It was written in the pixie dust

ה10 בספטמבר

Day 1

אספתי את החפצים שלי, אחרונה, כמו בכל יום.
אבל היום, מיהרתי.

רצתי החוצה מהכיתה, והפעם הראשונה בבית הספר הזה, נכנסתי לתוך צפיפות התלמידים במסדרונות.

פילסתי לי דרך ביניהם. "סליחה," מלמלתי בשקט.
רצתי אל החצר בכל כוחי, מחפשת בעיניי אותו.

"בחיי, את רצה מהר."
הסתובבתי אחורה וראיתי את אליס. "תודה," אמרתי בהיסח דעת ותרתי בעיניי אחריו.

"מה את עושה?" שאלה, מנסה להבין מה אני מחפשת. "אני צריכה להחזיר לפיטר גרייאמס את הספר שלו, קראתי את הספר הזה ומצאתי כמה דברים חשובים."

סיפרתי לה במהירות את הגילוי המדהים שלי.

"וואו, אז איך את הולכת להשיג נשיקה של אהבת אמת, ליידי?" שאלה וגיחכה.

התעלמתי מהשאלה שלה, כי באותו רגע ראיתי אותו.
"היי, ונדי!" ג'ון קרא מאחוריי. "-היי!" עניתי במהירות ורצתי קדימה.

מיד, אליס פנתה אל ג'ון בהבעת הפתעה. "מדהים! ג'ון דרלינג! עוד ילד דיסני!"

***

האצתי ברגליי. מקודם קלטתי בזווית עיני את השיער שלו. הוא התקדם לעבר ה...

ספרייה?

הוא פתח את הדלת של בניין הספרייה, ונכנס לתוכו. רצתי אחריו. מאחרת בחצי דקה.
נכנסתי לבניין ונשיפה יצאה מפי.

היו שם יותר ממאתיים מדרגות שהיו כמו סליל צר לגובה.

"לעזאזל." מלמלתי.

רצתי אותן. נחושה לא לאבד אותו. שהוא לא יקפוץ מאחד החלונות בספריה או יברח ברגע שאני אכנס, ואז אצטרך לעשות שוב את המדרגות המקוללות.

פתחתי את הדלת העץ הכבדה, והוקסמתי.
ידעתי שבית הספר נבנה במאה ה-17 והוא עבר מעט מאוד שיפוצים, אבל הספריה נראתה כאילו נבנתה במאה ה-14.

הספריה הייתה חדר גדול ועגול, שגובהו היה עד ל15 מ'. למעלה הייתה כיפה צבעונית יפהפיה בצבעי הקשת. עד אליה, היו אלפי מדפי ספרים. ספרים קטנים, ספרים גדולים, ספרים ישנים, ספרים חדשים, ספרות קלאסית, מדע בדיוני, אימה, פנטזיה...

באמצע היה שולחן ישיבה גדול ועגול, עם כסאות עץ ומנורות קריאה ירוקות. סביב השולחן, היו שישה מעמדי ספרים גבוהים שגם הם היו עמוסים בספרים.

התפעלתי מכל פרט קטן שהיה שם. ובעיקר, מהפסיפס העתיק שהיה על הרצפה.

התחלתי לחפש את פיטר. הסתובבתי בין המעמדים, עד שקלטתי אותו עומד בין שני מעמדים וקורא ספר.