across the road

פרק 18- עשר בלילה

רייס קופר-

״ההתנהגות שלך לא ראויה ולא מקובלת!״ אני יושב יחד עם נייתן בחדר ההנהלה של האוניברסיטה כדי לספוג את כל הצעקות של המנהלת.
למרות שאף אחד לא יודע מה קרה.
הוא דיבר כמו פחדן! חתיכת אפס!
״אני מצטער.״ אני נאלץ לנשום כמה נשימות כדי להרגיע את עצמי, בכל זאת, האוניברסיטה הזאת היא הקריירה שלי, המקום בו אני מתחיל כשחקן פוטבול קטן והופך גדול וגדול יותר עם כל אימון וכל משחק.
״לצערי הסליחה שלך אינה מספיקה... אתה מושהה מהמשחק הבא.״ המנהלת מטיחה בי את האמת, עמוק בפנים אני יכול להרגיש את הכאב, ואת הבעבוע של העצבים.
בעיני אני רואה אדום, ומרגיש כמו שור, שרואה את המטרה שלו.
אבל אני לא משדר שום חולשה, מנסה להתנהג בבגרות, כי עצבים, צעקות וקללות, יובילו להחמרה של המצב.
״איך אתה נייתן?״ המנהלת פונה אל נייתן, שיושב על כיסא העור החום שלידי, עין שמאל שלו התחילה לקבל גוון סגלגל עם נגיעות כחולות וצהבהבות, מה שאומר שהפנס בדרך, שפתו התחתונה בעלות חתך, ואפו מדמם.
״בסדר, זה כלום, חטפתי יותר מזה..״
הכי הרבה שהוא חטף זה את תיק המעצבים והיוקרתי של אמא שלו לכתף, אבל אני יושב פה, ושומע את זיוני השכל שלו בלי היכולות להגיב, כי מה יעזור לי להגיד את האמת, להגיד איך הוא לכלך על קימברלי, איזה מילים יצאו לו מהפה, אילו תוכניות היו לו לכבודה, הוא תכנן להשתמש בה כאילו היא משחק ילדים ארור.
הגיע לו. הגיע לו כל פאקינג דבר.
זה היה מתוק מאוד לראות אותו סובל, סובל בזכותי.
הייתי עושה את זה עוד כל כך הרבה פעמים, בשביל קימברלי, הייתי נכנס גם לכלא.

——————

״חתיכת בן של אלף זונות!״ קווין כמעט יוצא מחדר הכושר אבל אני עוצר אותו, ״עזוב אותו, זה יעלה לך ביוקר.״
״על הזין שלי! מי הוא בכלל שידבר אליה בצורה כזאת?!״
״קווין תרגע בן אדם! טיפלתי בזה, ועוד מילה אחת, גם אני גם אתה וגם טי-ג׳יי נהרוס אותו.״ אני מביט בעיניו המכווצות של קווין, עיניים שיכולות לשלוח קרני לייזר אדומים לכל עבר, ולהשמיד כל דבר שעומד בדרכו.
״איפה הבן זונה!״ טי-ג׳יי נכנס לחדר הכושר בסהרה וגורם למבטים של כולם להתרכז בנו, ״להירגע! טיפלתי בו, הכל בסדר... אני לא צריך גם אותכם מחוץ למשחק.״
״פעם הבאה אני מזיין אותו.״
אנחנו מסיימים את השיח על נייתן ומתקדמים לכיוון המשקולות, לפחות ככה הם חושבים, כי אני לגמרי לא עזבתי את זה.
ולגמרי לא טיפלתי בנייתן.
יש לי עוד כל כך הרבה דברים לסדר איתו, הוא הולך לשלם על מה שהוא אמר, על מה שהוא תכנן לעשות.
אבל רק אני אגרום לסבל שלו. אני היחידי שאגרום לו להצטער על הרגע שבכלל חשב על קימברלי כמשחק.
אני ורק אני.
״גבר אתה חיי?״ קווין מעיר אותי ממחשבותיי, אני מהנהן ומתמקם תחת מתקן הבנץ, אני מתחיל להרים את המשקולת בזמן שקווין ממשיך לדבר.
״נסיים פה ונלך להתארגן לאימון?״
״אני בעד.״ טי-ג׳יי אומר ומחליף אותי במתקן.

