה נשמעת מאחורי ואחת הבנות במושב האחורי מביאה לי פתק, אני מכווצת את פני בשאלה לעברה, והיא מסמנת לי שכתוב משהו בגב הפתק, אני לוקחת אותו מידה והופכת אותו, שם כתוב, נייתן משנה ב׳.
הפתק הזה עשה דרך ארוכה כדי להגיע אלי, סטודנטים של שנה ב׳ יושבים בקצה השני של החדר.
אני פותחת אותו וקוראת את מה שכתוב בפנים, כמעט ולא מצליחה לאור הכתב הלא ברור מה שגורם לי לחייך וכמעט מוציא ממני צחקוק.

׳תבואי למסיבת פתיחת שנה יפיופה?׳
אני ישר מרימה את מבטי כדי לחפש את נייתן ומוצאת מישהו עומד על רגליו ומנופף ואז קורץ לי, אני מחייך חיוך שלאט לאט הופך לצחוק כשהמרצה שואל את נייתן אם יש לו שאלה.
״האם בן אדם יכול לפתח רגשות למישהו שרק הכיר?״
החיוך שלי הופך גדול יותר כשנייתן מסתכל עלי כשהשאלה יוצאת מפיו.
מרי מכניסה את מרפקה בצד הצלע שלי, ואנחנו מצחקקות ביחד כשהמרצה עונה על השאלה במלוא הרצינות, ״לא, זה נקרא התרגשות ראשונית, אבל האדם עשוי להתאהב מהר מאוד.״
אני חושבת על דבריו של המרצה, והראשון שעולה לראשי זה רייס, אני ממהרת לשחרר את מחשבותיי עליו ולהכניס בחור חדש, שמו נייתן.

״טוב אני חושב שהגענו לסיום, תודה רבה לכם על ההקשבה, היה לי העונג ללמד אותכם, מחר ניפגש לשיעור פסיכולוגיה שיהפוך קבוע במערכת שלכם, לכאלה שיבחרו להמשיך ללמוד את הנושא הזה... אתם יכולים לארוז את הדברים שלכם.״
כל הסטודנטים שבאולם קמים על רגליהם ומתחילים לארוז את הדברים שלהם אל תוך התיקים, כך גם אני ומרי עושות ומתקדמות לכיוון בית הקפה הראשי של הקמפוס.
בדרך עוצר אותנו נייתן, יותר נכון אותי, אני זוכרת אותו בגלל הגובה שלו, הוא גבוהה מאוד.
עיניו החומות היו בצבע של דבש, ושיערו הבלונדיני כגוון החול נראה מדהים, גופו מחוטב, ואני חושבת שראיתי אותו  עם החולצה של הקבוצה באחד התמונות שקווין שלח בקבוצה המשפחתית שלנו, מה שאומר שהוא שחקן פוטבול.
״היי..״ שפתיו עונדות חיוך קטן, ״היי.״ אני מחזיקה במבוכה, ואני בטוחה שלחיי אדומות כמו קערת דובדבנים...
״אז תגיעי??״
״אני לא בטוחה.. יש לי כמה דברים ללמוד.״
״קדימה יפיופה, יהיה לך כיף.״ אני חושבת כמה רגעים ומהנהנת באישור, ״אוקיי אני אנסה להגיע.״
״יופי! אחכה לך..״ נייתן אומר והולך לכיוון החנייה.

אני ומרי נכנסות לבית הקפה ומזמינות קפה ומאפה, כשאנחנו מקבלות את ההזמנה שלנו אנחנו מחפשות מקום להתיישב אבל בזווית העין אני קולטת את אותה הבחורה שהביאה לי את הפתק מנופפת לעברינו אז אנחנו נגשות אליהן ומחייכות, ״היי מה קורה?״
״מעולה. רוצות להתיישב?״
״למה לא,״
״אתן באות למסיבה היום?״
״כן בטח.״ מרי אומרת, ״אגב אני מרי, וזאת קימברלי.״
״היי.״ אני מנופפת לעברן עם חיוך, ״נעים מאוד, אני סופיה, זאת היילי, וזאת ששם עם הסוודר הלבן-״ כולנו מסתכלות לכיוון שאליו מצביעה סופיה, שם עומדת נערה מעט שחומה, עם שיער מתולתל וארוך בצבע חום.
״זאת סייג׳, אתן תעופו עליה, אבל היא יכולה להיות קצת חסרת טאקט לפעמים... סייג׳!!״ הבחורה מסתובבת, והיא מחייכת ורצה לעברינו שמפיות לבנות בידה, ״היי, סורי שהלכתי הבאתי מפיות.״
״היי אני קימברלי וזאת מרי.״
״את לא זאתי שנייתן התחיל איתה?״ ידה של סופיה מכה את העמה של סייג׳, ״אאוץ׳! מה לא בסדר אי- אה סליחה!!״
״כמו שאמרתי, חסרת טאקט.״
״זה בסדר, וכן זאת אני.״
ואז המשכנו לצחוק ולדבר עד שהשמש החלה לרדת ושקיעה כתומה ומרהיבה הופיעה בשמיים.
״היה ממש כיף, נפגש במסיבה?״
״נפגש במסיבה.״ אני מאשרת, לאחר מכן כל אחת התפצלה לכיוון שלה, אני ומרי לכיוון חדרי המעונות, וסופיה היילי וסייג׳ לכיוון החנייה.
״קדימה בואי נארגן אותך יפה יפה, יש לך דייט היום!״
״בפעם המיליון מיי, זה סתם מפגש ידידותי..״ אני מבהירה למרי שוב אבל היא רק דוחפת אותי לחדר שלנו וסוגרת את הדלת אחריה.

