פרק 94

1.9K 200 186
                                    

לוסי-

"לאן את קמה?" בראד שאל כשקמתי מהספה כדי ללכת וללגום מים בשביל להשביע את הצמא. "אני הולכת לשתות." אמרתי לו ובעדינות הוא משך אותי בחזרה לישיבה. "זה בדיוק הקטע הכי טוב. זאק לך תביא לה לשתות, היא חייבת לראות את זה."

זאק קם מהספה ללא תלונה, הם נהיו מאוד מעצבנים. אני רק בחודש השביעי שלי להריון והדאגה שלהם חונקת אותי. כל פעם שאני רוצה לשתות או לאכול הם ישר משרתים אותי. אני מבינה את הכוונה שלהם אבל אני לא עושה כלום חוץ מלשכב בספה כל היום.

השעה מאוחרת, כבר 00:37 בלילה, הסכמתי לבקשתו של בראד לצפות איתו בסרט כדי להעביר את הזמן אבל אני לא חושבת שאני ובראד באותו הקו, לא חשבתי שזה יהיה סרט אימה. חשבתי שאני אפחד, אגעל או מן תחושה אחרת שלילית אבל זה לא קרה.

שמתי לב כמה הסרטי אימה האלה לא מפחידים. בראד אמר שאני 'הנקבה היחידה' שצפתה איתו בסרט אימה מפני שמלאני וקרולינה מפחדות, למרות שאני בטוחה שאם קרולינה הייתה בסרט אימה אז היו מפחדים ממנה.

"תשתי לוסי, את צריכה עוד משהו?" זאק מעביר לי כוס מים, אני לוקחת את הכוס מהיד שלו. בהתחלה היה לי מוזר להפסיק לקרוא לו זאקרי, הכרתי אותו יותר לעומק והתחלתי לקרוא לו זאק.

"תודה ולא זאק, אין סיבה שתמשיכו לקום בשבילי." גם בגלל שמפני כל רגע אני מרגישה רעבה או צמאה, במקום לעזור לי הם נהיו עבדים לחשקים שלי.

"יש סיבה למה יש לנו רגליים, כל מה שאת צריכה תבקשי מאיתנו." זאק אמר והנהנתי, אני מודה לו על זה. שתיתי מהמים והרגשתי את הגרון היבש שלי נרטב. "נו באמת! הוא בדיוק מת ולא הסתכלת, זאק אתה מסיח את דעתה." בראד התלונן והריץ את הסרט לאחור. "תצפי לוסי, תראי איך הוא נופל לבריכה של חומצה." בראד אמר והדלת של הבית נפתחה, ישר ידעתי מי נכנס.

קמתי מהספה, "מצטערת בראד, כנראה שזה לא יהיה עכשיו." הוא סינן קללה בשקט וצחקתי, הלכתי לעבר הכניסה של הבית. "אני עדיין לא מבין למה עברנו לבית המפואר הזה, תראה כמה היא צריכה ללכת רק כדי להגיע." שמעתי את הקול של זאק.

הבית הזה עצום, עברנו אליו לפני חודשיים ובהתחלה התלהבתי עד שגיליתי שצריך לעשות הליכה רצינית ממקום למקום, במצב שלי ללכת מהסלון למטבח גומר אותי. יש לנו חצר עם בריכה, חדר כושר, אפילו חדר קולנוע. חשבנו שזה יתרון עד שאנג'ל התחילה ללכת ולהיעלם בכל המקומות האלה, תמיד איידן היה היחיד שמצא אותה.

הדלת נטרקה ודפיקות הלב שלי האיצו כשראיתי את סטיב. החולצה הכחולה של המשטרה הולמת אותו יותר מדי, שרירי הזרועות שלו בולטים והחיוך שלו כשהוא רואה אותי גורם לי לרעוד. סטיב הוא גבר, המטרה שלו בעולם הזה זה להציל חיים של בני אדם.

זה למה הוא היה מנהל של Sl, עכשיו הוא שוטר רגיל
טוב.. לא בדיוק. הוא שוטר חתיך, חזק, חכם ורגיל. אני יודעת שככל שהוא יהיה שוטר הוא ימשיך להתקדם בדרגות עד שיגיע לדרגה הכי גבוהה כמו שעשה בSl.

המזכירה של השטןWhere stories live. Discover now