שבוע לפני הטיסה המתוכננת שלהם להרי-מונטנה, החבר של טליה בוגד בה והיא מחליטה לטוס לבדה לחופשה, לפני שהוא יספיק לרוץ ולספר לחבריהם המשותפים על מה שעשתה בתגובה. כמובן שלא הכל הולך כמתוכנן ולאחר שנאבדת ביער, מגיעה אל שומר היערות המקומי.
כל מה שקיילבּ מק...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לקראת הערב יצאתי דרך השביל שהוביל אל המוטל ופגשתי את דניאל בפתח היער. הוא התקדם אליי מהצד השני, חיוכו התרחב ברגע שראה אותי. המניאק. בטח התרגש רק מהמחשבה שישכיב את הבלונדינית. כיווצתי את מצחי ועצרתי כנגד המחשבה, מחכה שהוא יתקדם אליי.
"אתה פה." הוא טפח על כתפי בשנייה שראה אותי. "הייתי חייב להריץ את הזאב. לא רוצה לגמור מהר מדי, אם אתה מבין את כוונתי." הוא ציחקק לעצמו.
בוא נוריד לו את הראש!
"תירגע!" פלטתי בחוסר שליטה.
"מה?" השריף היטה את ראשו.
"כלום." הצבעתי לעבר המוטל ואמרתי יותר לעצמי מאשר לו, "בוא נסיים עם זה."
יצאנו לכיוון השביל הראשי. האגם – שהיה שייך למרחב של המוטל – הציץ מבין העצים הגבוהים. ככל שהתקרבנו, כך גם ניתן היה לראות את המרפסת הארוכה שעמדה מול האגם והתפרסה לאורך הבניין.
הציידים הזקנים העמידו את הגריל שלהם ליד המים. אחד הפשיט את החיה שהם צדו וחתך את בשרה, השני הכין את הגריל והדליק את האש בזמן שעישן סיגרייה ואילו השלישי ישב על הכיסא, על גבי המרפסת ודיבר עם הבחורה.
שלנו!
הדוב הזה התחיל להימאס עליי. השתדלתי להתעלם ממנו, העיניים שלי מתרכזות בה. למרות שהיא דיברה והשיבה לדבריו של הזקן, מבטה חזר והתרכז מדי פעם על הצייד שהפריד את הבשר מהעצמות של החיה המסכנה. יכולתי לראות את חוסר הנוחות שלה והדאגה שציירה את פניה. היא חזרה וחייכה בחיוכה המעושה אל הזקן שדיבר אליה, מדי פעם מהנהנת בראשה, כאילו מקשיבה לו.
היא לא מרגישה טוב, הדוב אמר בדאגה.
"זין, מעניין מה הוא אומר לה?" שמעתי את דניאל, "היא נראית, כאילו שהיא עומדת להקיא..." הנעתי את ראשי קדימה ונשפתי בחוסר שליטה, דבר שגרם לגבותיו להתכווץ. "מה?" הוא הבחין בתנועה שעשיתי והחזיר, "מה קרה? מה פספסתי?"