אני יוצא מהמקלחת אחרי יום ארוך, מקלחת קרה כקרח.
האימון הלך טוב מאוד, אבל זה לא שווה כלום כי אני לא משחק, למרות זאת המאמן השאיר לי הודעה ברורה בוואטסאפ, ׳אתה מחויב להגיע לאימון, ולתת מעצמך כאילו אתה עולה לשחק, מאוכזב ממך בן, נייתן הוא חבר קבוצה.׳
היה לי קשה לקרוא את ההודעה הזאת, בכל זאת, גם הזכר לכך שאני לא משחק, וגם לשמוש את המאמן אומר לי שהוא מאוכזב ממני, והוא כמו אבא שלי, האבא האוהב שלי, האוהב שבחיים לא היה לי.
לאחר שאני לובש זוג מכנסיים ומוותר על חולצה אני מתיישב על הספה, מדליק את הטלוויזיה וגונב את אחד משלטי המשחק שנמצאים על שולחן הקפה.
רגע לפני שאני הורג את האויב שלי דפיקות נשמעות על דלת הבית, בגלל שקווין הלך לבית מרקחת כדי לקנות משחה לשיכוך כאבים כי עיקם את הקרסול במהלך האימון היום, אני עוצר את המשחק והולך אל הדלת.
כשאני פותח אותה קייסי מתחילה לנשק את צווארי, הפעם שום טלפון לא חוסם את שדה הראייה שלי.
״קייסי?״
״אממ?״ היא מהמהמת אך לא מפסיקה לנשק אותי, וזה מוזר, ״היי היי, תפסיקי רגע.״ היא עונה לבקשתי ומפסיקה, מביטה בי בעיניים גדולות שאני לא מכיר, ״מה קורה פה?״
״אני חייבת לדבר איתך על משהו.״ אני רק מהנהן ונותן לה להיכנס.
כשאנחנו מתיישבים על הספה היא פונה אלי, ״אני אעשה את זה קצר, נייתן מתחנן לאנוס את קימברלי היום בשעה עשר.״
ובמילים אילו מסך שחור נופל עלי.
״איך את יודעת?!״ אני מתרומם במהירות מהספה, ״אני והוא תכננו משהו קטן עליה לפני כמה ימים, ראיתי ושמעתי שאתם ממש קרובים ולא רציתי שהיא תגנוב לי אותך-״
״אנחנו לא באמת ביחד.״ אני ממהר לתקן, ״אני יודעת, אבל בגלל שפיתחתי אלייך רגשות אמיתיים, לא רציתי שהיא תעמוד לי בדרך. ואני מרגישה רע שזה יצא משליטה, זה התחיל בסתם התערבות שנייתן לא יוכל להשיג אותה והתגלגל לזה, הוא יאנוס אותה.״ אני מסתכל בשעון שמעל הטלוויזיה ונשארו לי רק עוד עשר דקות, אני רץ החוצה במטרה להספיק, כי המעונות של הבנות נמצאות בצד השני של הקמפוס.

אני ממהר את דרכי במדרגות לקומה שנייה, ומשם אני רץ אל סוף המסדרון ודופק על הדלת בחוזקה, ״קימברלי תפתחי!״ אני דופק שוב, אבל היא לא פותחת, אני שותק לכמה רגעים ושומע את צעקותיה של קימברלי מהצד השני. בלי לחשוב פעמיים אני שובר את דלת המעונות ומנסה להיכנס לחדר של קימברלי, שוב פעם אני דופק הפעם חזק יותר, ואחרי שאין לי מענה אני שובר גם את הדלת הזאת.
והמראה שאני רואה, זה הסיוט הכי שחור שלי.

נייתן מעל קימברלי, רק עם תחתונים, כשהיא מתחתיו מתנגדת עם הלבשה תחתונה בלבד.
אני לא מצליח לחשוב בהיגיון לפני שאני משליך אותו על הרצפה בחוזקה מטורפת שהוא משתתק לכמה רגעים, ״יש לך משאלת מוות?!״ אני אומר בצעקה ומתחיל להכות אותו ללא רסן, רק כשקווין שואג לעברי, ״רייס!״
אני עוצר, מביט בגוף החבוט של נייתן, ״זוז! תן לי להמשיך!״

———————

קימברלי יושבת על הספה במעונות שלי ושל קווין יחד עם מרי, בזמן שאני מכין להן משהו לאכול, קווין שוטף את הדם שנקרש על ידיו, וטי-ג׳יי נכנס במהירות למעונות.
״מיני ג׳ונס?״ הוא קורא בעדינות, היא מסתובבת אליו במהירות וקופצת עליו, הוא מרים אותה והיא מתחילה להתייפח על כתפו.

״אני נזכרתי במשהו.״
פאק.
היא נאנסה בעבר?