—————

״את נראית כמו מישהי שהייתי ניגש אליה במועדון.״
״לא מרי אני נראית כמו זונה.״ עיני סורקות את גופי, שמכוסה בשמלת מיני שחורה, סליחה, חתיכת בד שחורה, שנצמדת לכל קימור וקימור שיש לי בגוף.
״אויש תפסיקי עם השטויות, את נראית מדהים.״
״תודה לך, גם את נראית מדהים.״ אני שולחת לעברה נשיקה, ״את יודעת מה חסר לך?״ מרי עוצרת אותי מלצאת, ״מה?״
״אודם אדום, אני הולכת להביא.״
אני מתיישבת על המיטה ומחכה למרי שהלכה לחדר שלה, כשטלפון מצלצל, והצלצול הוא לא שלי.
אני מביטה בטלפון של מרי, וברור שהעולם דופק אותי מכל כיוון, כי שמו של רייס מופיע על המסך.
אני מחליקה את האייקון של הטלפון ימינה ומצמידה אותו לאוזני, ״מיי?״
״לא זאת קימברלי, מרי הלכה רגע לחדר שלה.״
״אוקיי, תוכלי להגיד לה להתקשר אלי בחזרה?״
״כן.״
״תודה, נדבר...״ השיחה נגמרת, ואז אני קמה להביט במראה.
שוב.
אותה צלקת מכוערת בירך.
אותה אחת גם בקרסול.
גם ביד ימין.
והשפתיים.
התאונה הזאת לא תעזוב אותי, לעד היא תגור במוחי, היא הרסה לי את החיים, והיא תמשיך להרוס לי אותם.
״קיי?״ קולה של מרי נשמע עדין ונזהר, אני מביטה בעצמי ובפעם האחרונה כדי לוודא שלא בכיתי ואני מסתובבת לעברה.
״הכל בסדר?״
״כן כן. קדימה שימי עלי את האודם הזה, ובואי נצא לחגוג!״
״זאת הקימברלי שאני אוהבת.״
היא מורחת על שפתיי את האודם ומניחה אותו בתיק הצד שלה למקרה שאצטרך לחדש אותו, אחר אנחנו מתבשמות ויוצאות למסיבה.

—————

הרעש המעומעם של המוזיקה הופך ברור יותר וחזק יותר כשדלת ביתו הפרטי של טי-ג׳יי נפתחת.
אורות המתחלפים, אי שמדמה בר אלכוהול מלא בשתייה, הסלון מלא באנשים שרוקדים, ומכאן אני יכולה לראות את הבריכה מלאת אנשים, וגם כאלה שעומדים בצד בחבורות.
אנחנו לוקחות שתייה ומתקדמות לחצר שם ראינו את רייס, קווין, טי-ג׳יי ועוד כמה בחורים.
״היי קבינסקי.״ אני נכנסת מתחת לידו של טי-ג׳יי שנראה מופתע כשהוא רואה אותי, ״קימברלי אמרתי לך להגיד למרי שתתקשר.״ רייס פונה אלי בעצבים, ״סליחה אני שכחתי.״

כן כי הייתי מרוכזת בצלקות שלי, גם פיזית וגם נפשית.

״למה קרה משהו?״ מרי נבהלת, ״פשוט לא רציתי שתגיעו לכאן, מסיבות של תחילת השנה יכולות להיות... אינטנסיביות.״
״מה ציפת שנעשה בדיוק?״
״לא יודעת תראו ברבי או משהו..״ אני לא עונה לו רק מגלגלת את עיני וזוקרת לעברו אצבע שלישית.
״זה לא משנה כבר, אתן פה כבר, פשוט תתקשרו אלינו אם יקרה משהו.״ קווין אומר ואני ומרי מהנהנות, ״ומה את לובשת לעזאזל?!״ רייס אומר בעצבים, ״אוקיי לא שמתי לב לזה, אבל מה באמת קרה ללבוש שלך?״
״זה נקרא מיני.״
״זה נקרא, ׳הלכתי לקנות בגדים במחלקת תינוקות׳.״
״יופי רייס מאוד בוגר.״ אני מחייך בציניות, ״אני פאקינג רציני.״
״גם אני.״ אני שולחת לעברו נשיקה ומפנה את מבטי לנייתן שמגיע עם שתייה בידו, ״הגעת.״
״אכן.״ חיוך עולה על שפתי, ״את נראית מדהים.״
״תודה לך נייתן, אתה לפחות יודע לפרגן.״ אני נועצת מבט ברייס שמגלגל את עיניו ושוטה את כל תכולת הכוס שלו.