בחזרה לכדור הארץ🌍

פרק 13 - הטיסה

נ"מ: היילי
היילי התעוררה לצליל השעון המעורר שלה. השעה הייתה חמש לפנות בוקר והשמש רק התחילה לזרוח.
היום זה היום. היא חשבה לעצמה. היום אני עוזבת את טרה נובה.
לאחר שהתארגנה ובדקה בפעם האחרונה שלקחה איתה את הכל, היילי הלכה אל עבר הדלת.
הוריה החליטו לקחת יום חופש היום, כך שהם עדיין ישנו. היילי נתנה להם עוד חיבוק אחד אחרון כשקמה, אבל לא רצתה להעיר את אחיה הקטנים.
היא עמדה לפתוח את הדלת כששמעה מאחוריה קול.
״היילי?״ שאל וויל בקול ישנוני. היילי הסתובבה וראתה את אחיה הקטן עומד מולה בפיג׳מה עם ציורי הדרקונים הקטנים שלו.
״למה אתה ער כל כך מוקדם?״ שאלה אותו היילי.
״שמעתי אותך. רציתי להגיד שלום לפני שאת הולכת...״
היילי מיהרה לחבק את אחיה הקטן. ״ביי וויל. אני אתגעגע אליך.״ היא לחשה באוזנו וניגבה את השבעות שהצטברו בעיניה. ״אני צריכה ללכת עכשיו.״ היא אמרה.
״רגע, היילי״ וויל תפס בידה.
״מה וויל?״
״למה ז׳אק לא היה כאן השבוע? אמרת שלכולם יש חופש.״
היילי ניסתה להתגבר על המחנק בגרונה. ״הוא היה עסוק...״ היא אמרה בקול חנוק מדמעות.
״הוא יבוא לכאן אחרי שתחזרו?״
״אני מקווה... אבל עכשיו אני צריכה ללכת. תאחל לי בהצלחה?״
״בהצלחה!״ אמר וויל והיילי יצאה מהבית.

********

היילי ירדה מהרכבת בבית הספר והלכה לכניסה למגורים - היכן שמר סמית' קבע להיפגש עם הכיתה.
כשהגיעה היא ראתה את כל חבריה לכיתה עומדים עם מזוודות ענקיות. כולם נראו כאילו הרגע קמו משינה (מה שהיה ככל הנראה נכון).
בין חבורת התלמידים עמד גם זאק. מבטיהם הצטלבו לרגע, אך זאק מיהר להסיט את מבטו. למרות שלא רצתה לעשות זאת, היילי בכל זאת התקרבה אליו.
"היי," היא נופפה קלות.
"היי..." הוא השיב בקרירות.
"יום גדול לפנינו, אה?"
"כן, אני מניח..." הוא אמר ובדיוק באותו הרגע מר סמית' פתח בנאום.

"בוקר טוב לכולם. אני מקווה שישנתם טוב. כפי שאתם יודעים, בעוד כמה שעות הטיסה תמריא, ועד אז יש לנו עוד מספר דברים לארגן. אז אני מבקש ממכם לקחת את החפצים שלכם ולבוא אחריי."

מר סמית' הוביל אותם לאוטובוס גדול שלקח אותם למרכז החלל הממשלתי. קיילה ישבה עם ג'יימס, והיילי מצאה את עצמה לבד במושב הקדמי. לא התחלה טובה במיוחד למסע שלה.
הם הגיעו לאחר כמה דקות. כולם לקחו את המזוודות שלהם, והעמיסו אותן על רחפת שלקחה אותן לחללית.
בינתיים הכיתה של היילי נכנסה למרכז עצמו.

פרופסור ג'יי חיכה להם בכניסה, ולשם שינוי הוא נראה נרגש. הוא הביא להם את חליפות החלל שלהם, ולאחר שכולם לבשו אותן, מר סמית' והפרופסור לקחו אותם לתדרוך אחרון לפני העלייה לחללית.

"זהו יום חשוב היום." פתח הפרופסור בדבריו. "היום יוצאת המשלחת הראשונה מזה מאות שנים אל כדור הארץ. אין מילים שיוכלו לתאר את חשיבות הדבר. אבל לפני שבכלל נעלה לחללית, הנה כמה דגשים:
ראשית: כאשר נעלה לחללית, אנחנו נשהה על הספסלים בחלקה האחורי לאורך השיגור. לאחר השיגור כל אחד ילך לעמדתו ואנחנו נמשיך בטיסה. שנית: הודות לטכנולוגיה החדשנית שפיתחנו עם החללית, הטיסה תהיה מהירה מתמיד, ואנחנו נגיע לכדור הארץ תוך שלושה שבועות בלבד. שלישית: לאורך המסע אנחנו נהיה תקועים בחלל קטן יחסית ויכול להיות שהוא יעשה צפוף יותר עם הזמן. כדי למנוע אי נעימות מכל סוג שהיא, הכל יצטרך להיעשות הצורה הכי מסודרת ויעילה. זה הכל לבינתיים. את המשך התדריך נעשה לכם כבר על החללית עצמה לאורך המסע." סיים הפרופסור, וכולם השמיעו קולות התרגשות.

