across the road

פרק 4- צמה בלונדינית

רייס קופר-
הלשון של טיפאני תקועה בתוך הגרון שלי כשגוף קטן נתקע בגבי.
״לעזאזל!״ אני מהודף את טיפאני ממני ומסתובב לאותו גוף, כמובן איך לא.
״נערת החזיות...״ היא מסתובב אלי וכמעט מועדת, נראית מסוחררת עם שוט בידה, ״איך אני לא מופתע שאת זאת שמפריעה לי, מה קרה את מקנאה?״ אני מקרב את פני לפניה, ״בחלומות שלך, סוטה.״ ריח אלכוהול נודף ממנה, וכשהמשפט יוצא מבין שפתיה באיטיות אני מבין שהיא שיכורה לגמרי. ״מה אמרנו על המילה הזאת?״ אני מרים את גבותי בשאלה, ״איזה? סוטה?״ אני מהנהן, ״ש-״

פאק.
היא פאקינג מקיאה עלי.

״אוקיי אוקיי...״ אני מחזיק את קימברלי בשתי ידי כדי שלא תיפול מחוסר איזון, ״לפזר את ההפגנה הזאת!״ אני צועק וברגע כולם מתפנים חוץ ממרי וטיפאני, ״גם את טיפאני.״
״אבל-״
״עכשיו.״ היא על סף דמעות כשהיא זורקת אלי מבט מאוכזב ובורחת.
״בואי ננקה אותך.״ אני מרים אותה בסגנון כלה ומתקדם לשירותים שנמצאים בחדר שלי, ״תוריד אותי, סוט-״ היא לא מצליחה לסיים את המשפט ומניחה את ראשה על הכתף שלי.
כן, מסיבת פתיחת העונה נמצאת בבית שלי, כמו כל שנה, ככה זה שאתה הקפטן, ״מיי, תביאי בקבוק מים ואדוויל.״ מרי מהנהנת ואנחנו מתפצלים.

אני מניח אותה על האסלה ופושט את החולצה המלאת קיא שלי, זורק אותה לפח ויורד על עקביי מול קימברלי, ״נערה?״ פניה מזיעות וקצוות שערה הקדמיות נדבקות לפניה הקטנות, אז ידי נשלחות להזיז אותן.
״הממ?״ היא מהמהמת ופותחת את עיניה לשתי חריצים דקים, ״את מסוגלת להתקלח לבד?״
״למה את רוצה להיצטרף? אמרתי לך אתה סוטה!״ היא צועקת בשיכרון מוחלט, ״נערה.״ אני מזהיר אותה בקול עמוק היא משתתקת ומהנהנת, מסמנת לי ללכת עם ידה.

