הארי ופרסי וטורניר הקוסמים המשולש

פרק 4: גם אני יכול להצמיח בתים?

נ.מ: פרסי

אז למחרת (להסתובב ליד אנבת' גורם לך ללמוד מילים חדשות) דמבלדור והארי באו לקחת אותי ואת אנבת'. דמבלדור אמר לנו לקחת את התיקים שלנו (אנבת' ביקשה מציידות ארטמיס שיביאו לנו שני תיקים שאפשר להכניס אליהם הרבה דברים ועדיין לא יגמר להם המקום) והוא אמר לנו לאחוז בידו והסביר על ההתעתקות. זה היה... זה לא היה טוב, אבל מסע צללים הוא הרבה יותר גרוע, ולפי הפרצוף שלה, גם אנבת' מסכימה איתי. שמתי לב שהארי בוהה בי ''מה?!" ''איך אתה לא מקיא?" ''תאמין לי, מסע צללים זה הרבה יותר גרוע.". נראה שהוא רוצה להמשיך לשאול אבל תקעתי בו את אחד המבטים שלמדתי מאנבת' (מבט 'אם תעשה את הדבר המטומטם הזה אני אהרוג אותך'. משום מה אני מקבל אותו הרבה), והוא הסיט את המבט. דמבלדור נתן לי חתיכת קלף שכתוב עליה משהו ואמר לי לקרוא ולשנן. שאלתי אותו בלחש, שהארי לא ישמע, אם הוא יכול  לשנות את השפה ליוונית עתיקה. הוא מילמל משהו שלא שמעתי והכתב נהפך ליוונית עתיקה. שיננתי ואז הוא שרף את זה, ואמר לי לחשוב על מה ששיננתי. 'המפקדה של מסדר עוף החול נמצאת בכיכר גרימולד מספר 12'. פתאום צמח שמה עוד בית בתוך החלל הריק שבין שני הבתים! ''מגניבבבב'' אמרתי. נכנסנו אל הבית לתוך ים של ג'ינג'ים, שהפנו אלינו כל כך הרבה שאלות שאפילו לא טרחתי להקשיב, יודע שהם גם ככה לא ישמעו אותי.ף אם אני אנסה לענות להם.  ''שקט!!'' נשמע פתאום מאישה ג'ינג'ית שנכנסה לכניסה. ''אתם רוצים להעיר אותה?!?!". כולם נהיו בשקט. ''יופי, ככה חשבתי. אני מולי, חמודים. אלו פרד, ג'ורג', ג'יני, רון, הרמיוני, בעלי ארתור והארי, שאתם כבר מכירים. אתם פרסי ואנבת', נכון?" היא אמרה לנו והצביעה על כל אחד כשאמרה את השם שלו. ''כן גברתי'', ענינו לה. ''יופי, עכשיו שכולנו מכירים, בואו לאכול.''. רצתי אל המטבח, וראיתי כל טוב (עוד ביטוי שלמדתי מאנבת') על שולחן האוכל, וכיסאות לכולם. כולם הגיעו כמה שניות אחרי, והתיישבו. פתאום שמתי לב לדבר חמור! ''איפה יש אוכל כחול?" שאלתי את מולי. ''אאה, אין לנו אוכל כחול חמוד, אבל אני יכולה להפוך חלק מהאוכל כחול בשבילך אם אתה רוצה."' ''כן, תודה רבה מולי'' ''אין בעיה חמוד''. היא מלמלה משהו שלא שמעתי, וחצי מהאוכל נהפך לכחול! ישר התנפלתי על האוכל והתחלתי לבלוס. ראיתי בזווית העין את האחרים בוהים בי, אבל מה אכפת לי? העיקר שיש אוכל כחול והרבה ממנו! שמעתי את הילדה עם השיער המקורזל והשיניים הבולטות, הרמוני (ה.ע: הטעות בשם של הרמיוני היא בכוונה) נראה לי קוראים לה אומרת שאני היחיד שהיא ראתה שאוכל יותר מרון. תוך כמה דקות סיימתי את כל האוכל הכחול וביקשתי מגברת וויזלי שתהפוך גם את השאר לכחול. ''אה, אתה בטוח, לא אכלת כבר מספיק?" אמרתי לה שכן אז היא הפכה את כל השאר לאוכל כחול. שמעתי אותה ממלמלת לבעלה, ארתור, שכנראה אני מאוד רעב. אז עצרתי לרגע לאכול ואמרתי לה ''לא, היום דווקא אין לי תיאבון כל כך, בדרך כלל אני יותר רעב.'' וחזרתי לאכול. כשסיימתי לאכול את כל האוכל שהיה על השולחן כולם (חוץ מאנבת', שכבר הכירה אותי) בהו בי בהלם, אז אמרתי להם ''מה אתם בוהים, בסך הכול אכלתי קצת!'' ''זה קצת?" מילמלה לעצמה מולי ''אני אשתדל לחשוב על פתרון עבורך עד מחר'' היא אמרה לי והתחילה לבשל. עזרתי לה לבשל, וכשסיימנו היא הודתה לי. כשכל השאר סיימו לאכול (לקח להם חצי שעה) היא אמרה ''עכשיו כולם למיטות! אנבת', את ישנה עם הרמיוני וג'יני. פרסי אתה ישן בחדר עם הארי ורון.''. אני ואנבת' הבטנו זה בזאת והגענו להסכמה. הסברנו למולי ''אבל מולי לי ולפרסי יש סיוטים ורק אנחנו יכולים להרגיע זה את זה.'' אמרה החכמולוגית שלי. ''מה פתאום?!??! בנים ובנות לא ישנים יחד!''
''כן אנחנו כן''
''אתם לא''
''אנחנו כן''
''אתם לא'''
''אנחנו כן''
''אתם לא''
באיזשהו שלב אנבת' ואני גלשנו ליוונית עתיקה, אבל מולי הבינה את הכוונה. בסוף היא אמרה ''טוב, אתם יכולים לישון על הספה הנפתחת בסלון. אבל אתם אל תחשבו אל זה!" היא אמרה לכיוון השאר את החלק האחרון. ''ועכשיו כולם לישון! מחר אנחנו הולכים לסימטת דיאגון!." הלכנו לישון. באמצע הלילה קמתי מסיוטים, אבל ניסיתי לחזור לישון. כמה דקות אחרי שקמתי ראיתי את הארי יורד במדרגות בשקט, והעמדתי פנים שאני ישן. אבל כשהוא התקרב אלי תפסתי אותו ושאלתי אותו מה הוא רוצה. הוא אמר לי שהוא רצה לבדוק אם אני אוכל מוות (ציחקקתי, למה שמישהו ירצה לאכול את תנטוס?) ולבדוק אם יש לי את הקעקוע המזהה שיש להם ביד. אמרתי לו ''אתה עדיין ילד, אז אני אסלח לך. אבל אני אלמד אותך שיעור לחיים. אל תשפוט מישהו לפי המשפחה שלו. ועכשיו לך.'' הוא הלך ואני הצלחתי בסוף לחזור לישון.

