across the road

פרק 17- פסיכופט

קימברלי ג׳ונס-

מרי מעבירה בשערי את המברשת בפעם הנוספת בזמן שאני ממשיכה לאכול מגלידת השוקולד האהובה עליי.
החלטנו שאחרי המקרה שקרה אתמול, הכי טוב בשבילי זה לשבת בבית ולנוח, לצפות בסרט ולאכול גלידה, אז זה מה שאנחנו עושות, כל היום בערך.
בחרנו לראות את הסרט ׳היומן׳ שזה הסרט האהוב עלי, ובכל הזדמנות שתיהיה לי אני אראה אותו, כולם יודעים שהז׳אנר האהוב עלי זה רומנטיקה, ו׳היומן׳ זה הסרט הרומנטי הכי טוב שיצא לי לראות.

״את רוצה לדבר על אתמול?״ לאחר שמרי מסיימת לסרק אותי אנחנו מחליפות תפקידים, עכשיו היא אוכלת את הגלידה ואני מסרקת את שערה הג׳ינג׳י והארוך.
״אין לי מה להגיד... הייתי תחת השפעה של אלכוהול ולא חשבתי על המילים שלי לפני שהוצאתי אותם מהפה.״
״אבל את לא חושבת שיש אמת בדברייך?״ אני ממשיכה לסרק את מרי ולא מוציאה הגה מפי, חושבת על האמת, והאם באמת אמרתי את כולה אתמול.
״את לא חייבת לענ-״
״הייתה אמת. כל מילה ומילה שהוצאתי מהפה שלי הייתה אמת מוחלטת מרי. אני לא מסוגלת יותר! בשעות שכולם ישנים אני מרגישה שאני מתחרפנת, מתחרפנת מהמחשבות שלי, הם כמו שדים... אחרי שחזר לי הזיכרון הכל התחיל להיות קשה יותר, דפוק יותר, מסובך יותר.״

אני נשברת. לא מסוגלת להחזיק יותר בפנים.
״למה את לא מעירה אותי קימי?״ היא מסתובבת לעברי לאחר שהניחה את הגלידה על שולחן הקפה, ״אני לא רוצה להיות קוץ בתחת.״
״שום חוץ ושום נעליים! מעכשיו כל פעם שאת יוצאת מדעתך את מגיעה אליי, ואני אהיה איתך, אסבול איתך. אנחנו ביחד בזה.״ היא אוחזת בשתי ידיי ומביטה בי, לתוך עיני, היא מצליחה לראות הכל דרכן, אני יודעת זה.

״את יודעת.. זה מזכיר לי את התקופה שאבא שלי היה גר איתנו. זה היה סיוט. הוא היה חוזר מהעבודה במוסך ומשתלט על הסלון, אני זוכרת שהוא היה שולח אותי ואת רייס אליכם בשביל שהוא יוכל להביא בחורות הביתה, לפעמים הן היו בגיל שלי ושלך...בגללו לא הצלחתי לישון, כל הזמן הייתי במחשבות, הוא היה פדופיל, פאקינג פסיכופת.״ אני מתקפלת כשכאב ראש מפלח את ראשי, לא שוב.
אבל זה לא קורה.
לא עולה לי שום זיכרון. כלום.
״את בסדר?״
״כן כן פשוט תקף אותי כאב ראש נוראי.״ אני קמה למטבח כדי לשתות כוס מים, ״אולי כדי שנפסיק לדבר על דברים רעים, הגיע הזמן לדברים טובים! מה איתך ועם נייתן?!״ היא קופצת על הספה כשכרית כלואה בין שתי ידיה. ״מה איתנו?״
״נו באמת... הייתם יחד כל המסיבה! אפילו רייס שאל אותי מה אתם.״
״רייס שאל אותך מה?!״ אני כמעט נחנקת מהמים שהחליקו זה הרגע לגרוני, ״אם את ונייתן ביחד..״ היא מפסיקה לקפוץ ומצטרפת אלי למטבח.
בזמן שאני מתיישבת על השיש הקריר, מרי נגשת לארון החטיפים ושולפת שקית פופקורן ותרסיס חמאה, ״אנחנו לא ביחד, אבל הוא לא רע.״ כשמבטה של מרי נוחת עלי רעש דלת המיקרו שנסגרת נשמע,
״לא רע?! הוא מעולה! תגידי את זה.״
״לא אומרת שום דבר.״ אני לוגמת מכוס המים שלי, ״תגידי את זה.״
״מיי, הוא באמת מתוק אבל אני לא מרגישה את הפרפרים איתו.״
מה שעם אח שלך אני כן.
״תנסי, לכי תדעי...״ צפצופים מעידים על כך שהפופקורן מוכן, מרי שולפת קרעה מהמגרה ושופכת את הפופקורן לתוך, היא מרססת מעט תרסיס חמאה ומתחילה לאכול.
״אני חושבת שאני באמת אנסה, מחר.״ מרי עוצרת ביס בהלם, ״את אמיתית?!״ היא שואלת בפה מלא, אני מצחקקת וגונבת חופן פופקורן. ״לגמרי.״