"אני לא מאמינה שזה באמת קורה!" אמרה קיילה בהתרגשות.
"נכון!" הסכימה איתה היילי, ולשם שינוי הסכימה להקשיב לעצתה של חברתה ולשכוח קצת מזאק. למרות שהיא ידעה שעוד תצטרך לדבר איתו היום.

עברה קצת יותר משעה, והיילי וכיתתה התקדמו אל עבר המעבורת. מכל עבר היו מדענים וחוקרים שהתרוצצו לכל עבר לצורך בדיקות אחרונות. דלתה האחורית - והראשית - של החללית נפתחה, והם צעדו פנימה. החדר היה בדיוק כפי שהיילי זכרה אותו. שני ספסלים צמודים לשני הקירות ובקצה דלת פלדה המובילה אל המשך החללית.

"שכל אחד יתפוס לעצמו מקום." אמר מר סמית'. "אני והפרופסור הולכים לתא הטייס לקראת ההמראה, ואתם תישארו פה ותעשו בדיוק כפי שתרגלנו."

כולם התחילו להתפזר במקומות, והיילי ניגשה אל זאק.
"אנחנו יכולים לדבר?" היא שאלה.
"עכשיו?" זאק נראה מופתע. "אנחנו ממריאים בעוד כמה דקות."
"זו בדיוק הסיבה שאני רוצה לדבר איתך." היא אמרה. "זה לא ייקח יותר מדקה." הבטיחה.
"בסדר..."
"אני לא רוצה שהמצב יהיה מביך בינינו." היא אמרה. "אני יודעת שזה קצת לא אפשרי שהוא לא יהיה, אבל אנחנו עומדים לעבוד יחד במשך הרבה זמן ואני לא רוצה שההפסקה הזאת תפגע ביחסים בינינו."
"אז מה את רוצה, היילי? אני באמת כבר לא מבין אותך." השיב לה זאק במבט נעלב.
"גם אם המצב בינינו לא יכול להיות כרגע כמו פעם, אני רוצה שלפחות נישאר ידידים. אתה מאוד חשוב לי, ואני לא רוצה לתת לדברים שאמרתי לפגוע ביחסים בינינו." אמרה לו היילי. "אז מה אתה אומר?" היא שאלה בתקווה שזאק לא יצחק לה בפרצוף.
"אני מסכים. גם את חשובה לי מאוד. ואת צודקת, אנחנו צריכים לחשוב על הפרויקט. אסור לתת לשום דבר להסיח את דעתנו." אמר לה זאק.
"תודה..." הילי אמרה וחיבקה אותו, אך מיהרה לשחרר והלכה לשבת ליד קיילה.

כולם חגרו את עצמם, והספירה לאחור החלה.
כל הכיתה ספרה יחד את השניות.

עשר...
תשע...
שמונה...
שבע...
שש...
חמש...
ארבע...
שלוש...
שתיים...
אחת...

החללית החלה לזוז על מסלול ההמראה. היא האיצה את המהירות וכך גם פעימות ליבה של היילי. הם המשיכו לנסוע, ולאחר רגע היילי הרגישה איך הם מתרוממים באוויר. החדר נעשה מעט חם בגלל קרבתם אל המנוע, והיא הרגישה איך הם ממשיכים להגביר מהירות.

להתראות, טרה נובה. לחשה היילי בליבה בעוד החללית עוזבת את האטמוספירה.

בינתיים בבניין הממשלה...

נ"מ: הנשיא רוג'רס

הנשיא ישב במשרדו והביט בחללית עולם על המסלול וממריאה הרחק אל עבר החלל החיצון. בקרוב יגיעו כתבים חטטנים כדי לברר במה מדובר, ועד אז יש לו עוד כמה דקות לנוח.

אפילו הוא התקשה להאמין שהפרויקט יצא לפועל בסופו של דבר, ועוד בזמן קצר כל כך.

העובד שלו נמצא כעת איתם על החללית. ממתין להוראות נוספות. בעוד שלושה שבועות הם ינחתו על אדמת כדור הארץ, והתוכנית האמיתית תוכל להתחיל.

אז זה היה פרק 13🪐
מקווה שאהבתם את הפרק📚
ועד הפרק הבא, ביי✨