בחזרה לכדור הארץ🌍

פרק 11 - החלטה קשה

נ״מ: היילי

הטיסה המשיכה להתקרב.
שלושה שבועות...
שבועיים...
ובלי שהיילי שמה לב נותר עוד קצת יותר משבוע לטיסה.

לאחר שיום הלימודים הסתיים, היא הלכה לחדרה במגורי התלמידים על מנת לארוז את חפציה לפני שתיסע בחזרה הביתה לשבוע עד הטיסה.
למען האמת, היילי עמדה לחזור לביתה רק בעוד יומיים, והיא יכלה לארוז את הדברים שלה במועד מאוחר יותר, אבל היא הרגישה שהיא לא רוצה להיות ליד אף אחד כרגע.
ברגע שכולם יצאו להסתובב בשטחי בית הספר, היילי חמקה בשקט לחדרה. זה לא שהיא לא רצתה להיות בחברתם, היא פשוט לא הייתה מסוגלת.
מאז שגילתה שהיא תהיה חלק מצוות הבקרה של החללית, היא לא הייתה מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר. זה היה תפקיד החלומות, מה שכל חבר במשלחת רצה להשיג, כולל היילי. אז למה היא כל כך לחוצה מזה?
יכול להיות שזה בגלל האחריות הכבדה שמוטלת עליה עכשיו. ואולי זה בכלל קשור לזה שהיא לא בטוחה אם היא אכן מתאימה לתפקיד.

היילי לא רצתה להודות בכך, אבל הייתה סיבה נוספת שגרמה לה לפחד.

זאק.

האם הם יצליחו לעבוד יחד? ואם הם יהיו במצב לחץ, יכול להיות שהזוגיות שלהם תשפיע על שיקול הדעת? מה אם זה יגרום למישהו להיפגע?

דפיקה בדלת הוציאה את היילי ממחשבותיה המחרידות.
"אני יכולה להיכנס?" שאלה קיילה.
"זה גם החדר שלך..." ענתה לה היילי מבלי להרים את מבטה מהמזוודה, שעוד הייתה ריקה.
"למה את ככה?" קיילה התיישבה על הכיסא שלה.
"איך ככה?"
"מאז הסיור בחללית את מתנהגת ממש מוזר. את מתחמקת מכולם ומנצלת כל הזדמנות כדי לברוח לחדר. אני יודעת שקורה משהו. אל תנסי להכחיש את זה." אמרה לה קיילה.
היילי לא הכחישה. היא השפילה את מבטה והנהנה. "את צודקת." היא אמרה בשקט. "מאז שהודיעו לנו שאנחנו נהיה בצוות הבקרה, אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר."
"אבל זה דבר טוב, לא?" קיילה לא הבינה.
"לא. זה לא." ענתה לה היילי. "מוטלת עלינו כל כך הרבה אחריות ו... אני לא יודעת אם אני אצליח לעמוד בכל זה."
קיילה התקרבה אליה והניחה יד על כתפה. "ברור שאת תצליחי לעמוד בזה. את השגת ציונים כל כך גבוהים בכל הבחינות. מר סמית' והפרופסור לא היו בוחרים בך אם הם לא היו חושבים שאת מתאימה."
"זה לא רק זה." היילי קטעה את קיילה, והיא הביט בה במבט שואל.
"זה זאק." היילי התוודתה. "אני לא יודעת איך כל הטיסה הזאת תשפיע עלינו. במיוחד שאנחנו נעבוד יחד סביב השעון בחדר הבקרה - המקום ששולט על כל החללית. מה אם יקרה משהו?"
"אני בטוחה שיהיה בסדר, היילי." הרגיעה אותה קיילה. "אל תשכחי שגם אני נמצאת שם עם ג'יימס, ואני בטוחה שנסתדר נהדר."
"זה לא אותו הדבר." אמרה לה היילי. "את וג'יימס לא בדיוק... ביחד."
"ועדיין..." נראה שקיילה רצתה להגיד דבר נוסף, אך מישהו התקשר אליה ובכך קטע את שיחתן.
"יהיה בסדר." אמרה לה קיילה לפני שעזבה את החדר והשאירה אותה להתמודד לבד עם מחשבותיה וארונה המבולגן.

