המזכירה של השטן

פרק 79

סטיב-

שמתי יד על הגרון שלי והרגשתי גרגרת שחונקת אותי, עיסיתי את הגרון כדי שאוכל לנשום. העיניים שלי נשרפו ועצמתי אותן, אני חייב להשתלט על עצמי. הדם של קורי הגיע עד מחוץ לבית וצבטתי את עצמי הכי חזק שאני יכול כדי לקום מהסיוט.

שמעתי את הצרחות של לוסי ואת התחנונים שלה "בבקשה קורי תסתכל עליי!" היא יבבה והתייפחה ברעש כבד, הלב שלי רעד בתוך הגוף שלי. "ר-רוצח!" לוסי צעקה ושמתי יד על הראש שלי, כאב ראש אחז בי והרגשתי סחרחורת, אני בקושי מצליח לנשום אז לזוז? אני נטוע במקומי כמו פחדן.

"תנשמי לוס, הכל יהיה בסדר הגבר לא יפגע בך." אמא שלה דיברה על קורי, "הוא ל-לא רצה לפגוע בי," הקול המפוחד שלה הכאיב לי. "זה בסדר לוס, הרגתי אותו." עיניי נפקחו והנשימות הרועדות שלי כבר היו כבדות. קיבלתי החלטה.

נכנסתי לתוך הבית במהירות, הצעדים שלי עשו רעש ואבא שלה הבחין בי. הרפלקסים שלו היו איטיים יחסית למישהו ששירת בצבא. ברגע שאבא שלה אחז בנשק בעטתי לו ביד והנשק עף לצד, לכמה שניות לוסי הסתכלה עליי בעיניים מבועתות ומזועזעות.

"תיזהר אוון!" אמא של לוסי צווחה והוא ניסה להגיע לנשק, ידו נשלחה אל השוטגאן ודרכתי על היד שלו. הרמתי את השוטגאן מהרצפה וכיוונתי לראשו.

"ס-סטיב.." לוסי מלמלה בבכי מהצד ולא הבטתי בה, ההבנה הכתה באוון. "אתה הבוס שלה." לא עניתי לו, צמצמתי את עיניי והתכוונתי ללחוץ על ההדק אך היה משהו שהייתי צריך לדעת קודם.

"למה הרגת את האישה לפני חמש עשרה שנה?" הוא כיווץ את גבותיו בבלבול וניסה להיזכר. "האישה שקרעת את הבטן שלה עם זכוכית." הזכרתי לו ועיניו התעגלו בהבנה.

"למה רצחת את אמא שלי?!" שאלתי בטון נוקשה וקירבתי את השוטגאן לראש שלו, עיניו נפערו בפחד. "היא עמדה למו-" הוא תירץ, "היא הייתה יכולה לחיות!" הוא הרים את הידיים שלו כאות כניעה.

"מי אתה..?" שמעתי את אמא של לוסי שואלת והסתכלתי על בראד שנכנס לסלון. הוא אפילו לא העיף מבט בלוסי ובאמא שלה שהן על הרצפה לידו או עליי מכוון נשק לראשו של אוון.

עיניו היו ממוקדות בגופה של קורי, הוא לא ענה לאמא של לוסי כי הוא היה שקוע בעולם משלו. הידיים שלו התעוותו והוא איגרף אותן, הנשימות שלו היו יותר מרק נשימות כבדות. אלה נשימות כבדות, כועסות וזועמות.

בראד התקדם אל קורי והסתכל לתוך העיניים הפעורות והריקניות שלו, הוא כרע ברך מול קורי ובחן את גופתו בזמן שהעיניים של בראד היו חלולות. אף אחד לא זז ואני מתכוון לזה, כולם עצרו את מה שהם עשו והביטו בכאב הניכר לעין של בראד.

הוא נעמד והסתכל על אוון בעיניים קרות, הכעס של בראד תמיד בוער בעיניו אבל הקור שהחליפו את האש בעיניים שלו שלחו אפילו בי גלי צמרמורת. לא ראיתי אותו ככה בחיים.