across the road

פרק 24- מושהה מהמשחק

רייס קופר-

זהו זה הסוף שלהם.
אנחנו הולכים לגמור אותם, סוף סוף.
״בן?״ המאמן נכנס לחדר המלתחות וקורא לי, אני מרים את ראשי לעברו במהירות ופוגש בעיניו החומות.
״אנחנו מתחילים בשיחה, תגיע?״ אני רק שותק ומהנהן, הוא יוצא כשאני מרים את הקסדה השחורה שלי ומתקדם אחריו.

״זה היום בו אנחנו מפילים את מייבל היי! זה ברור?!״ השאגות סביבי מחרישות אוזניים אך ממלאות את הלב, מטעינות אותי באנרגיה.
״לתת מעצמכם את הכל! זה משחק אחרון לפני החלוקה של משחקי חוץ..״
״כן תנו בראש, הגיע הזמן לפרק להם את הצורה,״ הצעקות סביבי מתגברות, ״הגיע הזמן להראות להם מי הבוס!״ גל של שאגות לא מפסיק, ואני מבין שאני מרגיש בבית, פוטבול זה הבית שלי.
״יאללה למגרש!״

———————

שאגות הקהל רועשות יותר מתמיד כשאני מנסה להנחית עוד טאצ׳דאון בהצלחה, וכמובן מצליח.
המשחק מסתיים בניצחון, ניצחון מוחלט.
חברי הקבוצה קופצים עלי בהתרגשות ורק אז נופל לי האסימון, שעשינו את זה.

‏הקבוצה ואני עוזבים לכיוון המלתחות, כשהצעקות לא מפסיקות.
‏בזמן שכולם מתארגנים, המאמן פותח את הדלת ומוחה כפיים, ״ עשיתם את זה, אתם גדולים! בואו רגע אליי.״ הוא מסמן עם ידיו להתקרב אליו, הקבוצה נענית לבקשתו ומתקדמת לעברו, חלקם עוד מעבירים את המגבת בשיערם מרטוב מהמקלחת הקרה.
״ אני רוצה לפתוח ולהגיד שאני גאה בכל אחד ואחד מכם. אני גאה בדרך שאתם עשיתם, שהיא לא פשוטה בכלל, למדתם וצברתם ידע, השגתם מטרות, ומימשתם אותם... אמנם אנחנו רק בתחילת הדרך של העונה הזאת, אבל ללא ספק נגיע רחוק, יחד. אז תשנו טוב בלילה, תאכלו טוב את ארוחת הבוקר, ותגיעו לאימון מחר בשעה 5:30.״ מחיאות כפיים נשמעות סביבי כשהמאמן מסיים את דבריו, ״נתראה מחר קבוצה.״ הוא אומר וסוגר אחריו את דלת המלתחות.
״עשינו את זה.״ קווין מניח את זרועו על הכתף שלי כשטי-ג׳יי על הכתף השנייה, אני מביט בקווין כשהוא קורץ לי ומחייך את החיוך המרוצה שלו.

אני קווין וטי-ג׳יי מתקדמים לכיוון מגרש החנייה כדי לנסוע לאחד מהברים הפתוחים באיזור, יחד עם כל הקבוצה.
״הייתם מעולים!״ מרי קופצת עלי בחיבוק, אני מלטף את ראשה ומצחקק, ״תודה מיי.״ אני מנשק את קודקוד ראשה לפני שהיא רצה לקווין וטי-ג׳יי שעומדים מאחורי, ואני מחפש בעיני את קימברלי.
עיני מוצאות אותה כעבור שניות, דרך חלון הג׳יפ שלה, היא מורידה את שני הפסים שעל לחייה, ואני תוהה לעצמי למה?