נ.מ: הארי

*חזרה לזמן שהוא ודמבלדור הלכו לאסוף את פרסי ואנבת'*

הלכנו לאסוף את שני המוזרים (ככה רון ואני החלטנו לקרוא להם) ודמבלדור הסביר להם על ההתעתקות הם אפילו לא נראו מופתעים, אני בטוח שאוכלי המוות סיפרו להם. כשהגענו לכיכר גרימולד 12 הרגשתי בחילה והסתובבתי לכיוון שני המוזרים בציפייה לראות אותם מקיאים, אבל היה נראה כאילו אין להם אפילו בחילה, וכששאלתי על זה, אחרי, שכנראה, בהיתי בהם הנכד רק אמר לי משהו על מסע צללים. זה בטח איזה משהו שהוא למד אצל אוכלי המוות. דמבלדור הביא לו חתיכת קלף, כמו שהביאו לי בפעם הראשונה שבאתי לפה, אבל הוא דיבר עם דמבלדור ודמבלדור עשה איזה לחש שלא ראיתי. פתאום הוא אמר ''מגניבבבב'', והבנתי שהוא כנראה רואה את הבית מתנפח. כשנכנסנו, אחרי שגברת וויזלי הציגה  את כולנו, הוא ביקש מגברת וויזלי שתהפוך את האוכל, לכחול? איזה מוזר. בקיצור, אחרי שהיא הפכה לו את האוכל לכחול, הוא פשוט התחיל לבלוס וגמר את האוכל של כולם! ועוד אמר שהוא לא היה רעב במיוחד! אז אחרי שגברת וויזלי, והנכד שעזר, מה שאני מודה היה נחמד מצידו, הכינה לכולנו עוד אוכל התחלנו גם אנחנו לאכול. אחר כך גברת וויזלי אמרה לכולם ללכת לישון, והמוזרים התחילו להתווכח איתה. באמצע המוזרים עברו לשפה מוזרה, אבל נראה שגברת וויזלי מבינה את הכוונה, גם אם לא את השפה. לבסוף הם ניצחו. נראה לי שהם הראשונים שניצחו את גברת וויזלי בויכוח מאז ומעולם. אני ורון הלכנו לחדר שלנו ודיברנו על המוזרים, ובסוף רון נרדם. בסביבות 12, נראה לי, ירדתי במדרגות, כי רציתי לבדוק אם הם אוכלי מוות וחשבתי שהם בטוח כבר נרדמו. ראיתי בהקלה שהם באמת ישנים, אבל כשהתקרבתי לפרסי הוא תפס אותי פתאום ושאל מה אני רוצה. היה לו מבט ממש מפחיד בעיניים, אז אמרתי לו את האמת, שרציתי לבדוק אם הוא אוכל מוות, וכשאמרתי אוכל מוות' הוא פשוט ציחקק, כאילו מי צוחק מהם, רק אם הוא אחד מהם הוא יצחק, עכשיו אני בטוח ב-100 אחוז שהוא עוזר לסבא שלו. בסוף הוא סלח לי ואמר לי לא לשפוט אותו לפי המשפחה שלו. הלכתי כי פחדתי ממנו, אבל בראש חשבתי לעצמי 'אני עוד אגלה מי אתה פרסאוס ג'קסון'.