שבוע לפני הטיסה המתוכננת שלהם להרי-מונטנה, החבר של טליה בוגד בה והיא מחליטה לטוס לבדה לחופשה, לפני שהוא יספיק לרוץ ולספר לחבריהם המשותפים על מה שעשתה בתגובה. כמובן שלא הכל הולך כמתוכנן ולאחר שנאבדת ביער, מגיעה אל שומר היערות המקומי.
כל מה שקיילבּ מק...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"טליה, ראית את המאמר האחרון?" שמעתי את דולי.
היא הציצה לתוך המשרד האחורי וחייכה, גומות עיטרו את לחייה והיא הרחיבה את עיניה. משהו אמר לי שהמאמר היה חשוב. הורדתי את אוזניות הבּיט מראשי והנחתי אותן על השולחן ליד המחשב הנייח. שלחתי את ידיי לכל עבר והתמתחתי, למשמע הצליל שהשמיע גבי בכאב.
"מה כתבו הפעם?" נשענתי לתוך כיסא המשרד שלי ולא יכולתי שלא לחייך בתגובה להבעתה.
דולי אהבה את כל מהדורת הרכילויות. זה היה החלק האהוב עליה מכל העיתון הארור. היא התקדמה אליי, דמותה הגבוהה נשענת מעליי. עיניה הענבריות נראו זהובות מקרוב, אבל זה היה טבעי. הזאבה שלה אהבה להצהיר על עצמה בכל פעם שהייתה קרובה מספיק. דולי הסבירה שזה היה בגלל שהריחה את קיילבּ עליי והריח של הדובים היה האחרון מהאהובים עליה.
"הם כתבו על זה ששמורות הטבע מתחילים לקבל המון משקיעים ואחת הסיבות לכך הם העיצובים שלך." כיווצתי את מצחי כלא-מאמינה למשמע דבריה, "מן הסתם שהם כתבו על דברים אחרים, אבל כתוב שם שלדעתם המיתוג המחודש והעיצוב של חנות המתנות שהצמידו למרכז השמורה, הוסיף לגדילת המשקיעים."
לקחתי ממנה את העיתון וסקרתי את המאמר בעיניי. כמובן שהיא הגזימה. החלק הנאמר על העיצוב בקושי הוזכר במשפט וחצי, אבל הוא עדיין היה שם. חייכתי בהתרגשות. הם כתבו על המיתוג המחודש של שמורת הטבע במונטנה ובצפון קרוליינה ועל התוכניות להתפשט לשאר השמורות. שון צדק כשהוא הציע לי לעבוד עם מחלקת השיווק והמיתוג של שמורת הטבע. לא חשבתי אפילו שאצליח להתחבר לעבודה הזאת, אבל איכשהו אחרי כמעט חמישה חודשים הצלחתי.
הצלחתי למצוא עבודה שנהניתי ממנה.
הצטרפתי למרכז השמורה ושון פתח משרד נפרד במוקד השירות בעיירת דורמנט, ארבעים דקות מהיער. בו אני ודולי עבדנו ביחד על המיתוג והשיווק של חנות המתנות וסמי (או איך שדולי אהבה לקרוא לו, "הדוב הזקן") עבד במוקד השירות והתעסק בטלפונים. דולי הייתה אחראית על השיווק והמדיה ואני על העיצוב והמיתוג. ברגע שהיא חזרה מהקולג' מהדרום, ויליאמס ביקש ממני ומשון לצרף את בתו הקטנה אל המשרד שלנו בתור העבודה הראשונה ומאז לא נפרדתי ממנה אפילו לשנייה. היא הייתה צעירה ממני בכמה שנים טובות וכה נלהבת שמצאתי את עצמי מתלהבת ביחד איתה על כל הדברים שעשינו יחד.
