הארי ופרסי וטורניר הקוסמים המשולש

פרק 10: הפרה אומרת מווו (:

מסתבר שזה לא העלה לי את הפרק של אתמול, אז תיהנו, יש היום גם את הפרק של אתמול וגם את הפרק הזה, של היום.

נ.מ: הארי

אחרי היום המוזר שהיה עם הנכד של וולדמורט והחברה שלו הלכנו לחדר מועדון ועלינו לחדר של רון ושלי. הרמיוני הסכימה איתנו שהם חשודים, והחלטנו לעקוב אחריהם. אני ורון שמנו את גלימת ההעילמות והלכנו לחפש אותם. מצאנו אותם באגם, מדברים בינהם בשפה שלא הבנו. פתאום הם התחילו ללכת לאנשהו ואני ורון החלפנו מבטים מתחת לגלימה והסכמנו בלי מילים שממשיכים לעקוב אחריהם. הם הגיעו לפסל של המשרד של דמבלדור, ופתאום עצרו והסתובבו לכיווננו. ''אנחנו יודעים שאתם שם מאז האגם, ואם היינו רוצים כבר היינו עוצרים אתכם. אבל תלכו עכשיו, זה משהו פרטי.'' פרסי אמר והסתכל עלינו, אפילו שהיינו מתחת לגלימה." נו, תלכו כבר'' אמרה אנבת' והסתכלה עלינו במבט מפחיד, אז הלכנו. כשחזרנו למועדון סיפרנו להרמיוני מה קרה, והיא הסכימה איתנו שזה מחשיד שהם ראו אותנו מתחת לגלימה.

נ.מ: פרסי (ג'קסון, לא האח המעצבן של רון)

