מצאתי עצמי מתהלכת במסדרונות בית הספר הריקים, גוררת את הכאב שמילא את גופי קדימה, בלי לדעת באמת לאן. לבסוף נעצרתי. מבינה שלא התקדמתי כמעט כלל. הדמעות הקשו על ההליכה שלי והיבבות שלי היו חזקות מדי. מבטה המפוחד של אנני הקטנה, ההלם בפניו של אבי, הפחד של אמא. כולם תקפו אותי. מילאו אותי. מוטטו אותי. רציתי ליפול, לא לקום יותר לעולם, להתכווץ, לבכות את כאבי. אך ידעתי שזה לא המקום הנכון לכך. אז המשכתי ללכת, מגיעה אל המעגל המרכזי שהיה פנוי יחסית. מבטים מועטים הועברו אלי באי הבנה, אך לא נתתי להם לעצור אותי. לאן אני אלך? החדר שלי נשמע כמו הצעה טובה, אבל אין מצב שאעבור את כל המסדרון של הצעירות בבכי הזה. אז המשכתי ללכת, חוצה את המעגל המרכזי עד למשרדי ההנהלה. המזכירות בקבלה הרימו אלי מבט תוהה. זאת הייתה נלה שקמה לעברי בכעס, פולטת. "את לא יכולה להיות כאן, ילדה!"
הרמתי אליה עיניים סחוטות, מתעלמת ממנה לחלוטין, ממשיכה ללכת. שמעתי נחרת כעס ממלאת אותה, מניעה אותה לצעוד אחרי בעקבים רועשים. "יש פה ישיבות חשובות היום, זה לא זמן למשחקים!"
נעצרתי באמצע המסדרון, מביטה בשני המשרדים הסגורים שעמדו מולי. משרדה של מרי משמאלי, ומארק מימיני. "אמילי!" נלה תפסה את ידי. פתאום היא זכרה את שמי. לא חשבתי פעמיים לפני שהגבתי, שולחת גלי קור אל ידה מתוך ידי, גורמת לה לשחרר אותי בהלם. "היי!"
התעלמתי ממנה שוב, פורצת אל תוך המשרד הימני, שלהפתעתי הרבה היה מלא באנשים מחוייטים. אלו היו ארבעה מכשפים, בנוסף למארק. כולם העבירו אלי מבט מופתע. כולם מלבד מארק, שעניו רפרפו במהירות על מסמך ארוך שנח בין ידיו. "לא זכור לי שביקשתי משהו." הוא פלט, אפילו לא מרים את עיניו.
"מארק, אני ממש מצטערת-" נלה פלטה בהתנצלות. "-היא פשוט התפרצה לפה."
עיניו של מארק הורמו בכעס, מביט בנלה בחומרה ואז מעביר את עיניו אלי. משהו במבטו השתנה. אי הבנה מילאה אותו, מקימה אותו על רגליו. "אני מבין שהאבטחה פה לא משהו," הוא התקדם אלי, מניח את עיניו על שלי, תופס את ידי בחוזקה. ניסיתי להתנגד לו, אך ללא הצלחה. קשר העין נוצר בינינו, גורם לי לקרוס בשנית, להריץ את התמונות בראשי שוב ושוב ללא הפסקה, למרות שכל-כך לא רציתי בכך. עכשיו מארק ראה הכל. עכשיו הוא ידע הכל. ציפיתי לכעס. ציפיתי לרחמים. ציפיתי לחרדה. אבל שום דבר מכל אלו לא הופיע על פניו של מארק. הוא מיהר לעצום את עיניו, לקטוע את קשר העין שלנו בצורה חדה במיוחד, כזו שהוא ניסה ללמד אותי למנוע. רציתי לקרוא אותו שוב, להתחבר אליו, אך הוא לא נתן לי את היכולת. עיניו הוסטו אל עברה של נלה כשהוא פולט בקור. "אני מבקש שתקבעי לי פגישה חדשה עם החבר'ה פה." אחיזתו בי שוחררה בגסות. הוא הסתובב, חוזר אל הכיסא המרופד והגדול שלו.
