הייתי מוכנה הרבה לפני הזמן שהייתי אמורה להיות מוכנה בו. ההתארגנות המהירה שלי קרתה הודות לאירועי ליל אמש. לא הצלחתי לחזור לישון אחרי המפגש המקרי עם קונר ומארק. מגע ידיו של קונר הורגש על כל גופי, ולמרות שנכנסתי להתקלח ושטפתי את גופי מספר רב של פעמים, הגועל עדיין לא ירד ממני.
למרות שהייתי מוכנה זמן רב מראש, לא הסכמתי לעצמי לצאת מהחדר אל המסדרון הארוך. פחדתי כל-כך. מה יקרה אם אפגוש שוב פעם את קונר? מה יקרה כשאפגוש את הצעירות במסדרון שלי, אלו שמרי הזהירה אותי לגביהן?
לבסוף לא הייתה לי ברירה, ולכן אספתי את כל הציוד שלי, יוצאת בזהירות ושקט רב מהחדר שלי.
כשנעמדתי במסדרון הארוך, יותר מידי עיניים הביטו בי. חלק היו מופתעות וחלק פשוט סרקו אותי בלעג רב. השוני שלי הורגש לצד הבחורות היפות. כולן היו לבושות בצבעים כהים, בעוד אני לבשתי מכנס ג'ינס קצר וחולצת טריקו אדומה. מסתבר שלא היו בתיק שלי יותר מידי בגדים כהים. הן גם כולן היו גדולות ממני, בערך בנות גילה של אנני. הן היו עצמאיות, יפות ומלאות בביטחון עצמי, ואני בהשוואה אליהן נראיתי ילדה קטנה ופשוטה, חסרת משמעות. ואני נאלצתי לחצות את המסדרון, נעה בניהן בחוסר נוחות בולטת. לבסוף הגעתי אל המעגל המרכזי, שעכשיו היה רועש ומלא באנשים. זה הקל עלי את הכניסה לתוכו. גם אם קונר ימצא את דרכו אלי כאן, יהיו לנו מספיק צופים.
נשענתי על הקיר הסמוך למסדרון שלי, מחכה למרי בסבלנות רבה. לא הצלחתי לראות יותר מדי בין האנשים הרבים שחלפו על פניי, אך בהחלט הצלחתי לתפוס את ההתלהבות הרבה ששררה בעיירה התת-קרקעית. זה מצא חן בעיני.
"היי, נערה!" קריאה עבה העירה אותי. "מה עם ארוחת בוקר מזינה וטעימה?" זה היה גבר מבוגר שהביט בי מאחורי עגלה ניידת. החיוך שלו היה נעים, אך מה שהניע אותי להסכים להצעה שלו הייתה הבטן המקרקרת שלי והמאפים הרבים שהשיבו לי מבט.
התקרבתי אליו, בוחנת את הסחורה היטב. "אני אקח את הכריך הזה." הצבעתי על מבוקשי, שולפת מתוך הארנק שלי שטר של חמישים שקלים.
"מה את עושה ממני צחוק?!" המוכר הפך את עורו, קורא לעברי בכעס. קלטתי מספר עיניים מסביב ננעצות בנו בעניין.
"מ-מה?" אי הבנה החלה למלא אותי. הוא מנסה להוציא ממני יותר ממה שהכריך הזה שווה?
"זה לא כסף! לא רוצה לקנות- לא צריך! לא לעשות ממני צחוק!" הוא היה עצבני, מתחיל להסתובב מול עיניי. תחושת השפלה החלה למלא אותי, אך רגע לפני שחזרתי למקומי לצד פתח המסדרון הגדול, בחור צעיר התקרב לעגלה העמוסה.
"אני אקח את מה שהיא ביקשה. פעמיים," הקול שלו היה מוכר מידי, גורם לי לעצור במקומי ולהביט בגבו. מספר מטבעות שלא הכרתי נפלו מידיו על העגלה, גורמים למוכר לחייך אליו בסיפוק. "ואל תיטפל אליה. היא חדשה." הוא אסף כריך אחד, ממשיך להתקדם בין ההמון הרב. הרמתי לכיוונו את מבטי, אך לא הצלחתי לקלוט את פניו.
"בחור טוב." המוכר הגיש לי את הכריך. לקחתי אותו מידיו. לא הייתי זקוקה למראה פניו, כדי להבין למי שייך הקול המוכר.
"אם אתה בוחר להציג אותו ככה." מלמלתי, אך המילים שלי נבלעו בתוך צלצול חזק. כיווצתי את מבטי, בוחנת בעיני מספר רב של מכשפים נעים סביבי במהירות רבה, נעלמים בין המסדרונות הרבים. אחרי דקה קצרה רוב הרעש נעלם, וכך גם הצפיפות. פתאום יכולתי לראות את האנשים שהיו סביבי. מיהרתי להרים את עיניי, בניסיון למצוא את מארק, אך מבטה החייכני מידי של מרי הפריע לי. "הנה את!" היא הביטה בי בהקלה עצומה. "ידעתי שתלכי פה לאיבוד."
"הסתדרתי. תודה." עניתי לה באדישות. רוב תשומת הלב שלי עברה לשאר הרחבה, במטרה למצוא את הבחור שהציל אותי אתמול.
מרי הביטה בכריך שנח בידיי. "איך השגת את זה? לא קיבלת ממני כסף."
"הלוו לי." עניתי, מניחה על מבטה את מבטי.
היא חייכה. "טוב, בואי. יש לי המון מה להראות לך, ויש לי הרגשה שאת ממש תאהבי את זה."
YOU ARE READING
מכשפה
Romance*ספר המשך לספר קוסמת* לאחר שגורשה מהעיירה של הקוסמים, מוצאת עצמה אמילי בלב העיירה התת-קרקעית של המכשפים, ללא משפחה וללא חברים מוכרים. בו בזמן היא נאלצת לשלב חיי חברה חדשים, להגן על מקומה אל מול גדולים ממנה, ולגלות את יכולות הכשף שלה. היא מנסה לסג...
