הארי ופרסי וטורניר הקוסמים המשולש

פרק 21: כספי הפרס

נ.מ: הארי

הימים הבאים חלפו במהרה והארי הרגיש שהוא שם את עצמו על מצב אוטומטי, מתרחק מכולם, חוץ מרון, הרמיוני, אנבת' ופרסי, שאליהם התחבר במיוחד אחרי שראה את פרסי מול וולדמורט, והבין שפרסי באמת לא הכיר אותו עד אז והוא בצד שלהם.
ְרון והרמיוני סיפרו לו שדמבלדור נאם נאום בארוחת הערב, כשהוא עוד היה במרפאה וביקש לא להטריד אותו ואת פרסי בשאלות. והאמת, הארי שמח על זה.
כולם כנראה ניסו לנחש מה קרה, אבל הוא הרגיש שהוא לא מסוגל לענות לעוד שאלות מציפות, שהיו מופנות אליו אם דמבלדור לא היה מבקש שלא לעשות זאת.
הוא העדיף לטייל סביב האגם עם רון והרמיוני, או לשחק שחמט קוסמים עם רון.
הוא הרגיש כאילו שלושתם הגיע להבנה שלא היה צורך להשמיעה בקול; שכל אחד מהם מחכה לסימן, למילה על מה שקורה מחוץ להוגוורטס - ושאין טעם לנסות לשער מה יקרה בעתיד לפני שיתבררו כמה דברים בוודאות. הפעם היחידה שבה שוחחו על הנושא היתה כשרון סיפר להארי על פגישה שהתקיימה בין גברת וויזלי לדמבלדור, לפני שגברת וויזלי הלכה הביתה.
"היא הלכה לשאול אותו אם אתה יכול לבוא ישר אלינו בקיץ הזה," הוא אמר.
"אבל הוא רוצה שתחזור לדרסלים, לפחות בהתחלה''
''למה" שאל הארי.
"היא אמרה שיש לדמבלדור סיבות," אמר רון, וניענע בראשו במבט קודר. "אני מניח שצריך לסמוך עליו, לא?"
האדם היחיד שהארי רצה לדבר איתו חוץ מרון, הרמיוני ופרסי היה האגריד. לכן באחת משעות התגוננות מפני כוחות האופל, שהפך לשיעור חופשי, מכיוון שכבר לא היה להם מורה, הוא, רון והרמיוני הלכו לבקתה של האגריד.
''מי שם?' קרא האגריד, כשנקשו על הדלת הפתוחה למחצה. ''הארי!".
''טוב לראות אתכם, כבר חשבתי ששכחתם ממני.'' הוא אמר בחיוך. ''בדיוק שתיתי פה תה עם אולימפה''.
''עם מי?" שאל רון בסקרנות.
''מאדאם מקסים היא בשבילכם.'' ענה לו האגריד.
''אתה בסדר הארי?"
''כן''
''לא, אתה לא.בטח שלא. אבל אתה עוד תיהיה.''
הארי לא אמר מילה, והאגריד המשיך לדבר.
"אני ידעתי שהוא יחזור," אמר האגריד, והארי, רון והרמיוני הביטו בו בתדהמה. "זה כבר שנים אני יודע, הארי. אני ידעתי שהוא מסתובב שם, מחכה להזדמנות. זה היה חייב לקרות. טוב, אז עכשיו זה קרה, ואין ברירה פה אלא להמשיך. אנחנו נילחם. אולי אנחנו נצליח לעצור אותו לפני שהוא יהיה ממש חזק. זאתי היא התוכנית של דמבלדור כבודו. איש גדול, דמבלדור. כל עוד הוא פה איתנו, אני לא דואג יותר מדי."
האגריד זקף את גבותיו העבותות לנוכח ההבעה הנדהמת על פניהם.
"אין טעם סתם לשבת פה ולדאוג," הוא אמר. "מה שיבוא  יבוא, וכשהוא יבוא, אנחנו נתמודד עם זה. דמבלדור סיפר לי מה עשית, הארי."
חזהו של האגריד התנפח בגאווה כשהביט בהארי. "אתה עשית כמו שאבא שלך הוא היה עושה, ואין לי מחמאה יותר גדולה לתת לך."
הארי השיב לו חיוך. זאת היתה הפעם הראשונה שחייך זה כמה ימים.
"מה דמבלדור ביקש ממך לעשות, האגריד ?" הוא שאל. "הוא שלח את פרופסור מקגונגל לבקש ממך ומגברת מקסים לפגוש אותו... בלילה ההוא."
"יש לו משימה קטנה בשבילי לעשות פה בקיץ," אמר האגריד. "אבל היא סודית. אני לא אמור לדבר עליה, אפילו לא איתכם. אולימפה, מדאם מקסים היא בשבילכם - אולי היא תבוא איתי. אני חושב שהיא תבוא. נדמה לי שאני הצלחתי לשכנע אותה."
"זה קשור לוולדמורט?" הארי שאל.
האגריד עשה פרצוף למשמע השם. "אולי," הוא התחמק. "טוב... אז מי פה הוא רוצה לבוא איתי לבקר את הסקרוט האחרון? בצחוק סתם, בצחוק!" הוא מיהר להוסיף, כשראה את הבעת פניהם.