יותר אנשים מילאו את מסדרון ההנהלה כשחלפתי בו בדרכי אל המעגל המרכזי. בעיקר אנשים עם חליפות מרשימות ומדים תואמים. אף אחד כמעט ולא הביט בי וזה מצא חן בעיניי. היחידות שמצאו לנכון להתייחס אלי היו המזכירות שישבו בפתח המסדרון הגדול, מאחורי דלפק רשמי במיוחד.
"מה חיפשת פה, קוסמת?" אחת מהן פלטה לעברי, גורמת לאחרות לצחקק.
מיהרתי להסיט את מבטי במהירות ולהתקדם אל המעגל המרכזי שהיה ריק עכשיו. הצלצול כבר נשמע? לעזאזל!
רצתי במהירות אל המסדרון שמוביל לבית הספר, תוהה איפה אני אמורה להיות כרגע. נאלצתי לפתוח כמה כיתות עד שהגעתי לכיתה הרצויה, מביטה בבלגן שהיה שרוי מסביבי. כל השולחנות היו הפוכים והתלמידים כולם היו מפוזרים מאחוריהם, מגנים על עצמם. שריקה חזקה נשמעה ברקע, גורמת לכולם לצאת ממחבואם, להעביר אלי עיניים תוהות.
"מטרה נעה!" קריאה גברית נשמעה לקראתי. זה היה ג'ייקוב והיד שלו שהונפה לכיווני במהירות. תוך רגע משהו צהוב נחת על החזה שלי. זה היה צבע. הבטתי בצבע הצהוב, ואז חזרה בג'ייקוב, שהיה מלא בצבעים שונים ואחרים, כמו שאר תלמידי הכיתה. התחלתי לצחוק. כולם הצטרפו אלי.
"אני שמחה שהחלטת להצטרף אלינו, אמילי," המורה צחקה. ידה הורמה מעלה לכיוונו של ג'ייקוב, גורמת לשפריץ קטן של שחור להופיע על לחיו. "זה על זה ששרקתי ובכל זאת המשכת לצבוע אנשים."
ג'ייקוב מרח את השחור על אצבעו. "זה היה שווה את זה."
כל הכיתה צחקה. אני נאלצתי לחייך, בדיוק כמו המורה שפנתה אלי. "אמילי, איך את במטרות?"
"סליחה?" הבטתי בה באי הבנה.
המורה העבירה את מבטה אל הקיר שהיה מולנו. תוך רגע מטרה גדולה הייתה מצוירת על הקיר; עיגול קטן- קטן שמסבבו נחו עיגולים רבים, שהתרחבו וגדלו מאחד לאחד. הבטתי במטרה בהשתהות.
"כזאת מטרה."
"אני-" נשפתי בהלם. "אני לא בטוחה שכדאי שאני אנסה לפגוע במשהו כזה."
"טוב, אין לך כל-כך ברירה," היא קבעה. "כל מה שאת צריכה לעשות הוא לפגוע בחלק כלשהו של המטרה. עדיף שתתמקדי באחד העיגולים החיצוניים והגדולים יותר. תגידי לי כשהתמקדת."
רציתי לסרב, אך כל העיניים המלאות ציפייה שהיו סביבי מנעו זאת ממני. למרות שמאוד רציתי, לא הצלחתי להתמקד באחד העיגולים הגדולים, העין שלי תמיד הוסטה אל המרכז, למרות שזה היה מנוגד לחלוטין לדבריה של המורה. "אני מוכנה." מלמלתי.
"יפה מאוד," היא התקדמה אלי, מדברת בשקט שרק אני יכולתי לשמוע. "אני לא יודעת איזה שימוש עשית בעבר בכשף, אבל אני בכל זאת רוצה שתנסי. אני פה איתך לאורך כל הדרך," קולה הרך חיזק אותי. "תחשבי על צבע מסוים, נגיד שחור, ותנסי לדמיין אותו ככדור צבע קטן שאת מחזיקה ביד, כמו בלון. את תצטרכי לפגוע איתו במטרה שלך."
"כמו עם רובי צבע?"
"בדיוק כמו רובה צבע."
כל התלמידים בכיתה נעצו בי עיניים. זה הלחיץ אותי. בפעם האחרונה שהתנסיתי בכשף במתכונת הזו הפחדתי את המורה והמנהלת שלי. מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?
