הארי ופרסי וטורניר הקוסמים המשולש

פרק 17: זה החרמש של הקרונוס? זה מרגיש שזה החרמש של קרונוס. 🤬🤬🤬

פרק 17: זה החרמש של הקרונוס? זה מרגיש שזה החרמש של קרונוס.

נ.מ: פרסי

הזמן עבר מהר והגיע הזמן למשימה השלישית. אני מודה, היא מלחיצה אותי יותר המשימות האחרות, כי זה מזכיר לי את המבוך של דיידלוס. בינתיים אני והארי איחדנו כוחות ולמדנו ביחד כל מיני כישופים ולחשים שימושיים למבוך. בסוף אחרי כמה שבועות מורטי עצבים, אחרי שהודיעו לנו על המשימה, הגיעה הזמן למשימה. לודו בגמן הזניק אותנו, ונכנסתי ראשון. אחרי קצת הליכה הגעתי להתפצלות דרכים, והחלטתי לפנות לשביל השמאלי, ובו זמנית שמעתי את לודו בגמן מזניק את הארי, ואת הארי נכנס למבוך.
השביל המשיך עוד בערך 100 מטרים, ואז הגעתי לעכביש אקרומנטולה ענק. שלפתי את השרביט, וניסיתי לשתק אותו, אבל זה לא עבד, ונזכרתי שאנבת' סיפרה לי שלעכבישים יש עור חזק והמקום היחיד שהוא חדיר זה בבטן. כנראה היא יודעת את זה מניסיון... רצח, של עכביש אחד שהגיע לחדר מעונות שלי, כשאני לא הייתי שם... אל תדאגו, חטפתי אחר כך על זה ''שלא היית שם להציל אותי מגורל נורא יותר ממוות על ידי קורנוס וגאיה ביחד'', וזה ציטוט של אנבת'. אוח, הפרעת קשב וריכוז מטופשת! העכביש ניסה לירות עלי קורים והתכופפתי והתחמקתי, תוך כדי התחמקות מהקורים התקרבתי אליו, ובתמרון התחמקות די טוב, אם יורשה לי, הגעתי מתחת לבטן שלו, שיתקתי אותו ויצאתי משם מהר, כדי שלא יימחץ אותי.
עקפתי אותו, והגעתי לעוד התפצלות דרכים. בחרתי בשביל האמצעי, וכעבור כמה צעדים היה שם ערפל מוזר. היססתי אם להיכנס, אבל נראה שזאת הדרך הכי ישירה למרכז, אז נכנסתי.
בבת אחת הראש שלי התחיל להסתחרר וכזה נגמר היה נראה כאילו אני תלוי מהרצפה, ראיתי הכל הפוך. זה היה מפחיד, אבל הזכרתי לעצמי שזה לא אמיתי, והרמתי את הרגל וצעדתי מחוץ לערפל. ברגע שיצאתי מהערפל חזרתי לראות כרגיל.
אחרי מאבק עם אחד מהסקרוטים פוצי התחת של האגריד, הגעתי אל ספינקס.
זכרתי את הספינקס המבוך של דיידלוס, אז נבהלתי קצת.
''שלום לך, ברוך הבא. הדרך הישירה ביותר למבוך נמצאת מאחורי, אך אתן לך לעבור רק אם-''
''כן, כן, אני מכיר את הקטע, את תתני לי לעבור רק אם אענה על החידה, אם אני אטעה תתקפי אותי, ואני יכול ללכת מפה ולא תעשי לי כלום. אני צודק?"
''אממ, כן'' ענתה הספינקס מעט מופתעת.
''טוב, אז תחודי את החידה כבר, אין לי את כל היום''
''אה, אתה חושב את עצמך חכם גדול, אה?! אני אתן לך חידה שעד אתה אף אחד לא הצליח לפתור!
מי בבוקר הולך על 4, בצהריים על 2 ובערב על 3?" אמרה הספינקס בניצחון, כנראה חושבת שאני לא אצליח לפתור את החידה שלה והיא התקילה אותי.
טוב נו, אני מניח שגם הגאווה וגם החידות של הספינקסיות לא משתנות (תתקנו אותי אם אני טועה, כי אין לי כרגע את ספר 4 לבדוק, אבל אני די בטוחה.).
''בן אדם. בבוקר, כלומר בהתחלת החיים הוא הולך על 4, בתור תינוק שזוחל. בצהריים, כלומר באמצע החיים הוא הולך על 2 רגליים. ובערב, כלומר בסיום החיים, הוא הולך על 3, עם שתי רגליים ומקל הליכה.'' אמרתי לה וראיתי את הבעת ההפתעה על פניה.
''טוב, טוב, תעבור'' היא רטנה, כנראה הצלחתי לעצבן אותה. לא מפתיע, יש לי כישרון לעצבן.
התקדמתי ואחרי עוד כמה מהחיות של האגריד, שעדיף לא להזכיר, שעברתי, הגעתי אל מרכז המבוך.
ראיתי את גביע הטורניר. הוא ממש יפה, עשוי זהב, עם כל מיני עיטורים.
התכוננתי לגשת אל הגביע אבל לפתע ראיתי את הארי נכנס בריצה ואחריו אחד מהעכבישים הענקיים. הארי ניסה לשתק אותו, אבל לא הצליח. ''תכוון אל הבטן!" קראתי לו, ''3, 2, 1!" קראתי שולחנו שנינו כישופים משתקים אל הבטן של העכביש, שהתמוטט.
''קח את הגביע'' אמרתי לו, ''הגעת לפני''.
''לא, אתה הצלת אותי''
''קח את הגביע כבר, הוא מגיע לך הארי, חוץ מזה, אתה עזרת לי במשימה הראשונה''
''עזרו לי, ואתה עזרת לי במשימה השנייה.''
''טוב, טוב, ניקח ביחד?"
''כן''
''3, 2, 1 '' ספרתי ונגענו ביחד.
פתאום הרגשתי כאילו תקעו לי את החרמש של קרונוס בקורקבן, והעולם התחיל להסתחרר לי.
מי לעזאזל (ה.ס: נראה לי ככה כותבים את זה. אני לא משתמשת בקללות) הביא את החרמש של קרונוס??!?!!🤬🤬🤬
התחלתי להרגיש כאילו העולם מסתובב סביבי, ופתאום הייתי במקום אחר.
''קשור את שניהם'' שמעתי קול קר אומרוהרגשתי משתקים אותי וקושרים סביבי חבלים הדוקים.
''נו, נו, נו, מי זה אם לא הנכד שלי והארי פוטר?" אמר קול מלגלג.

_____________________________________________

טוב, לא אמרתם לי על איזה אירוע לעשות בין המשימה השנייה שלישית, אז עשיתי את השלישית.