It was written in the pixie dust

ה13 בספטמבר

Day 4

היום היה יום מיוחד.
בית הספר החליט לעשות לכל שכבת גיל יום גיבוש.

אז לנו החליטו לעשות יום בריכה.

ברגע שהמורה אמרה את זה וברגע שחילקו לנו אישורים, התחלחלתי.

אליס הביטה בי בבלבול. "מה קרה?"
הנדתי בראשי, "זה הולך להיות סיוט."

ואכן, זה באמת היה סיוט. לפחות הסוף של היום הזה.

***

שורה של אוטובוסים סגולים עמדו וחיכו לנו. ביום הזה כל בית הספר יצא ליום גיבוש.
שכבת ז' יצאה לפארק אתגרי.
שכבת ח' יצאה לסרט קולנוע.
שכבת ט' יצאה לבריכה.
שכבת י' יצאה לפעילות של 'הבריחה מהחדר'.
שכבת י"א יצאה לעין של לונדון - הגלגל הענק.
שכבת י"ב יצאה לפיינטבול.

בקיצור, הימי גיבוש השתפרו ככל שהיית יותר מבוגר.

התיישבתי במושב שלי באוטובוס, מקדימה - כמובן - וטפחתי על המושב שלצידי.
אליס התיישבה לידי מיד.

"איך הולך עם פיטר?" היא שאלה.
"לא יודעת איך להסביר את זה ממש. הוא מדבר איתי יותר, אבל אני חושבת שזה רק בסביבה שבה שנינו לבד." אמרתי.

שתינו הצצנו לשני מושבים מאחורינו. פיטר ישב שם, אוזניות תקועות באוזניו, והכסא שלצידו זכה לכך שהרגליים המלכותיות שלו ינוחו עליהן.

"תזמיני אותו לכאן, נשחק משחק." היא אמרה בציווי.
בהלה גאתה בי. "לא."
"כן."
"לא."
"כן."
"לא-"

"אהמ, ונדי? אני יכול להגיד לך משהו בפרטיות?" אליס גלגלה עיניים, והפנתה את ראשה אל החלון.

הוא התקדם שני מושבים קדימה, וכרגע הוא נשען קדימה על המושב שלנו. הביט בי בעיניו החומות הבהירות. הפוני שלו נכנס לעיניו מרוב שהוא ארוך.

"אני לא רוצה ש..." הוא לחש, "יראו אותנו מדברים שם."
פתחתי מעט את פי בהפתעה. זעם גואה בי.

"זה לא שהתכוונתי לדבר איתך. אם אתה כל כך מפחד מהחברה-הכי-טובה-שלך-שבטוחה שאתה-החבר-שלה-אבל-אתה-לא, אז טוב, אני אלך. אבל אל תצפה ממני להתחיל לדבר איתך שוב."

הבטתי בו לשנייה, מבטי שיקף את מה שהרגשתי בפנים, פגועה.
הסטתי מהר את מבטי והתיישבתי במושב שלי, שמה את האוזניות.
הוא הסתובב, וחזר למקומו.

***

"נו, ונדי! תכנסי כבר למים!" אליס צעקה אליי מהבריכה.
ידעתי מה זה בדיוק יום בריכה שכבתי.
זה יום הדין.