דמיינתי את הצבע השחור החזק בראשי, מנסה לתת לו תחושה מציאותית בידי, רק כאשר חשתי את אצבעותי נרטבות קלות, הרשיתי לעצמי להרים את ידי מעלה, להניף אותה קדימה בעצמה, כשאני מתרכזת באופן מוחלט בעיגול המרכזי, מביטה בו, לעומקו, בוחנת אותו ללא הפסקה. הכל הרגיש עבורי כמו בהילוך איטי. ממש יכולתי לראות את הצבע עף מידי, משפריץ לכל עבר בדרכו אל העיגול המרכזי. יכולתי לראות אותו סוטה מדרכו אל המרכז, ויכולתי לראות איך בעזרת עיני בלבד יישרתי אותו, מעבירה את המסלול שלו אל המטרה המבוקשת. רגע אחרי כל העולם שב למהירות הרגילה שלו, מתמלא בקולות מחיאות הכפיים הרבים שנשמעו מסביבי. אילצתי עצמי להתנתק מהמטרה שנחה עוד על הקיר, להביט בכל התלמידים שהיו מרוחים במעט מהצבע שלי.
"ואו!" המורה התרגשה מאוד, מוחאת כפיים ביחד עם שאר תלמידי הכיתה. "למרות שצבעת אותנו ביחד עם המטרה שלך, עדיין הצלחת להרשים אותי לטובה. כל הכבוד!"
חייכתי, משפילה את עיניי אל ידי שהייתה מרוחה בצבע שחור. "תודה, גברת..?"
"אני לא הגברת ולא המורה. אני אפריל, ואני ממש שמחה להכיר אותך, אמילי."
הצלצול נשמע ברקע, גורם לכל התלמידים הספוגים בצבע לקום ממקומם, ולצאת לכיוון המסדרון. כולם חוץ מחמשת החברים החדשים שלי, שמיהרו להתקדם אלי במהירות. מוניקה קפצה עלי בחיבוק ענקי. זה אמנם הפתיע אותי, אך מיהרתי לחבק אותה בחזרה.
"היית תותחית עכשיו! מאיפה כל הכישרון הזה?" היא שחררה אותי מאחיזתה, נותנת לשאר לחבק אותי.
"איזה כישרון? כל הכיתה הייתה מרוחה בצבע המטומטם שלי."
הם צחקו סביבי. חיוך מובך עלה על פניי.
"מה יש לך?" האנה חייכה אלי. "את יודעת איך אנחנו היינו בפעם הראשונה?"
מדיסון נשענה על זאק כשדיברה. "אני בכלל פגעתי בצד הנגדי. זאק פגע במורה, וג'ייקוב פגע בעצמו!" היא החלה לצחוק בקולניות. כולם צחקו אחריה. כולם מלבד ג'ייקוב.
"טוב, אפשר לא לדבר על פדיחות ישנות שלי? היום אני המצטיין של הכיתה." ג'ייקוב שילב את ידיו בגאווה.
"המצטיין של הכיתה אחרי אמילי, אתה מתכוון." מוניקה עקצה אותו.
הוא העביר אליה מבט כועס. היא מצמצה בעיניה במתיקות שהייתה קיימת רק אצלה, ואז עברה אלי. "לאן נעלמת כל השעה הראשונה? חיכיתי לך!"
כל המבטים ננעצו בי, וזה הביך אותי נורא. "אההה הלכתי למרי. מסתבר שהכסף שלי לא פועל פה, והייתי קצת רעבה."
"אוי, מרי הזאת, היא כזאת מעופפת לפעמים!" האנה קראה בהתרגשות רבה מידי.
"מזל שיש לה את מארק, אחרת כל החורים הקטנים שלה ממזמן היו הופכים לגדולים!" מדיסון ענתה במהירות. זאק נעץ בה מבט תוהה כשהיא העלתה את שמו של מארק.
הפכתי את עצמי לטיפשה. "מי זה מארק? בעלה?"