אחרי שנפטרנו מהארי ורון אמרתי לפסל שמוביל למשרד של דמבלדור ''היפתח'' בלטינית. ראיתי שכל הלחשים פה בלטינית, אז חשבתי שזה יעבוד, וזה עבד. ואגב, זה גם הופך את שיעורי לחשים לממש קלים, כי אני יודע לטינית מהזמן שהייתי במחנה יופיטר. עלינו במדרגות למשרד של דמבלדור (הערת פרסי: למה הבן אדם, סליחה קוסם, הזה צריך כל כך הרבה מדרגות?) ואנבת' נקשה בדלת. ''היכנסו" שמענו ונכנסנו. ''שלום אדוני, רצינו לבקש ממך להוסיף שיעור ספורט ולחימה, על מנת שנוכל להמשיך להתאמן ולשמור על כושר בזמן שאנחנו כאן'' אנבת' אמרה לו. ''אני אחשוב על זה, אם כן אודיע על זה בארוחת הערב.'' ''אוקי, תודה אדוני'' והלכנו. בארוחת הערב דמבלדור קם ואמר ''ממחר הולך להצטרף להוגוורטס שיעור ספורט ושיעור לחימה. את שיעור ספורט ילמד המאמן הדג' ואת שיעור לחימה פרופסור תאליה גרייס. המערכות שלכם יתעדכנו בהתאם. עכשיו תמשיכו להנות מהאוכל.''. אני ואנבת' שמחנו מאוד, לא רק שנוכל להמשיך להתאמן אלא גם שתאליה והמאמן הדג' יבואו! למחרת אחרי שאנבת' העירה אותי (ה.ס: למי ששאל, בגלל שזה רק הם בבית המעורבים, אז דמבלדור פשוט סידר חדר לשניהם ביחד, גם כי הוא ידע שהם בכל מקרה יישנו ביחד) והתארגנו, שאלתי אותה מה יש לנו. ''שעתיים ספורט, שעתיים לחימה, שעה אחת גילוי עתידות ושעה אחת התגוננות מפני כוחות האופל.'' ''יופי, 4 שעות אימון, חלון חופשי, כי אין סיכוי שאני הולך לזה עוד פעם, ושיעור קללות'' ''מוח אצה, קוראים לזה התגוננות מפני כוחות האופל' היא אמרה בנזיפה ובחיוך קל ''בסדר, בסדר, אבל אם תשאלי אותי זה אותו דבר.''. הלכנו לארוחת הבוקר, ובאמצע הארוחה בערך נכנסה תאליה, אנבת' רצה לחבק אותה ואני רצתי אליה אבל לא חיבקתי, אני לא רוצה למות היום. ''תאליה! נפלא לראות אותך!" אנבת' אמרה לה. ''גם אתכם'' תאליה השיבה לנו והלכה לשולחן המורים. שמתי לב פתאום של המבטים מופנים אלינו, אבל לא אכפת לי. כמה דקות אחרי גם המאמן הדג' נכנס. ''המאמן, הפרה אומרת מווו!" צעקתי אליו ואני, אנבת' והוא צחקנו והוא נופף אלי במגפון שלו.  אחרי ארוחת הבוקר הלכנו החוצה, כי דמבלדור אמר שהוא הקים אזור לשיעורי הלחימה וספורט. מגרש הספורט היה סביר, כמה מכשירי כושר, מגרש גדול וקיר טיפוס קטן, שלא השתווה בכלל לזה שבמחנה, שיש בו לבה. אזור הלחימה כלל זירה, אזור עם חרבות וכמה בובות קש. 
כשהגענו המאמן הדג' כבר היה שם. כשכולם הגיעו הוא צעק במגפון ''קדימה, חימום כולם. הפרה אומרת מווו, 20 סיבובים מסביב למגרש. אני ואנבת' עשינו את זה בקלות, וסיימנו כשהקוסמים היו רק בסיבוב החמישי שלהם, אז עשינו עוד עשרה סיבובים לכיף. בסוף הקוסמים התלוננו שהוא לא עושה את, אז הוא לא יכול לצפות מהם לעשות את זה, אז המאמן הדגים להם וסיים אחרי 5 דקות, הוריד להם את זה ל-5 סיבובים. וואו, הקוסמים האלה ממש לא בכושר. אחר כך עשינו עוד כמה שכיבות סמיכה ונגמר השיעור כבר, כי הקוסמים היו ממש איטיים. אחרי שיעור הספורט הם עברו לשיעור לחימה ותאליה חיכתה להם. ''שלום, אני פרופסור גרייס. אני יודעת שאתם לא למדתם את זה עד היום, וראיתי משיעור הספורט שאתם בכושר נוראי. לכן גם אנחנו נתחיל בלעשות כושר, וכשתיכנסו לכושר טוב, נתחיל ללמוד להילחם. כן, מאלפוי?" ''דברי בכבוד, אני אדון מאלפוי. בן למשפחה מכובדת. למה צריך כושר בשביל להילחם?" ''ובכן, אדון מאלפוי (ה.ס: תדמיינו שהאדון מאלפוי הוא בנימה מלגלגת), קודם כל אתה תכבד אותי ותקרא לי פרופסור גרייס. שנית, לא אכפת לי מהמשפחה שלך, זכר טיפש, כאן אתה כמו כולם, ולפי מה שראיתי מקודם, גם בפחות כושר מכולם פה. ובקשר לשאלה שלך. פרסי, אנבת' תדגימו.''. אני שלפתי את אנקלוסמוס ואנבת' את החרב שדמסן נתן לה, והתחלנו להילחם בכאילו. הדגמנו כל מיני מהלכים שבשבילם צריך להתפתל ולחמוק. ''בשביל מהלכים כאלה אתה צריך כושר. לא תצליח לעשות אותם בלי להיכנס קודם לכושר. דבר שני. לא תמיד הסביבה בקרב תיהיה נוחה לך, אנחנו נלמד להתמודד עם זה, אבל נגיד שיש לך מכשול באמצע הסביבה של הקרב, אתה צריך לרוץ מסביבו או לקפוץ מעליו ובשביל שני אלה אתה צריך כושר. ובאותה דוגמה של סביבת הקרב, יכול להיות שתרצה להוביל את היריב שלך לסביבה שנוחה יותר לך, ובשביל זה תצטרך לרוץ. עכשיו תנסו לעשות 10 שכיבות סמיכה ברציפות'' אמרה תאליה. עד סוף השיעור אני ואנבת' ישבנו בצד. בעשר דקות האחרונות אחד התלמידים מסליתרין אמר ''אני חושב שזה שאת רק אומרת לנו לעשות כושר אומר שאת לא יכולה להילחם. תלחמי איתי, אני חושב שגם בלי הכשרה אני אנצח אותך.'' ''טוב, לך תיקח חרב. ואחר כך אני אראה לך מה זה קרב אמיתי.'' הילד לקח חרב מאיזור החרבות ועמד מול תאליה בזירה. ''3, 2, 1 תתחילו!'' הזנקתי אותם. תוך 5 שניות מרגע שהקרב התחיל הילד שכב צמוד לרצפה עם החרב של תאליה  צמודה לו לגרון. ''מרוצה?" שאלה אותו תאליה, ואז צעקה אלי "פרסי, בוא רגע, בוא נדגים להם איך קרב אמיתי נראה.''. נעמדנו בזירה ואמרתי לה ''כמו בימים של פעם, אה תאליה?" ''כן בדיוק'' ''3, 2, 1 תתחילו!'' הזניקה אותנו אנבת' והקרב התחיל. היא ניסתה לתקוף אותי מימין וחסמתי אותה, הצלפתי בחרבי אך היא חסמה אותי. החלטתי לנסות את שיטת הדקירות שלמדתי אצל הרומאים, היא לא הייתה מוכנה אליה והצליחה להתגונן פחות. לבסוף אחרי כמה דקות של קרב מתיש הצלחתי להצמיד לה חרב לגרון וניצחתי. ''וזה, היה קרב אמיתי, כמו שראיתם. משוחררים.'' אמרה תאליה, והתלמידים הלכו משם בהתלחששויות. עכשיו היה אמור להיות לנו גילוי עתידות, אבל שנינו הסכמנו שאין סיכוי שאנחנו הולכים לשם שוב, והלכנו לאגם. אחר כך היה שיעור נחמד בקללות (הערת פרסי: סליחה, סליחה אנבת', תפסיקי להרביץ לי! התכוונתי שיעור התגוננות מפני כוחות האופל). פרופסור מודי לימד אותנו לעמוד בפני קללת אימפריוס. הארי הצליח בניסיון השביעי שלו, ואני ואנבת' בניסיון הראשון שלנו, וכול השאר לא הצליחו.