Day 2
"אז איזה סרט אתם הולכים לראות?" פיטר פן שאל אותי בזמן שהתרוצצתי בחדרי.
"לא ממש חשבתי על זה..." אמרתי בזמן שחיטטתי בבגדים שיש לי בארון.
הוא שכב על המיטה ומצץ סוכריית כריסמס אדומה - לבנה. "וואו," מלמל בתענוג.
"אני צריך אספקה לכל שנייה של ההמצאה המדהימה הזאת." אמר, מלקק את הסוכרייה.
נשפתי בבוז, הוא צחק. "מה, מותר לי להינות קצת. יש לך טעם טוב."
"ת-תודה."
הוצאתי כמה בגדים מהארון וטרקתי את הדלת שלו.
"נו?" שאלתי.
"נו מה?"
"אתה מתכוון לעוף החוצה מהחדר שלי כדי שאתלבש או מה?" נהמתי.
"אה, בטח."
הוא צחק ועלה על אדן החלון. "צ'או!" אמר וקפץ מהחלון.
הנדתי בראשי, וחזרתי לבגדים שלי.
לבשתי חוצה לבנה עם כפתורים וחצאית משובצת באדום - שחור.
הברשתי בזריזות את השיער שלי מול המראה, וקלעתי אותו לצמה מרושלת.
"אני חייב להגיד. את נראית..."
"יפהפיה."
הבחנתי בפיטר פן דרך המראה נשען על החלון. הוא הישיר את מבטו אליי דרך המראה. הסמקתי, והסתרתי את פניי.
חייכתי אליו.
רצתי למיטה והשלכתי את עצמי עליה.
למען האמת, לא הייתי בטוחה אם הוא יבוא. וגם לא ידעתי מתי הוא יבוא.
בסופו של דבר, הגעתי למסקנה, לאחר כמה שעות טובות, שהוא לא יגיע.
אז הלכתי לישון.
***
פקחתי את עיניי בישנוניות, ושפשפתי אותן. בתחילה, לא הבחנתי בזה שמישהו עמד בפתח החלון. התחלתי לחזור לישון, אבל אז מישהו הנחית את כף ידו על פי.
פקחתי את עיניי בבת אחת, וצרחתי.
הצרחה שלי הייתה עמומה, למזלי.
מיד, לבשתי ארשת פנים אחרת.
"לא יכולת למצוא דרך אחרת להסתנן לבית שלי ולהבריח את הנשמה שלי?!" אמרתי כל כך חזק שכמעט צעקתי.
"ששש... את רוצה להעיר את ההורים שלך?" שאל בפאניקה.
התעלמתי מהשאלה שלו. "מה השעה?"
"23:44."
"תגיד לי מה אתה מטורף? חיכיתי לך שעות ולא באת. דווקא עכשיו?!" הוא גלגל עיניים.
"מצטער על זה."
החזרתי לו וגלגלתי עיניים.
YOU ARE READING
It was written in the pixie dust
Hayran Kurgu78# at fanfiction - 2/1/2016 " She did not believe he could have really gone, because for her, to leave the person you love was impossible. " ונדי מליסה קליפורד תמיד אהבה סיפורים ואגדות. בנות ים, קרבות פיראטים, פיות, אינדיאנים - מה לא? מן הסתם, היא...