שתי דפיקות על חלון הג׳יפ מבהילות אותה כשהיא קופצת ומביטה במהירות לעברי.
היא רק מסתכלת עלי בהלם, אז אני לא מהסס ופותח את דלת הרכב.
״מה לעזאזל את עושה?!״
״לא עניינך.״ היא מגלגלת את עיניה, ומוציאה אוויר באנחה עצבנית כשהיא נשענת על גב המושב השחור.
״זה לגמרי ענייני.״ אני נשען על הרכב בנוחות, ״זה סתם אוקיי?! זה צבעי פנים זולים שמצאנו ברגע האחרון, אז אני מניחה שזה מקולקל, כי הפרצוף שלי מגרד, יופי לך?! קיבלת תשובה?! עכשיו לך.״ היא מסמנת לי עם ידיה ללכת ומוציאה ממני צחקוק, ״את מצפה שאאמין לתירוץ העלוב שלך?״ אני מתקרב לעברה.
״זה לא תירוץ!״ היא דוחפת אותי לאחור וקמה על רגליה, ״היי לאט שם צ׳רי.״ אני מרים את ידי כחף מפשע, ומעיף מבט סורק על גופה של קימברלי, ״החצאית קצרה מידי, עלולים לראות לך את התחת, תורידי את החולצה אנחנו לא במופע זנות, ותשחררי מעט את החזייה, הציצים שלך זה לא חלון ראווה מזורגג.״ קימברלי משלבת את ידיה על החזה ומבליטה אותו יותר, שולחת זרמים בילתי פוסקים לזין שלי.
״עוד משהו, בוס?״
״תעשי. את. מה. שאני. אומר. עכשיו.״ אני מתקרב אליה יותר ויותר עם כל מילה, אבל אז יד נכרכת סביב מותניה של קימברלי.
אני מרים את מבטי כדי לראות את ליאו רייטון, הבלונדיני המתנשא מחייך לעברי בשחצנות.
״חיוך גדול יחסית לאחד שהפסיד לפני רגע.״ אני עוקץ, ״לא גבר...ניצחתי,״ הוא מסתכל על קימברלי כשהיא מביטה בו בחיוך, ״תבואי לנחם אותי?״
״שלא תעזי לענות לו.״ אני מתקרב אליהם, ״תוריד את ה-״
״תוריד את היד המסריחה שלך מאחותי הקטנה.״ קווין מצטרף לידי יחד עם טי-ג׳יי, ובזווית עיני אני קולט את מרי עושה צעד חכם וגונבת את קימברלי מליאו.
״שווה אחותך הקט-״ קווין קוטע את דבריו בכל שהוא דוחף אותו חזק על הרצפה, עולה מעליו, תופס את צווארון חולצתו ומכה אותו.
״קווין תן לי.״ אני אומר ומחליף אותו.
כמובן שעם המזל שלי המאמן יוצא למגרש החנייה בדיוק כשאני מכה את ליאו.
״רייס קופר! תרד ממנו תיכף ומיד!״ אני מתרומם בעצבים לאחר שהצלחתי לרסן את עצמי מלהמשיך להכות אותו.
״מחר בבוקר תגיע למשרד המנהל, אחכה לך שם.״
״גם אני וטי-ג׳יי נ-״ אני חובט בצלעותיו של קווין, זה מה שחסר לי, שכולנו נשב על הספסל ונפסיד בכל המשחקים.
״רק אני אגיע, זאת אשמתי בלבד.״
״אני יכול להגיד לך שאתה מושהה משלושת המשחקים הבאים. ופעם הבאה שאראה אותך מעורב בקטטה, אפילו הכי קטנה, אתה יושב על הספסל עד סוף העונה! אל תמשיך לאכזב אותי בן.״ אני יכול להישבע שבמשפט האחרון שמעתי את הלב שלי נשבר, אני מאכזב אותו?
המאמן הוא כמו אבא שלי, האבא הדואג שלא היה לי, אני לא יכול לאכזב אותו.

קימברלי לא מביטה בי כשהיא עולה לג׳יפ שלה, מרי מסמנת עם ידה שנתקשר אליה, ואומרת ללא קול, ׳תעדכן׳, לפני שהיא עולה לג׳יפ, מתניעה את הרכב ונוסעת.

——————

בזמן שקווין מתקלח אני יוצא מהחדר המעונות ועובר לחדרי המעונות של הבנות, בדרכי לחדרן של מרי וקימברלי, לבדוק מה שלומן של הבנות האהובות עלי.