"אתה עוצר את הפגישה שלנו באמצע?" אחד הגברים פלט לכיוונו של מארק בלעג.
"הזמן שלנו גם ככה עוד רגע נגמר." מארק ענה בשלווה.
הבחור חרק את שיניו. "אלו ממצאים חשובים, מארק. חיכינו להם הרבה זמן. זה לא משחק."
"אני יודע," לא הצלחתי להבין את השלווה הזאת שמילאה אותו. "אני נראה לך משחק?"
"בחורה בוכה נכנסת לפה ואתה עוצר הכל," אחת הנשים בפגישה קמה ממקומה בכעס. "לי זה מרגיש כמו משחק ילדים."
השלווה החלה להתערער. "תאמיני לי שיש לי דברים חשובים על הראש חוץ מכם. ואם אני עוצר את הפגישה החשובה שלנו, כנראה שיש סיבה לכך. לא הכל אתם יודעים."
"לי אין בעיה עם זה," אחד הבחורים האחרים ענה. חיוך מילא את פניו. "השאלה היא איזה פיצוי אני אקבל על הביטול הזה?"
מארק השיב לו בחיוך קל. "סמוך עלי."
"אתה באמת קונה את השטויות האלה?" הבחורה כעסה.
"קרול, עזבי את הבחור. הוא מספיק חכם. והוא יודע שהפיצוי שלו עכשיו יהיה גדול נורא. כנראה משהו שישתלם לך." הבחור קרץ למארק, שהנהן לעברו בהכרת תודה.
כל הארבעה עזבו את החדר ברגשות מעורבים, מותירים את נלה, מארק ואותי במשרד הצפוף, שפתאום הרגיש קטן מדי. "מה אתה רוצה שאעשה איתה?" נלה פלטה במעט כעס. "שאקרא למנהל בית הספר, או-"
"אני רוצה שתניחי לה," מארק קטע אותה. "תסגרי את הדלת אחריך בבקשה."
נלה הייתה בהלם. לקח לה רגע עד שהגיבה. "אתה מבין שכולם צופים בך?" קולה היה ארסי. "כל פעם שהקוסמת הזו מגיעה, אתה מתחיל לנגן לפי הקצב שלה ו-"
"-נלה, לא משלמים לך בשביל פרשנות אישית. נכון?"
היא שתקה, חורקת את שיניה בכעס.
"אני מבקש שתסגרי את הדלת אחריך. לא אבקש שוב."
משהו התנהל ביניהם ללא קול, כאשר בסופו נלה טרקה את הדלת, משאירה אותנו לבד.
"אני מצטערת ש-"
עיניו הועברו אלי, קוטעות אותי גם מבלי לדבר. "בואי." קולו היה רך ונעים. ידו נשלחה לעברי.
עדיין לא נרגעתי לחלוטין, ולכן חציתי את החדר כשרגליי כושלות אחרי. כשהגעתי למארק, ידו אחזה בי והושיבה אותי על ברכיו. ידיו תוך רגע עטפו אותי מכל עבר, נותנות לי את האפשרות להתפרק לחלוטין, לקרוס. לבכות את כאבי אל תוך חזהו, כשידיו מגנות עלי בחזקה, מונעות ממני ליפול מטה.
YOU ARE READING
מכשפה
Romance*ספר המשך לספר קוסמת* לאחר שגורשה מהעיירה של הקוסמים, מוצאת עצמה אמילי בלב העיירה התת-קרקעית של המכשפים, ללא משפחה וללא חברים מוכרים. בו בזמן היא נאלצת לשלב חיי חברה חדשים, להגן על מקומה אל מול גדולים ממנה, ולגלות את יכולות הכשף שלה. היא מנסה לסג...
