שבוע לפני הטיסה המתוכננת שלהם להרי-מונטנה, החבר של טליה בוגד בה והיא מחליטה לטוס לבדה לחופשה, לפני שהוא יספיק לרוץ ולספר לחבריהם המשותפים על מה שעשתה בתגובה. כמובן שלא הכל הולך כמתוכנן ולאחר שנאבדת ביער, מגיעה אל שומר היערות המקומי.
כל מה שקיילבּ מק...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נרתעתי כמה צעדים אחורה. רציתי לברוח, אך רגליי היו מקובעות לרצפה. לא יכולתי להניע את עיניי מזוג עיניו השחורות של הדוב. הוא היה ענקי. פשוט עצום ו... יפה? אלוהים, איך דוב יכול היה להראות כה מרהיב? הפרווה החומה-כהה שלו הבריקה, כאילו שניסתה להצביע על הגרנדיוזיות שלו.
"ק-קיילבּ...?"
צליל שקט ועדין יצא מפיו, כאילו שהוא נהם ועם זאת נזהר לא להבהיל אותי. פניתי אליו, אל דלתות המרפסת. הייתי צריכה לסגור את הדלתות, לנעול אותן ולהסתתר כאן עד שאחזור לניו-יורק. אך הגוף המטומטם שלי נע מעצמו והתקדמתי אליו, יוצאת אל הגשם.
"קיילבּ, זה באמת אתה?" עצרתי, "זאת שאלה ממש מטומטמת, לאור העובדה ששינית את הצורה שלך מול הפנים שלי." נחרתי כשעניתי בעצמי על השאלה, "תקשיב לי! אני נשמעת כמו משוגעת. אם אתקשר עכשיו למשטרה ואספר להם שאיש הרים סקסי שינה את צורתו והפך פתאום לדוב, ייקחו אותי ללוני-בּין. ובבית משוגעים אני רק אהפוך למשוגעת יותר."
הוא הניד את ראשו המסיבי מצד לצד.
"אתה מסמן לי לשתוק?!" כיווצתי את מצחי והוא נשף בתגובה, "תראה אותך, אפילו בצורה הזאת אתה עונה לי עם ה-המפף שלך." התעצבנתי.
הוא צעד אליי צעד והשפיל את ראשו, כך שמצחו פגע בחזי בתנועה קלה. ליבי השתולל בין כותלי חזי וחשבתי לרגע שהוא ינשך את הפלג גופי העליון מהמקום ואדמם כאן למוות. הייתי אמורה להירתע ולברוח, אבל לא יכולתי לזוז. ראשו דחף כנגדי בפעם השנייה ותהיתי, אם הוא רוצה שאגע בו. הרמתי את ידי בזהירות רבה והנחתי אותה על הפרווה הרכה שלו בין עיניו.
"לעזאזל, אתה רך." פלטתי ומיהרתי להוסיף, "רק אל תנשך לי את היד מהמקום."
הוא גרגר בתשובה והניע את ראשו מצד לצד, כאילו שניסה למרוח את עצמו על חזי. לא ידעתי בכלל שדובים מגרגרים. אצבעותיי חדרו לתוך הפרווה שלו וסירקו אותה אחורנית. אני ליטפתי דוב. אני פאקינג נגעתי בחיה ענקית שיכלה לרמוס אותי במקום.