אני פוגש את מרי לאחר חמש דקות, בידה בקבוק מים וקופסאות אדוויל, היא מניחה אותם על שידת הלילה הלבנה שלי ולפני שהיא יוצאת אני פונה אליה.
״מיי, כמה היא שתתה?״
״אני... לא.. נראה לי חצי בקבוק וודקה ושוט לייקר דובדבן אחד.״
״פאק!״ אני מעביר את ידי על פני, ״איפה את היית?! למה לא עצרת אותה?!״
״אני ניסיתי! אבל היא אמרה משהו על זה שהיא רוצה לשכוח מקרה מהעבר, ואחרי ההתקף חרדה היום אני חשבתי שזה נכון לה.״
״נכון לה?! לשתות, מה למדנו במהלך החיים מיי?״
״לא להביא לבן אדם מפורק אלכוהול.״
״ומה עשית?״
״שברתי את החוק.״
״תראי למה גרמת.״
״צודק! סליחה! אבל לא רציתי לאכזב אותה, היא סוף סוף נהנית אחרי כל מה שקרה .״ מרי מתחילה לבכות, ואני מבין שהיא מרגישה אשמה חזקה.
״אוקיי, תרגעי, הכל בסדר.״ אני מחבק אותה, מלטף את ראשה.
״טוב, אני אלך, תתקשר אלי שהיא יוצאת.״ לפני שהיא יוצאת מהחדר היא עוצרת ומסתובבת אלי במבט שואל, ״ריי?״
״מה?״
״למה פתאום כל כך איכפת לך מקימברלי?״
שיט. לא תכננתי שהשאלה הזאת תגיע מהר, ״את יודעת למה.״
היא רק מהנהנת ואז קול קטן נשמע מחדר השירותים, ״רייס?! אני צריכה מגבת!״
״יש לך מדף מעל האסלה!״
״אה הינה זה, תודה!!״
״אני הולכת לסיים את המסיבה, תשמור עליה.״
״מי כמוך יודעת.״ מרי יוצאת מהחדר ובדיוק באותו הזמן קימברלי יוצאת מהשירותים עם חולצה גדולה שלי שבולעת את גופה הקטן, המספר אחד מתנוסס על הרקע השחור בצבע בורדו. שיערה הבלונדיני ארוך ומסורבל, אני בוחן את הגוש השחור שתקוע בשיערה, אני מבין שזה המסרק שלי ולא מצליח לכבוש צחוק.
״תשתוק!״
״אני מצטער אבל אני לא חושב שזה אפשרי כשהמסרק שלי שזור בין השערות שלך.״ אני קם מהמיטה כדי לעזור לה, מתקרב אליה ושלח את ידי לשערה.
״תעיף את הידיים שלך ממני.״ אומנם היא שיכורה אבל תמיד הייתה ותהייה עוקצנית כזאת.
״את רוצה את המסרק את הזה מחוץ לשיער שלך?״ היא מהנהנת כשעיניה החתוליות לפתע הופכות לאותן עיניים גדולות שהייתי רגיל להכיר ולאהוב. אני מסמן לה להסתובב עם האצבע, היא נענית לפקודתי כך שלא עוברת שנייה ומול עיני נמצא שערה הבלונדיני והארוך, אותו שיער שהייתי רגיל להכיר ולאהוב.
אני משחרר את המסרק משערה לאחר התאבקות קלה.

״סיימת כבר?!״ היא נושפת ביאוש מוחלט, ״חכי רגע, את החלק האחרון מאיפה אני מביא?״
״מלמטה.״
״אוקיי רגע... נראה לי שסיימתי.״ אני עושה מה שהיא אומרת לי וקושר את הגומייה השחורה שהיא הביאה לי, ״אאוץ׳! תזהר שמה!״ היא צועקת, ניתן לשמוע שהיא עדיין בענן ערפל של שיכרון.
״אתה יודע..״ היא מסתובבת מהר ומועדת, למזלה אני נמצא במקום הנכון כי היא מתנגשת בי, להפתעתי היא נשארת שם. ״אוי, סליחה.״
״מה רצית להגיד לי?״
״אני עייפה.״ היא מנענעת את ראשה על החזה שלי, פאק. למה זה מרגיש טוב, אלוהים אני חייב להתרחק ממנה. ״בואי נשים אותך במיטה.״
אני לא שואל אותה לפני שאני מרים אותה כשהיא מחבקת אותי כמו דוב, ומניח אותה במיטה שלי, היא מתכרבלת בתוך עצמה ונרדמת בשניות.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי אותה ככה, שלווה, ילדותית, מלאכית. פאק אלוהים! אני מתחיל להישמע כמו אותו ילד מאוהב.

אני פושט את החולצה שלי יחד עם המכנסיים, נשאר רק בתחתונים ופותח את דלת החדר, מציץ החוצה ושם לב לחבורה שלי יחד עם מרי ועוד כמה בנות מסדרים את הכל למטה, ידעתי שאני יכול לסמוך עליה.
אני סוגר את הדלת ולוקח כרית, מניח אותה על הרצפה ונשכב לצד המיטה. ״לילה טוב, נערת החזיות.״

_____________

״אלוהים! למה אתה בחדר שלי סוטה?!״
להתעורר לקימברלי הפיכחת זה לא נעים במיוחד, בעיקר לאוזניים שלי.
״אני לא חושב שהחדר שלך בגווני אפור, צ׳רי.״

פאק. לא עשיתי את זה עכשיו.
לא.לא.לא.
אני לא השתמשתי בשם הכינוי הקודם שלה, נכון?!