נ"מ: היילי
היילי לא האמינה איך השבוע עבר מהר. במשך השבוע האחרון היא וכיתתה היו בחופשה שתאפשר לכל אחד לנוח בבית.
כמובן שהוריה של היילי רצו לבלות איתה כל זמן שניתן. הם לקחו הם ויתרו על משמרות הבוקר במשך כל השבוע - דבר שלא עשו מאז שאלכס הייתה תינוקת - והם בילו כל דקה פנויה עם היילי. אפילו האחים שלה הסכימו ללכת לטיולים המטופשים ולפיקניקים בפארק כל בוקר.
היילי לא הייתה רגילה לכמות כזאת של תשומת לב. במשך מרבית חייה היא הייתה עסוקה בלימודים או בטיפול באחים שלה, והיא לא הייתה בטוחה מתי הפעם האחרונה שהוריה נתנו לה כל כך הרבה יחס. זה היה מוזר, אבל היא אהבה את זה.
בעיקר כי זה הסיח את דעתה מהדבר שיבש לה על הלב כבר במשך שבוע.
זאק...
הם לא דיברו בכלל מאז השיחה שלהם בתחנת הרכבת. היילי כתבה לו מספר פעמים, אך כל ההודעות לא קיבלו כל מענה. לא שהיא האשימה אותו. היא כנראה הייתה עושה את אותו הדבר אם הייתה במצבו.
כשדיברה על כך עם קיילה, יומיים אחרי שהתחילה החופשה, היא הופיעה בפתח ביתה לאחר פחות משעתיים. תחילה היילי ניסתה להתחמק, אך קיילה הכריחה אותה לדבר איתה.
"אני לא יודעת אם עשיתי את ההחלטה הנכונה." אמרה היילי כשישבו על מיטתה בחדרה. "מה אם טעיתי?"
"גם אם טעית, זה לא אומר שאי אפשר לתקן. את וזאק רק נמצאים בהפסקה, ועוד לא נפרדתם באופן רשמי. ואם צדקת... אז ההפסקה הזאת רק תועיל לשניכם. וכשתחזרו אתם תהיו מאוהבים מתמיד." אמרה לה קיילה.
"אם נחזור..." נאנחה היילי. "אני לא בטוחה שמישהו ירצה לחזור לחברה שלו אחרי שהיא נפרדה ממנו בתחנת רכבת."
"אני אמרתי לך אז, ואני אגיד לך את זה גם עכשיו: יהיה בסדר. אנחנו טסות לכדור הארץ בעוד שבוע ואת צריכה להגיע לשם במצב הכי טוב שלך. תנוחי, תהני. יש לך שבוע של חופש. אל תחשבי על זאק."
"אני אנסה..." אמרה היילי בשקט, למרות שידעה שאין סיכוי שתצליח לעמוד במילתה.
******
הערב שלפני הטיסה
היילי ישבה עם משפחתה בסלון. הם בדיוק סיימו לאכול ארוחת ערב וערכו טורניר קלפים.
"אמא, אלכס מציצה בקלפים שלי!" אמר וויל בכעס ושאב את הולוגרמות הקלפים שלו חזרה לתוך מכשיר הטלפון שלו.
"אני עושה את זה רק כי אני יודעת שאתה מרמה!" צעקה עליו אלכס ואספה את הולוגרמת הקלפים שלה לערימה מסודרת.
"ילדים, די!" קטע אותם אביה של היילי. "זה הערב האחרון שלנו עם היילי לפני שהיא טסה, ואני לא מתכוון שהוא יגמר בצעקות. זה מובן?"
"כן אבא." הנהנו אלכס ווויל וחזרו למשחק.
כשהיילי צפתה באחיה הקטנים רבים, תחושת אשמה ותהיה מילאה אותה. מה אם הם לא יצליחו להסתדר? מה אם זו הייתה טעות להשאיר אותם לבד?
החרדה שוב הציפה אותה, אך היא מיהרה להרגיעה. הם יהיו בסדר. היא הבטיחה לעצמה. רוב היום הם יהיו בבית הספר, וההורים שלה ינסו לחלק את המשמרות כך שלפחות אחד מהם יהיה בבית בחלק מהיום.
לאחר המשחק היילי החליטה ללכת לישון. היא תצטרך לצאת מחר מוקדם, ועליה להיות מוכנה לטיסה. אחרי הכל, היא אחראית על לוח הבקרה.
היא נכנסה למיטה. למרות החושך, המזוודה הצהובה הענקית שלה עדיין נראתה בבירור בחשיכת הלילה. היילי המשיכה להסתכל בה, עד ששקעה לשינה נטולת חלומות.
מקווה שאהבתם את הפרק🪐
הוא יצא יחסית קצר, אבל אני אנסה להעלות את הפרק הבא מחר📚
ועד אז, ביי✨
YOU ARE READING
בחזרה לכדור הארץ🌍
Science Fictionבשנת 6000 (2500 שנים לאחר שבני האדם עזבו את כדור הארץ) קבוצת תלמידים הלומדת בבית ספר מיוחד לחקר החלל מקבלת משימה: אותות חיים של בני אדם התקבלו מכדור הארץ, והם צריכים לצאת לשם כדי לאתר את השורדים. כאשר הם מגיעים לשם, מתגלה שלפרויקט יש צד נוסף שאף אחד...