——————

״היי ג׳ונס!״ סייג׳ קוראת לי ולמרי כדי להתיישב לידן באולם ההרצאות, אנחנו פוסעות את דרכינו דרך המוני הסטודנטים בשורה, ״היי! ראיתן מה קרה אתמול?״ אני ממהרת לשאול, ״כן.. אבל אל תיהיה עצובה, זה שטויות, פעם אחת סופיה עשת-״
״אוקיי וכאן נגמר השיתוף, תודה לך סייג׳.״ סופיה משתיקה את סייג׳ במהירות, ״טוב אבל שתדעי שמה שקרה לה, הרבה יותר מביך ומשפיל ממה שקרה לך.״
״תודה לך!״ סופיה אומרת בהתלהבות צינית.
כל הסטודנטים שותקים ברגע שהמרצה נכנס אל החדר, ״שלום לכולם. אני אלכס וויליאמס, ואני הולך להרצות על נושא הקרימינולוגיה, זה מקצוע חדש באוניברסיטה שהחליטו לצרף השנה, בגלל זה גם שנה א׳ פה, וגם שנה ב׳, שנה ג׳ גדולה, לכן היא תיכנס אחריכם... אשמח לשקט במהלך ההקדמה, בהצלחה.״ ואילו מילותיו האחרונות לפני שהוא מתחיל להרצות, אני שותקת ומתעניינת מאוד, הריי אני למדתי קרימינולוגיה בבית הספר.

״בן של זונה!״ קולו של רייס נשמע בבירור באמצע ההרצאה.
אני ומרי מביטות אחת בשנייה לפני שאנחנו קמות ומסתערות אל עבר החצי של שנה ב׳.
״רייס תרגע!״ קווין נדחף לויכוח, ״מה קורה שם?!״ אלכס קורא מהבמה שנמצאת למטה, בערך מאה וחמישים מדרגות מהשורה שלנו.
אף אחד לא עונה למרצה כמובן, כולם עסוקים בויכוח של רייס ומי שזה לא יהיה, ״חתיכת פחדן!״ רייס משתמש באלימות, עד לכאן אני יכולה לשמוע את האגרוף ששבר את שיניו של המסכן.
אני מצליחה לקלוט את רייס, טי-ג׳יי, קווין ו... נייתן.

פאק.

״חברה שלך פחדנית! ולא אני לא מדבר על החברת סטורי שלך, אני מדבר על הדפוקה הזאת קימבר-״ הוא לא מצליח לסיים את המשפט כי רייס מתחיל להכות אותו בחוזקה, בחיים שלי לא ראיתי את רייס ככה.

כל כך עצבני. ממש כמו פסיכופט.