שבוע לפני הטיסה המתוכננת שלהם להרי-מונטנה, החבר של טליה בוגד בה והיא מחליטה לטוס לבדה לחופשה, לפני שהוא יספיק לרוץ ולספר לחבריהם המשותפים על מה שעשתה בתגובה. כמובן שלא הכל הולך כמתוכנן ולאחר שנאבדת ביער, מגיעה אל שומר היערות המקומי.
כל מה שקיילבּ מק...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"... וזה החדר שלך."
האישה הנחמדה שאת שמה אפילו לא ידעתי, הושיטה לי את המפתחות. חיוכה התמלא בניצוצות שסינוורו אותי עד עיוורון. הזוי לראות אנשים כה שמחים באזור הקר הזה של ההרים ועם זאת, איכשהו זה גם התאים. המקום היה שקט והאווירה העניקה לאדם שלווה מוחלטת.
"תודה רבה." חייכתי ובתגובה היא עצרה וסרקה אותי. עיניה החומות חלפו לאורך גופי בתנועה מהירה, כאילו שלראשונה מאז שנכנסתי לתוך המוטל שלה, היא הבחינה בי כבן-אדם ולא כעוד אחד מהלקוחות שלה. "אממ... קרה משהו?" ניסיתי להסתיר את השעשוע שלי.
היא הנידה לשלילה ואמרה, "אני פשוט תוהה, יקירה; מה צעירונת כמוך איבדה כאן בהרים שלנו?" היא קימרה את אפה והמשיכה, "ועוד בתקופה הזאת של השנה. זה הזמן של הגברים לצוד את הארנבונים שלהם – או מה שזה לא יהיה. ואת לא נראית לי אממ... כמו איזו ציידת מיומנת. את לא נראית כמו מישהי שיכולה להחזיק סכין חמאה ביד, שלא לדבר על רובה."
"אוה, לא." נחרדתי. "אני לא באתי לכאן בכדי לצוד. אני לא בקטע של אממ... כל זה." הנפתי את ידי בביטול. שערות ידיי הסתמרו רק מהמחשבה שמישהו הגיע לכאן בכדי לרצוח חיות חסרות ישע. "רציתי, אממ... כלומר לנוח קצת מחיי העיר הגדולה." לרגע חשבתי שמשהו הבריק בעיניה הכהות, אך הוא נעלם בין רגע. פתחתי את פי ומבלי לחשוב אמרתי, "לא יצאתי לחופשה כבר המון שנים, אז אמרתי לעצמי; למה לא." שיפשפתי את העייפות מעיניי.
בטח דמיינתי את זה...
"אוה, יקירה." היא השיבה ולקחה את ידי בין שתי ידיה השחומות. "אני בטוחה שזה שפגע ביפייפיה שכמוך, ממש מתחרט על זה עכשיו." עיניי התרחבו למשמע דבריה ולהט שצף את פניי, אחד שהתפשט לאורך גופי תחת מבטה הבוחן. "אני כל-כך מצטערת בשבילך –"
"אוה, לא! ממש לא זה!" התפרצתי. עד כמה ראו את זה עליי? "אני בסדר גמור. החברים שלי הבריזו לי... ה-הם היו אמורים לבוא לכאן ביחד איתי, אבל ביטלו את הטיסה." מיהרתי להסביר את החצי-שקר שלי, למרות שלא ידעתי אפילו למה הייתי צריכה להסביר את עצמי בפניה. "קוראים לי טליה, אגב." ניסיתי לשנות את הנושא.