*********

"זאק, אנחנו צריכים לדבר." אמרה היילי.
סוף השבוע הגיע. כמו בכל שבוע התלמידים נסעו בחזרה לביתם, רק שבפעם הבאה שכיתתה של היילי תחזור לכאן, הם יעלו על המעבורת לכדור הארץ.
ביתו של זאק היה במרחק הליכה מבית הספר, אך הוא בכל זאת התעקש ללוות את היילי לתחנת הרכבת. המחווה החמודה גרמה לה להרגיש עוד יותר רע לגבי מה שהיא עומדת לעשות.
"אני צריך להתחיל לדאוג?" שאל זאק, ואחרי שהיילי לא ענתה לו, חיוכו נפל והתחלף בהבעה מודאגת.
"בוא אחריי." היא גררה אותו לפינה שקטה בקצה התחנה. רחוקה מתווך שמיעה של כל תלמיד בבית הספר.
"לפני שאני אתחיל לדבר, אני רק רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך. אתה אחד האנשים החשובים לי בעולם, ואני עושה את כל זה רק כי אני דואגת לך."
"עכשיו אני כבר ממש מודאג." אמר זאק. "מה קורה היילי?"
היא נשמה עמוק. "מאז שאמרו לנו שהצוות שלנו יהיה אחראי על חדר הבקרה, התחלתי לדאוג לאיך זה ישפיע עלינו. אם נהיה במצבי לחץ, יכול להיות ששיקול הדעת שלנו יפגע או ש..."
"או שלא יקרה שום דבר." זאק השלים אותה. "אנחנו יכולים להיות מקצועיים לגמרי כשנהיה שם. הכל יהיה בסדר."
"אתה באמת מוכן לקחת את הסיכון?" שאלה אותו היילי.
"ברור שכן. כי אני סומך עלייך ועלינו שנשמור על מקצועיות לאורך המשימה." התעקש זאק.
"אתה לא יכולה להיות בטוח, וגם אני לא." אמרה לו היילי.
"אז מה את בעצם מנסה להגיד לי כאן?" קולו של זאק הפך חלש יותר.
"אני רוצה לקחת הפסקה." היא אמרה במהירות, והרגישה כאילו הורידה פלסטר ענק מגופה.
"את רוצה להיפרד?" שאל זאק לאחר שתיקה ארוכה.
"לא להיפרד." מיהרה היילי לומר. "רק... לקחת הפסקה. לזמן שנהיה במשימה. אני לא יכולה לתת לקשר שלנו לסכן אחרים."
"אנחנו נוכל לגרום לזה לעבוד." ניסה זאק, אך היילי כבר לא יכלה לקחת צעד לאוחר.
"אני מצטערת, זאק. אני באמת אוהבת אותך, אבל אני יותר מפחדת שהמשימה תיפגע. שאתה תיפגע..." דמעות החלו לעלות בעיניה, אך היא עצרה אותן.
"אז אני מניח שזהו זה."
"זה רק לבינתיים. זו לא פרידה... רק הפסקה."
היילי רצתה לחבק אותו, אך הוא עצר בעדה.
"מצטער. אני לא מסוגל." הוא אמר והלך אל עבר היציאה. היילי הבינה אותו. תחושת ספק עלתה בה, אך כבר היה מאוחר מכדי לשנות את דעתה.
היא לקחה את חפציה ועלתה לרכבת.
נסיעה ארוכה המתינה לה. היא התיישבה בפינת הקרון, שמה את האוזניות ובכתה בשקט תוך כדי שהיא מקשיבה לשירים עצובים.

שני פרקים ביום!!!
מקווה שאהבתם את הפרק🪐
אשמח לשמוע מה חשבתם עליו📚
ביי✨