הארי ופרסי וטורניר הקוסמים המשולש

פרק 3: וואלה, אני קוסם? טוב

נ.מ: פרסי

בדיוק הייתי באמצע אימון חרב כשאנבת' התקשרה אליי באיריס נט. ''היי אנבת'. מה קרה?" ''הכל בסדר, נראה לי. באו לפה כמה מוזרים שרוצים לדבר איתך. לא נראה לי הם מפלצות, או אלים. אתה יכול לבוא?" ''כן, אני אבוא עוד מעט'' ''אה, ומוח אצה, הם אוכלים לך את העוגיות הכחולות'' ''אהההה, לאאאאא. אני אגיע עוד שנייה.''. רצתי לביתן הפייסטוס ומישהו בדיוק פתח את הדלת. ''היי ליאו, יש לך דרך להביא אותי בדחיפות לבית שלי??????" ''אאאה, יש תותח ניסיוני שאנחנו עובדים עליו, אבל עדיין לא בדקנו אותו!" הוא הוסיף את החלק האחרון בצעקה, אחרי שרצתי אל התותח. רק כשכבר נכנסתי לתותח התחלתי להתחרט, אבל כבר היה מאוחר מדי. עפתי במהירות עצומה לכיוון ניו יורק, ורק כשהיה מאוחר מדי נזכרתי שבשמיים זה הטריטוריה של זאוס. קיוויתי שהוא ירחם עלי, אבל נחשו מה? הוא לא. בסוף ראיתי את הדירה של אמא שלי והתכווצתי לכדור כמה שיותר קטן כדי שאני אצליח להיכנס דרך החלון. הצלחתי להיכנס דרך החלון! צעקתי ''אני חי!'' וקיללתי את ליאו ביוונית עתיקה. שמתי לב פתאום שיש עוד אנשים בחדר. אחד שנראה די דומה לי, אחד זקנצ'יק, אחד שנראה כאילו הוא היה כלב וכשהוא חזר חלק מהכלב נשאר בו ואחד עם מלא צלקות. שאלתי את אנבת ''מי המוזרים?". הילד שדומה לי קרא ''היי, למי אתה קורא מוזר?!" ''לך'' עניתי לו, וצחקתי בלב. הזקן התחיל לדבר ''שלום פרסאוס-'' קטעתי אותו ואמרתי לו ''אני מעדיף פרסי, פרסאוס נשמע מבוגר'' הייתם צריכים לראות את הפרצוף של הילד כשקטעתי את הזקן, זה היה מצחיק. ''טוב, אז שלום פרסי, אני פרופסור דמבלדור-''. פשוט התפוצצתי מצחוק. בין לבין אמרתי ''פעמון-צחוק-דלת-צחוק-טיפש-צחוק'' (ה.ע: התרגום המילולי של דמבלדור מאנגלית זה פעמון דלת טיפש. אני לא בטוחה אם באנגלית גם מאייתים את זה ככה, אבל זה נשמע ככה באנגלית). ''כן, זה השם שלי, ועכשיו אם תיתן לי להמשיך. אני פרופסור דמבלדור (צחקתי צחוק קטן), ואני רוצה לספר לך שאתה קוסם''. לא הייתי כל כך מופתע, הרי כירון הסביר לי כבר את כל זה לפני יומיים. אז פשוט אמרתי ''טוב, שמעתי דברים יותר מוזרים'' וזה נכון, באמת שמעתי דברים יותר מוזרים. ''אם כך אני רוצה להזמין אותך לבית ספרי, הוגוורטס-'' פשוט נשכבתי על הרצפה והתפוצצתי מצחוק. ''איך אתה מעז לזלזל בהווגוורטס?!!?!!?" הילד שדומה לי התפרץ. ''זה לא זה, זה השם. אתה מודע לזה שקוראים לבית ספר שלך יבלות חזיר?" אמרתי ושאלתי את פרופסור פעמון דלת טיפש תוך כדי שהמשכתי להתפוצץ מצחוק. אנבת' חייכה אבל אמרה לי ''מוח אצה, די כבר! עכשיו בוא לשבת על הספה". קמתי מהרצפה והתיישבתי על הספה, ואז אמרתי ''טוב, טוב חכמולוגית''. ''טוב, אז אני אשמח להזמין אותך להוגוורטס (צחקתי קצת) ללמוד בבית ספר שלי קסמים'' פרופסור פעמון המשיך. שאלתי אותו ''אתה לא רציני, נכון???" ''למען האמת פרסי, אני מאוד רציני" ''טוב, אני מקווה שיש לבית בספר שלך ביטוח, כי כל בית ספר שהייתי בו בשנים האחרונות התפוצץ, או נשרף, או הוצף.'' ''פרופסור! הוא מאיים להשמיד את הוגוורטס!" הילד נעמד וצעק. ''לא אני לא, רק ציינתי עובדה" אמרתי. ''אל תדאג, אנחנו יכולים לשמור על הוגוורטס-'' ''טוב, אני מסכים לבוא. אבל! רק אם החכמולו-, רק אם אנבת' תבוא איתי.'' ''טוב''. '' אבל פרופסור! היא אפילו לא מכשפה!" הילד שכל הזמן מסתכל עלי כאילו עשיתי לו משהו צעק. ''כן היא כן הארי, אל תדאג'' פרופסור פעמון דלת טיפש אמר לילד. ''טוב נבוא לאסוף אתכם מחר בצהריים, התארגנו" פרופסור פעמון דלת אמר לי ולאנבת'. ''טוב, רק עוד שאלה אחת. למה אתם כל כך מתעניינים בנו?" אנבת' שאלה. ''תני לי להסביר'' פרופסור פעמון דלת ענה לה. ''לפני 14 שנים הייתה מלחמת הקוסמים הראשונה. במלחמה, קוסם בשם וולדמורט והתומכים שלו רצו להרוג את כל המוגלגים ובני המוגלגים-'' ''אה, מה זה מוגלגים ובני מוגלגים?" שאלתי. ''בעולם שלנו יש קוסמים שמאמינים שהדם שלך קובע את המעמד שלך. יש טהור דם, שזה מישהו ששני ההורים שלו קוסמים. חצוי דם, שזה מישהו שהורה אחד שלו קוסם ואחד מוגלג. מוגלגים, שזה האנשים חסרי הקסם. בני מוגלגים, שזה קוסמים ומכשפות שנולדו לשני הורים מוגלגים והם בכל זאת קסומים. הקוסמים ''טהורי הדם'' קוראים לבני המוגלגים בדרך כלל בוצדמים, מכיוון שהדם שלהם ''לא נעלה'' כמו טהורי הדם. וסקיבים, שזה אנשים ששני ההורים שלהם קסומים אבל הם לא.'' התערב איש הצלקות והסביר. ''אני אמשיך'' פרופסור פעמון דלת טיפש אמר ''אז וולדמורט והקוסמים שלו רצו להרוג את המוגלגים ובני המוגלגים ופתחו במלחמה נגד עולם הקוסמים. לבסוף נשמעה נבואה על מי שיוכל להביס את וולדמורט ו-וולדמורט יצא להרוג את האיום. האיום היה תינוק בן שנה. וולדמורט הרג את ההורים שלו, אך לא הצליח להרוג את התינוק, ומת מקללתו שלו, ולתינוק נשארה רק מזכרת בצורת צלקת ברק על המצח. ואתה פרסי, הנכד של וולדמורט'' ''אהההה, בגלל זה אתה שונא אותי נכון?'' הצבעתי על הילד שנראה כאילו הוא שונא אותי ''אתה התינוק בסיפור נכון? אבל אני לא סבא שלי, אני לא רשע.''. ''בכל מקרה'' התערב פרופסור פעמון דלת לפני שהילד הספיק להגיב ''האם אני אוכל לדבר איתך ועם אנבת' במטבח לכמה דקות מר ג'קסון?" ''אה, כן, טוב''. הלכנו עם פרופסור פעמון דלת למטבח ושם הוא אמר ''אני רק רוצה שתדעו שכירון סיפר לי שאתם... חצויים. ואני רוצה שתדעו שאני פה לכל שאלה ולכל דבר שתצטרכו, טוב?" אמרנו לו שבסדר ושאלנו אותו כמה שאלות וחזרנו לסלון. ''טוב הגיע הזמן שנלך הארי. נחזור מחר.'' ונשמע קול דומה לרעם והם נעלמו.