כולם מסביבי צחקו. "מארק זה הבחור הכי-חתיך והכי-מסתורי בכל העיירה. הוא המתמחה של מרי." האנה חייכה אלי. השפתיים שלה היו מרוחות באודם סגול כהה, וזה הפנט אותי אליה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
מוניקה הסתובבה על עקביה. היא תקתקה את דרכה אל אחד השולחנות היציבים, והתיישבה עליו. "כשהצעירים מסיימים את הלימודים שלהם פה, הם מתחילים שנות התמחות עבור ההכשרה שלהם. יש את אלו שבוחרים לנשור מהמשך הלימודים, והם הופכים לעובדים פשוטים בעיירה. כמו המוכרים במעגל המרכזי, או עובדים זוטרים במשרדים הגדולים. אבל יש את הטובים יותר, שמצליחים לעלות אל התמחות במשרדים חשובים של העיירה, כמו המשרד לענייני מכשפים-קוסמים, שזה סודי ביותר, או משרד הביטחון, שזה הצבא שלנו וכאלה. להתמחות אצל מרי מתקבל כל כמה שנים רק מישהו אחד בודד, וגם אותו היא בדרך כלל זורקת, היא כל הזמן טוענת שבשביל לנהל את כל העיירה התת-קרקעית צריך המון יכולות, שמשלבות את כל המשרדים השונים הקיימים בעיירה," היא עצרה לרגע. הריסים שלה רפרפו על לחייה. "כל שנה מחדש, כשהיא פותחת את תחרות ההתמחות, היא מספרת שהיא עדיין לא מצאה את המתאים להתמחות אצלה. זה רק גורם לכמות רבה של צעירים לנסות את מזלם ולהתמודד על התפקיד, וכמעט אף אחד לא מתקבל. יש שנים שהיא פשוט מוותרת על מתמחה, וזורקת את כולם. עד למארק. הוא היחיד שהביס את התחרות שלה."
הופתעתי מהמילים של מוניקה. אין מצב שהיא מדברת על אותו המארק שפגשתי היום בבוקר. נאלצתי להנהן לעברה. "איזו התמחות אתם רוצים לעבור, בעתיד?" מיהרתי להעביר נושא.
הם צחקו, גורמים לי להרגיש קצת יותר בנוח. "אני רוצה לחזור לפה," האנה חייכה אלי. "ללמוד הוראה והכל."
מדיסון מיהרה לחזק את ידה מסביב לידו של זאק. "אנחנו רוצים ללכת לצבא. זאק רוצה להילחם, אני רוצה לנהל שם דברים."
מוניקה משכה בכתפייה. "עדיין לא החלטתי, יש המון אפשרויות, וגם העסק המשפחתי שלי נראה קורץ פתאום, אבל... יש לנו עוד זמן."
ג'ייקוב חייך. "אני רוצה להפיל את מארק ולגרום למרי לסלק אותו."
כולם מסביב צחקו. "כאילו שזה יקרה." הצלצול נשמע ברקע, גורם לכל התלמידים לחזור אל הכיתה.
כולם מסביב התפזרו בחזרה למקומות שלהם, אך אני מיהרתי לתפוס את מוניקה בידה. "מה את עושה היום אחרי בית הספר?"
"לא משהו מיוחד. למה?"
"כי קיבלתי כסף ממרי, ואני חשבתי על שופינג, אבל אני לא מכירה את המקום, או את הסגנון לבוש פה, אז-"
"אומיגד, כן!" היא צווחה בהתרגשות. "אנחנו נעשה פגישת בנות היום! אני כל-כך הולכת לגרום לך להיראות טוב!" היא תפסה בידי, גורמת לי להסתובב במקום. "יש לך ישבן כזה חמוד! וחזה- טוב, אנחנו חייבות לטפל בכל זה, אל תדאגי."
אבל למרות האמירה הזאת, הדאגה החלה לכרסם בי בדיוק ברגע שסיימה לדבר. נו, טוב. זה הולך להיות מעניין.
YOU ARE READING
מכשפה
Romance*ספר המשך לספר קוסמת* לאחר שגורשה מהעיירה של הקוסמים, מוצאת עצמה אמילי בלב העיירה התת-קרקעית של המכשפים, ללא משפחה וללא חברים מוכרים. בו בזמן היא נאלצת לשלב חיי חברה חדשים, להגן על מקומה אל מול גדולים ממנה, ולגלות את יכולות הכשף שלה. היא מנסה לסג...
